דף הנחיות
חרות, זיכרון ועצמאות
מה במערך?
אנו נמצאים בתקופה מאוד משמעותית בלוח השנה.
חג הפסח – חג החירות – פתח את תקופת 'ספירת העומר'. ימים אותם אנו סופרים לקראת
חג השבועות, חג מתן תורה.
במקביל, מאז קום המדינה נוספו ללוח השנה ימי זיכרון וציון חשובים: יום השואה, יום הזיכרון
לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה וכן יום העצמאות.
אלו ימים המוקדשים למחשבה ולהתבוננות. על עצמנו כעם ועל עצמנו כיחידים. מה
המשמעות של התהליכים השונים שאנו עוברים, מה המטרה שלנו כעם ועוד.
בשיעור היום נעסוק מעט במבט רחב על ימים אלו. נדון על חרות ועל זיכרון, על מחשבות ועל
תובנות.
לימוד משמעותי ומועיל!
שקף מספר 2
רגע לאחר חג החרות זה הזמן להאזין למילותיו של ויקטור פרנקל, הרופא, הנוירולוג
והפסיכיאטר הנודע.

בס"ד // עמוד 2
"פסל החירות, הסמל האמריקאי, אינו מספיק. החירות היא רק חלק מהסיפור, ורק
מחצית האמת. פסל החירות בחוף המזרחי עוד יגרום לאנשים להאמין שחופש הוא כל
העניין. אבל חופש ללא אחריות מציב סכנת התדרדרות תמידית.
לכן אני ממליץ לאמריקה להקים פסל נוסף גם בחוף המערבי – פסל האחריות.
כי החיים אינם רק זכויות אלא גם חובות.
חירות בלבד עלולה לגרום להתחמקות מאחריות, בעוד אחריות היא-היא תמצית
האנושיות שלנו" )ויקטור פראנקל, הזעקה הלא נשמעת למשמעות, עמ' 70(.
ויקטור פראנקל לא דיבר על פסח ושבועות, כמובן, אך המסע שלנו בימים אלו מתכתב עם
דבריו החשובים. אין די בחרות. עלינו לחשוב ולהנכיח את האחריות, לקבוע מטרות ויעדים
ולהבין את החובות ואת המשימות העומדות לפתחו של כל נברא.
שקף מספר 3
לפני שממשיכים בואו נדון על החרות. מהי חרות? מהו בן חורין? איך היינו מציירים חיי-חרות
מוחלטים? האם זה אפשרי בכלל?
שקף מספר 4
"ו ְהַל ֻּח ֹת מַעֲשֵׂה אֱל ֹהִים הֵמָּה ו ְהַמִ ּכ ְ ּתָב מִכ ְ ּתַב אֱל ֹהִים הו ּא חָרו ּת עַל הַל ֻּח ֹת", אַל תִ ּקְרָא חָרו ּת
ּתַל ְמו ּ ּ ד תוֹרָה )פרקי אבות, פרק ו משנה ב(.
ָ בֶּן חוֹרִין אֶל ָּא מִ ׁ י שֶעוֹסֵק בְ
אֶל ָּא חֵרו ּ ׁת, שֶאֵין ל ְך
חכמים לומדים מהפסוק כי 'בן חורין' אמיתי הוא מי שעוסק בתורה.
בס"ד // עמוד 3
לכאורה, המחשבה הראשונית שונה ואחרת. אנו חושבים כי מי שעוסק בתורה ומחוייב לקיום
המצוות הוא משועבד, חסר חרות. מדוע חכמים מבינים כי דווקא זה העוסק בתורה הוא בן
החורין?

שקף מספר 5
מענה לשאלה זו כותב ה'תפארת ישראל' בפירושו:
שרק הוא אינו משתעבד וגם אינו משועבד להגופניות, וזאת החירות, שנפשו אינה
משועבדת לתאות הגופני, זהו לבד חירות האמיתית ולא כשתאותו משוחרר ונפשו
משועבדת לתאוה )תפארת ישראל(.
אדם שעושה 'מה-בא-לו' אינו משוחרר באמת. הוא משועבד לצרכים האישיים שלו, לרצונות
האינסטינקטיביים וכדומה. רק אדם שיכול לעצור לרגע, לבדוק מה באמת מתאים לו ולאן
הוא מכוון הוא בן חורין אמיתי. מישהו שלא נכנע מייד לסיפוקים מידיים אלא משרטט לעצמו
מסלול ודרך חיים ואליה הוא מחוייב.
כהמשך לדבריו של התפארת-ישראל מוזמנים ליצור שיח סביב גבולות וסייגים המאפשרים
לשמר את החרות. האם יכול אדם להחליט בכוחות עצמו על גבולות האסור והמותר? האם
זהו דבר שיכול להיקבע בידי בני אנוש? מדוע?

שקפים מספר 6-7
בימים אלו אנו מצווים על 'ספירת העומר'. דהיינו:
לספור תשעה וארבעים יום מיום הבאת העומר, שהוא יום ששה עשר בניסן, שנאמר
וֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת ע ֹמֶר הַתְ ּנו ּפָה" )ויקרא כג, טו(. והמניין
ׁ ּשַבָּת מִי ּ
"ו ּסְפַרְ ּתֶם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַ
בס"ד // עמוד 4
הזה חובה, ועלינו למנות בו הימים יום-יום, וכן השבועות, שהכותב אמר "תִ ּסְפְ ּרו ּ חֲמִשִ ׁ ּ ים
ְ" )דברים טז, ט( )ספר החינוך, מצוה
יוֹם" )שם, טז( ואמר גם כן "שִ ׁ בְעָ ׁה שָבֻע ֹת תִ ּסְפָּר לָך
שו(.
המטרה של מצווה זו מבוארת במספר מקומות, בחרנו בשיעור זה ללכת בעקבות 'ספר החינוך':
משרשי המצוה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה
נבראו שמים וארץ וישראל…והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה
בסיני ויקיימוה… כלומר שתקבלו התורה שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים והיא
תכלית הטובה שלהם.
וענין גדול הוא להם, יותר מן החירות מעבדות, ולכן יעשה השם למשה אות צאתם מעבדות
לקבלת התורה, כי הטפל עושין אותו אות לעולם אל העיקר. ומפני כן, כי היא כל עיקרן של
ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדולה שעלו אליה, נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של
פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו,
כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המנין מראה
לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא
של תורה.

