תפריט
3 ביולי 1996 יצאה אל העולם תינוקת יפיפייה וקסומה. בת לתמי וליואל, אחות לגיל, בן השנתיים.
"מלאכית" היו מכנים אותה, מלאכית מבחוץ, אך בעיקר מלאכית מבפנים.
פסיכולוגית קטנה – טובת לב, אכפתית, קולטת בחושיה החדים את האחר ואת צרכיו.
מלאת רצון ויכולת – לעזור, להיטיב, לדאוג שלכל הסובבים אותה לא יחסר כלום.
במשפחה, בכיתה, בסביבה ובחברה, ניב תמיד במרכז העשיה, רותמת את לב הזהב וכשרונותיה המיוחדים להביא לביצוע את הוורודים שבחלומות.
חברותיה הכירו אותה בתור זו המעורבת היטב בחברה, אך גם כמובילה את טבלת הציונים. את העזרה ההדדית והאכפתיות, שניכרו היטב בתוך המשפחה, היא הביאה לידי ביטוי גם בין כותלי בית הספר.
כזו הייתה ניב.
עצמאית, שקדנית, חרוצה, אינה חוששת, בלתי מתפשרת, ועסוקה.
קובעת לעצמה יעדים, ומצליחה להתמיד ולעמוד בהם.
שבט "מכבי צעיר" בשכונתה הכיר אותה כחניכה, ומאוחר יותר כמדריכה. לצד זאת הספיקה לרקוד היפ-הופ, ואף להופיע עם קבוצתה.
היו שהגיעו לנחם ב"שבעה" ושיתפו כי בזכות שיעוריה הפרטיים הם השלימו את מבחני הבגרות.
אף שציוניה "דחקו" אותה לכיתת המצוינות, ביקשה ניב להשתלב דווקא בכיתת פסיכולוגיה וכלכלה, ולבסוף שילבה ביולוגיה וכימיה כמקצועות מוגברים. לימים אמרה שחבריה נתנו לה "דרייב" להתקדם, ובזכותם הצליחה.
את ניראל, בן זוגה שנרצח לצידה ב-07.10, פגשה ניב בשירותה הצבאי כמדריכת חי"ר, כשהדריכה חיילים על כלים כבדים במגמת רת"ק. לאחר קורס קצינים, השלימה את שירותה כמפקדת למבצעים מיוחדים באוגדת עזה.
גם סגרי הקורונה לא הרתיעו אותה, ואת ההפסקה הכפויה מהטיול לדרום אמריקה ניצלה ניב להשלמת הפסיכומטרי.
אך טבעי היה לראות אותה מממשת את כישוריה הבינאישיים בלימודי הפסיכולוגיה וקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל.
בקיץ 2023 עברו ניב וניראל לגור בקיבוץ כפר עזה לקראת חתונתם, ומתוך רצון לבחון את המגורים במקום. כפר עזה מבחינתם היה מקום פסטורלי, שקט עם חיי חברה עשירים.
באותה 07.10, חג שמחת תורה, השיגו אותה כדורי המפגעים הארורים.
ה' יקום דמה, ויהי זכרה ברוך ונצור תמיד בליבנו.
***
אנו מתחילים היום סדרת לימוד מיוחדת ומשמעותית לזכר ולעילוי נשמת יקירינו.
בסדרה נעסוק בסיפורים ובערכים, נעמיק בהם מתוך ארון הספרים היהודי וננסה להפוך את הזיכרון החי – למורשת.
בשיעור היום נדבר על משמעות הזיכרון, על הנצחה יהודית ועל הדרך בה אנו הופכים להיות טובים יותר.
לימוד מהנה ומועיל!
במהלך הסדרה פזורים:
אבני דרך – קטעי קישור והסבר לתוכן הנלמד
נרות זיכרון – מחשבות ושאלות לדיון המאפשרות מחשבה קדימה והזמנה לשלב תובנות בחיי היומיום
***
מה חשוב לי לזכור?
מדוע?
כיצד נוכל לשמר זיכרון?
***
היהודים היו העם הראשון שכתב היסטוריה — מאות שנים לפני הרודוטוס ותוקידידס, שתכופות מתוארים שלא כדין כהיסטוריונים הראשונים.