שקף מספר 8
לאחר שהבנו את הצורך בדבר-מה נוסף מעבר לחרות ולאחר שלמדנו על חשיבות ימים אלו
בלוח השנה, הגיע הזמן לדבר על הימים הספציפיים – ימי הזיכרון החקוקים בלוח השנה
הישראלי.
הרב יונתן זקס מציין נקודה מרתקת: היהודים היו העם הראשון שכתב היסטוריה — מאות שנים
לפני הרודוטוס ותוקידידס, שתכופות מתוארים שלא כדין כהיסטוריונים הראשונים.
ובכל זאת, בעברית המקראית אין מילה שמשמעותה "היסטוריה" )"דברי הימים" הוא הביטוי
הקרוב ביותר במובנו לכך(. במקום לדבר על היסטוריה, היא משתמשת בשורש זכ"ר, זיכרון.
מדוע?
מהו, לדעתכם, ההבדל בין זיכרון להיסטוריה?
בס"ד // עמוד 5

שקף מספר 9
כך כותב הרב זקס:
ויש הבדל יסודי בין היסטוריה וזיכרון.
השפה האנגלית נותנת בו סימן יפה: history פותחת ב־ his(שֶלוֹ(, ואילו זיכרון, memory ,
מתחיל ב־me( אותי(.
גוף שלישי — לעומת גוף ראשון.
ההיסטוריה קרתה לאחרים; הזיכרון הוא זיכרון שלי. הוא הסיפור שלי. זיכרון הוא עבר שהפנמתי
והפכתי לחלק מזהותי. )הרב יונתן זקס, עם של מספרי סיפורים(.
כחלק ממסע המנהיגות שלנו, עלינו להתמודד עם השאלה החשובה הזו: מהם הסיפורים,
הערכים והעקרונות שמעצבים את הזהות שלי והייתי רוצה שייעצבו גם את הזהות של האחרים?
כיצד זיכרון באופן זה משפיע על הדורות הבאים?
אלו מסרים חשוב לך לזכור ולהפוך לחלק מהזהות שלך?

שקף מספר 10
על המילים 'יענך ה' ביום צרה' המופיעים בספר תהילים, חכמנו ממשילים את המשל הבא:
ְיוֹם צָרָה )תהלים, פרק כ(.
י ַעַנ ְךָ ה' בּ
ֵעַ הַבֵּן. אָמַר ל ְאָבִיו: ו ְהֵיכָן הִיא הַמּ ְדִינ ָה?
ְ ו ְנ ִתְי ַג ּ
ְכ ִין בַּדֶּרֶך
)משל( ל ְאָב ו ּבֵ ׁ ן שֶהָיו ּ מְהַל ּ
.
ָ
ִי הַמּ ְדִינ ָה קְרוֹבָה ל ְך
ָ דַּע כּ
ְבָרוֹת ל ְפָנ ֶיך
ָ אִם רָאִיתָ בֵּית הַקּ
ְי ָדְך
ְנ ִי סִימָן זֶה י ְהֵא בּ
אָמַר לו:ֹ בּ
ְאוֹתָהּ ׁ שָעָה אַ ּתֶם נ ִג ְאָל ִים
ּוֹת אֶתְכֶם בּ
ּרוֹת מְכַס
ְ אָמַר הקב"ה ל ְי ִש ׂ ְרָאֵל: אִם רְאִיתֶ ׁם שֶהַצָ
כָּך
בס"ד // עמוד 6
ְיוֹם צָרָה. )מדרש תהילים, פרק כ(.
ָ ה' בּ
ֶאֱמַר י ַעַנ ְך
ׁשֶנ ּ
המשל והנמשל מעוררים למחשבות ותובנות רבות. על המתים שמסרו נפשם למען המדינה,
על היכולת לצמוח מתוך שבר, על הצורך בשבר בשביל להצליח בבניה ועוד. מוזמנים לשוחח
על הדברים, לקשר אותם לימים אלו ולאסוף תובנות משמעותיות. במותם – ציוו לנו את החיים.

שקף מספר 11
עברנו את חג הפסח – חג החרות. אנו בעיצומם של ימי ספירת העומר – ימי ההכנה לחג
השבועות.
במהלך הימים הללו אנו מציינים ימים משמעותיים מאוד:
יום הזיכרון לשואה ולגבורה
יום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה
יום העצמאות.
כיצד נוודא שימים אלו יותירו חותם עמוק?
מה נעשה כדי שהימים הללו לא יישארו רק ימי ציון היסטוריים אלא יהפכו לימי זיכרון משמעותיים
שייעצבו את מי שאנחנו ואת הכיוון אליו היינו רוצים לצעוד בעתיד?
אל-לנו להשאיר את הרשמים ואת התחושות במישור התיאורטי. בואו ננסה לתרגם את מה
שאנו חווים וחשים – לפסים מעשיים. בהצלחה!

להערות והארות:
משה שמעון אופן
[email protected]
054-8496992