ובכל זאת, בעברית המקראית אין מילה שמשמעותה "היסטוריה" ("דברי הימים" הוא הביטוי הקרוב ביותר במובנו לכך).
במקום לדבר על היסטוריה, היא משתמשת בשורש זכ"ר (הרב יונתן זקס)
מה ההבדל בין זיכרון להיסטוריה?
***
יש הבדל יסודי בין היסטוריה וזיכרון.
השפה האנגלית נותנת בו סימן יפה: history פותחת ב־his (שֶלוֹ), ואילו זיכרון, memory, מתחיל ב־me (אותי).
גוף שלישי — לעומת גוף ראשון.
ההיסטוריה קרתה לאחרים; הזיכרון הוא זיכרון שלי. הוא הסיפור שלי. זיכרון הוא עבר שהפנמתי והפכתי לחלק מזהותי.
(הרב יונתן זקס, עם של מספרי סיפורים).
כיצד נוכל לחוות סיפורי-עבר באופן שיהפוך משמעותי גם עבורנו?
מה עלינו לעשות כדי שסיפור לא ישאר רק סיפור אלא יהפוך ל'קריאת כיוון' משמעותית?
***
"רָאוּי לָנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים הַמַּרְאִים בָּנוּ הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָלִינוּ בָּהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וּמִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה וְהַדִּמְיוֹן שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂין, נִקְבַּע בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ הַדָּבָר לְעוֹלָם…"
…כִּי הָאָדָם נִפְעַל כְּפִי פְּעֻלּוֹתָיו, וְלִבּוֹ וְכָל מַחְשְׁבֹתָיו תָּמִיד אַחַר מַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהֶם אִם טוֹב וְאִם רָע… כִּי מִתּוֹךְ הַפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת אֲנַחְנוּ נִפְעָלִים לִהְיוֹת טוֹבִים וְזוֹכִים לְחַיֵּי עַד…"
(ספר החינוך, מצווה טז).
חכמת היהדות מלמדת אותנו כי הדרך הטובה ביותר לחולל שינוי ולהפוך להיות טובים יותר היא: לפעול באופן אקטיבי.
כל מעשה טוב שאנו מצרפים לשגרת חיינו מקדם אותנו בדרך להפוך להיות טובים יותר באמת.
איך אפשר לשלב בשגרת חיינו מעשים טובים?
***
"כָּתַב בְּסֵפֶר אֶלֶף הַמָּגֵן בְּסוֹפוֹ, שֶׁבַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים כָּתְבוּ, שֶׁלִּמּוּד מִשְׁנָיוֹת עֲבוּר נֶפֶשׁ הַמֵּת הוּא טוֹבָה גָּדוֹל לוֹ…
וּבְסֵפֶר יוֹסֵף אֹמֶץ כָּתַב: לִמּוּד הַתּוֹרָה מוֹעִיל שִׁבְעָתַיִם מִכָּל הַתְּפִלָּה, וְעַל יְדֵי כֵּן מַכְנִיסִים הַמֵּת לְגַן עֵדֶן".
תורת ישראל מחולקת שלני חלקים, תורה שבכתב – חמשת חומשי התורה. ו'תורה שבעל פה' – הסבר ופירוט שנמסר בעל פה ומבטא את הקשר העמוק בין אלוקים לעם-ישראל.
המשנה היא הבסיס של התורה שבעל-פה. המילה 'משנה' מורכבת מאותן אותיות של המילה 'נשמה'.
לימוד של משניות לאחר פטירת אדם מועילה לנשמת הנפטר ומועילה כמובן לנשמתם של החיים הלומדים.
***
"מְצָאוּהוּ (הרומאים) לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְסֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח לוֹ בְּחֵיקוֹ הֱבִיאוּהוּ וּכְרָכוּהוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה וְהִקִּיפוּהוּ בַּחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וְהִצִּיתוּ בָּהֶן אֶת הָאוּר (אש).
וְהֵבִיאוּ סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר וּשְׁרָאוּם בְּמַיִם וְהִנִּיחוּם עַל לִבּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ מְהֵרָה.
…אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי מָה אַתָּה רֹאֶה אָמַר לָהֶן גְּוִילִין נִשְׂרָפִין וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת" (תלמוד בבלי, עבודה זרה, יח, א).
מהם ה'אותיות' של חיינו שלעולם לא ניתן לשרוף?
וכן רבי חנינא בן תרדיון בשעה ששרפו את גופו בחבילות של זמורות הרגיש את עצמו ואת עמו בלתי מנוצח, מפני שהוא ראה באמת אותיות פורחות באויר, מפני שהרגיש שלו ולעמו הַנֶצַח, ולמשנאיו רק נצחון ארעי על גופות ישראל ולא על נשמותיהן
פרופסור שמחה בונם אורבך, הצופה, 1954
***
באמצע הלילה
אני מתעורר
הלב מלא
אני מוזר לכולם
וזר לעצמי
בלי מקום בעולם
אולי צריך להיגמר
כדי מחר להתחיל
במקום אחר
הגיעה השעה
משליך גפרור בכוונה
יומנים נשרפים
אותיות פורחות באוויר…
אנ'לא יודע לאן
אני ממשיך מכאן
פשוט מוכרח ללכת
משאיר זאב בודד
וערפל כבד
תמונות על הקירות
מדליק את האש
ומבקש
לא להביט לאחור
עזה כמוות אהבה
שלהבתיה
יומנים נשרפים… (אביתר בנאי)
youtube.com/watch?v=_bvyufA3gJk
***
בהנצחה אנו מבקשים להפוך זיכרון זמני לנצח.
את סיפור חייהם של הנופלים אנו יכולים להפוך למורשת-נצח על ידי ניסיון ללמוד מדרכיהם ולהעמיק בערכים שהיו חשובים להם.
בסדרת המפגשים שלנו נקרא ונשמע סיפורים ותובנות מחיי הנופלים, נרחיב בערכים שהיו חשובים להם על פי מקורות מארון הספרים היהודי ונאפשר לזיכרון שלהם לחיות בתוכנו לנצח.
3 ביולי 1996 יצאה אל העולם תינוקת יפיפייה וקסומה. בת לתמי וליואל, אחות לגיל, בן השנתיים.
"מלאכית" היו מכנים אותה, מלאכית מבחוץ, אך בעיקר מלאכית מבפנים.
פסיכולוגית קטנה – טובת לב, אכפתית, קולטת בחושיה החדים את האחר ואת צרכיו.
מלאת רצון ויכולת – לעזור, להיטיב, לדאוג שלכל הסובבים אותה לא יחסר כלום.
במשפחה, בכיתה, בסביבה ובחברה, ניב תמיד במרכז העשיה, רותמת את לב הזהב וכשרונותיה המיוחדים להביא לביצוע את הוורודים שבחלומות.
חברותיה הכירו אותה בתור זו המעורבת היטב בחברה, אך גם כמובילה את טבלת הציונים. את העזרה ההדדית והאכפתיות, שניכרו היטב בתוך המשפחה, היא הביאה לידי ביטוי גם בין כותלי בית הספר.
כזו הייתה ניב.
עצמאית, שקדנית, חרוצה, אינה חוששת, בלתי מתפשרת, ועסוקה.
קובעת לעצמה יעדים, ומצליחה להתמיד ולעמוד בהם.
שבט "מכבי צעיר" בשכונתה הכיר אותה כחניכה, ומאוחר יותר כמדריכה. לצד זאת הספיקה לרקוד היפ-הופ, ואף להופיע עם קבוצתה.
היו שהגיעו לנחם ב"שבעה" ושיתפו כי בזכות שיעוריה הפרטיים הם השלימו את מבחני הבגרות.
אף שציוניה "דחקו" אותה לכיתת המצוינות, ביקשה ניב להשתלב דווקא בכיתת פסיכולוגיה וכלכלה, ולבסוף שילבה ביולוגיה וכימיה כמקצועות מוגברים. לימים אמרה שחבריה נתנו לה "דרייב" להתקדם, ובזכותם הצליחה.
את ניראל, בן זוגה שנרצח לצידה ב-07.10, פגשה ניב בשירותה הצבאי כמדריכת חי"ר, כשהדריכה חיילים על כלים כבדים במגמת רת"ק. לאחר קורס קצינים, השלימה את שירותה כמפקדת למבצעים מיוחדים באוגדת עזה.
גם סגרי הקורונה לא הרתיעו אותה, ואת ההפסקה הכפויה מהטיול לדרום אמריקה ניצלה ניב להשלמת הפסיכומטרי.
אך טבעי היה לראות אותה מממשת את כישוריה הבינאישיים בלימודי הפסיכולוגיה וקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל.
בקיץ 2023 עברו ניב וניראל לגור בקיבוץ כפר עזה לקראת חתונתם, ומתוך רצון לבחון את המגורים במקום. כפר עזה מבחינתם היה מקום פסטורלי, שקט עם חיי חברה עשירים.
באותה 07.10, חג שמחת תורה, השיגו אותה כדורי המפגעים הארורים.
ה' יקום דמה, ויהי זכרה ברוך ונצור תמיד בליבנו.
***
אנו מתחילים היום סדרת לימוד מיוחדת ומשמעותית לזכר ולעילוי נשמת יקירינו.
בסדרה נעסוק בסיפורים ובערכים, נעמיק בהם מתוך ארון הספרים היהודי וננסה להפוך את הזיכרון החי – למורשת.
בשיעור היום נדבר על משמעות הזיכרון, על הנצחה יהודית ועל הדרך בה אנו הופכים להיות טובים יותר.
לימוד מהנה ומועיל!
במהלך הסדרה פזורים:
אבני דרך – קטעי קישור והסבר לתוכן הנלמד
נרות זיכרון – מחשבות ושאלות לדיון המאפשרות מחשבה קדימה והזמנה לשלב תובנות בחיי היומיום
***
מה חשוב לי לזכור?
מדוע?
כיצד נוכל לשמר זיכרון?
***
היהודים היו העם הראשון שכתב היסטוריה — מאות שנים לפני הרודוטוס ותוקידידס, שתכופות מתוארים שלא כדין כהיסטוריונים הראשונים.
ובכל זאת, בעברית המקראית אין מילה שמשמעותה "היסטוריה" ("דברי הימים" הוא הביטוי הקרוב ביותר במובנו לכך).
במקום לדבר על היסטוריה, היא משתמשת בשורש זכ"ר (הרב יונתן זקס)
מה ההבדל בין זיכרון להיסטוריה?
***
יש הבדל יסודי בין היסטוריה וזיכרון.
השפה האנגלית נותנת בו סימן יפה: history פותחת ב־his (שֶלוֹ), ואילו זיכרון, memory, מתחיל ב־me (אותי).
גוף שלישי — לעומת גוף ראשון.
ההיסטוריה קרתה לאחרים; הזיכרון הוא זיכרון שלי. הוא הסיפור שלי. זיכרון הוא עבר שהפנמתי והפכתי לחלק מזהותי.
(הרב יונתן זקס, עם של מספרי סיפורים).
כיצד נוכל לחוות סיפורי-עבר באופן שיהפוך משמעותי גם עבורנו?
מה עלינו לעשות כדי שסיפור לא ישאר רק סיפור אלא יהפוך ל'קריאת כיוון' משמעותית?
***
"רָאוּי לָנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים הַמַּרְאִים בָּנוּ הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁעָלִינוּ בָּהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וּמִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה וְהַדִּמְיוֹן שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂין, נִקְבַּע בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ הַדָּבָר לְעוֹלָם…"
…כִּי הָאָדָם נִפְעַל כְּפִי פְּעֻלּוֹתָיו, וְלִבּוֹ וְכָל מַחְשְׁבֹתָיו תָּמִיד אַחַר מַעֲשָׂיו שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהֶם אִם טוֹב וְאִם רָע… כִּי מִתּוֹךְ הַפְּעֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת אֲנַחְנוּ נִפְעָלִים לִהְיוֹת טוֹבִים וְזוֹכִים לְחַיֵּי עַד…"
(ספר החינוך, מצווה טז).
חכמת היהדות מלמדת אותנו כי הדרך הטובה ביותר לחולל שינוי ולהפוך להיות טובים יותר היא: לפעול באופן אקטיבי.
כל מעשה טוב שאנו מצרפים לשגרת חיינו מקדם אותנו בדרך להפוך להיות טובים יותר באמת.
איך אפשר לשלב בשגרת חיינו מעשים טובים?
***
"כָּתַב בְּסֵפֶר אֶלֶף הַמָּגֵן בְּסוֹפוֹ, שֶׁבַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים כָּתְבוּ, שֶׁלִּמּוּד מִשְׁנָיוֹת עֲבוּר נֶפֶשׁ הַמֵּת הוּא טוֹבָה גָּדוֹל לוֹ…
וּבְסֵפֶר יוֹסֵף אֹמֶץ כָּתַב: לִמּוּד הַתּוֹרָה מוֹעִיל שִׁבְעָתַיִם מִכָּל הַתְּפִלָּה, וְעַל יְדֵי כֵּן מַכְנִיסִים הַמֵּת לְגַן עֵדֶן".
תורת ישראל מחולקת שלני חלקים, תורה שבכתב – חמשת חומשי התורה. ו'תורה שבעל פה' – הסבר ופירוט שנמסר בעל פה ומבטא את הקשר העמוק בין אלוקים לעם-ישראל.
המשנה היא הבסיס של התורה שבעל-פה. המילה 'משנה' מורכבת מאותן אותיות של המילה 'נשמה'.
לימוד של משניות לאחר פטירת אדם מועילה לנשמת הנפטר ומועילה כמובן לנשמתם של החיים הלומדים.
***
"מְצָאוּהוּ (הרומאים) לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְסֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח לוֹ בְּחֵיקוֹ הֱבִיאוּהוּ וּכְרָכוּהוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה וְהִקִּיפוּהוּ בַּחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וְהִצִּיתוּ בָּהֶן אֶת הָאוּר (אש).
וְהֵבִיאוּ סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר וּשְׁרָאוּם בְּמַיִם וְהִנִּיחוּם עַל לִבּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ מְהֵרָה.
…אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי מָה אַתָּה רֹאֶה אָמַר לָהֶן גְּוִילִין נִשְׂרָפִין וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת" (תלמוד בבלי, עבודה זרה, יח, א).
מהם ה'אותיות' של חיינו שלעולם לא ניתן לשרוף?
וכן רבי חנינא בן תרדיון בשעה ששרפו את גופו בחבילות של זמורות הרגיש את עצמו ואת עמו בלתי מנוצח, מפני שהוא ראה באמת אותיות פורחות באויר, מפני שהרגיש שלו ולעמו הַנֶצַח, ולמשנאיו רק נצחון ארעי על גופות ישראל ולא על נשמותיהן
פרופסור שמחה בונם אורבך, הצופה, 1954
***
באמצע הלילה
אני מתעורר
הלב מלא
אני מוזר לכולם
וזר לעצמי
בלי מקום בעולם
אולי צריך להיגמר
כדי מחר להתחיל
במקום אחר
הגיעה השעה
משליך גפרור בכוונה
יומנים נשרפים
אותיות פורחות באוויר…
אנ'לא יודע לאן
אני ממשיך מכאן
פשוט מוכרח ללכת
משאיר זאב בודד
וערפל כבד
תמונות על הקירות
מדליק את האש
ומבקש
לא להביט לאחור
עזה כמוות אהבה
שלהבתיה
יומנים נשרפים… (אביתר בנאי)
youtube.com/watch?v=_bvyufA3gJk
***
בהנצחה אנו מבקשים להפוך זיכרון זמני לנצח.
את סיפור חייהם של הנופלים אנו יכולים להפוך למורשת-נצח על ידי ניסיון ללמוד מדרכיהם ולהעמיק בערכים שהיו חשובים להם.
בסדרת המפגשים שלנו נקרא ונשמע סיפורים ותובנות מחיי הנופלים, נרחיב בערכים שהיו חשובים להם על פי מקורות מארון הספרים היהודי ונאפשר לזיכרון שלהם לחיות בתוכנו לנצח.
