דף הנחיות

שמיטה – מערך 2

למה שמיטה?

מה במערך?

שיעור זה הוא השני בסדרת החורף המיוחדת העוסקת בשנת השמיטה. בשיעור הקודם ערכנו היכרות עם המצוות המרכזיות של שנת השמיטה. בשיעור הנוכחי ננסה להבין מדוע. מה הטעם של שנת השמיטה.

חכמי ישראל לאורך הדורות הציעו מספר טעמים והסברים למצווה זו. חלקם עוסקים בקשר שבין אדם למקום, חלקם מתמקדים בקשר שבין אדם לחברו וחלקם מאירים את יסוד הקשר שבין אדם לעצמו.

בשיעור היום נפתח יחד את ספרי החכמים לאורך הדורות וננסה למצוא יחד מה נותן את הכח לאלפי יהודים לעזוב את מקור הפרנסה שלהם ולהשבית את פרנסתם למשך שנה שלמה.

לימוד מהנה ומועיל!

שקף מספר 3

העולם החקלאי רחוק מהיומיום של רובנו. כפי שראינו יחד בשבוע שעבר ונראה עוד בהמשך הסדרה, למצוות יש השפעה יומיומית על כולנו. אך אין ספק שאלו העומדים במרכז השנה הזו אלה הם גיבורי הכוח – החקלאים שומרי-השביעית.

כדי להרגיש היטב את האתגר העצום העומד בפתחו של החקלאי השובת, מזמין אתכם השקף הראשון בשיעור לעצום עיניים ולנסות להרגיש מה עובר על אדם שמבקש לשמור שמיטה.

 עצמו את העיניים וחישבו על מרכזיותה של השדה בימים ההם.

חישבו על הימים שלפני הסופרמרקטים ותאגידי הענק. על הימים בהם משפחות התפרנסו רק מהעבודה החקלאית שלהם.

 ציירו לכם דמות של חקלאי בודד, אדם שיודע שכל פרנסתו תלויה בתפוחים אותם הוא מגדל.

חישבו עליו. חשבו על אישתו. נסו לדמיין את הוריו המבוגרים שתלויים בו. את ילדיו הקטנים שתולים בו את עיניהם.

תארו לכם את החקלאי מחזיק את לוח השנה, רואה ששנת השמיטה מתקרבת. הוא יודע שהאוכל שהוא מביא הביתה תלוי בעבודה שלו בשדה. את הבגדים של כל המשפחה הוא משיג באמצעות הרווח שלו מעבודתו הקשה. החיים עצמם עומדים על כף המאזניים.

הוא מקבל החלטה. לשבות. מפקירים הכל.

פקחו את העיניים.

עכשיו תשאלו: למה?

למה לשבות? למה להפקיר? למה לעצור הכל?

שקף מספר 4

במסע שלנו היום נעבור בין מספר רב של טעמים. בשקף הנוכחי נפתח בטעם הראשון שמציין בעל ספר החינוך (אודות הספר ומחברו תוכלו לקרוא ב'ציון הדרך' המופיע בשקף).

ספר החינוך – בדרכם של ראשונים נוספים – רואה במצוות השמיטה מסר מרכזי המזכיר לנו את העובדה שהעולם נברא על ידי אלוקים ונשאר שייך לאלוקים. באמצעות הציות להוראותיו של הא-ל מעיד החקלאי כי הוא מודע לכך שלמרות בעלותו על השדה, יש אדון מעליו – אלוקים – שאליו הוא מחוייב ולדבריו הוא מציית.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לִקְבֹּעַ בְּלִבֵּנוּ וּלְצַיֵּר צִיּוּר חָזָק בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ עִנְיַן חִדּוּשׁ הָעוֹלָם כִּי (שְׁמוֹת כ יא) שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁלֹּא בָּרָא דָּבָר, הִכְתִּיב מְנוּחָה עַל עַצְמוֹ…

וְלָכֵן צִוָּה בָּרוּךְ הוּא לְהַפְקִיר כֹּל מָה שֶׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ בְּשָׁנָה זוֹ מִלְּבַד הַשְּׁבִיתָה בָּהּ כְּדֵי שֶׁיִּזָּכֵר הָאָדָם כִּי הָאָרֶץ שֶׁמּוֹצִיאָה אֵלָיו הַפֵּרוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה לֹא בְּכֹחָהּ וּסְגֻלָּתָהּ תּוֹצִיא אוֹתָם, כִּי יֵשׁ אָדוֹן עָלֶיהָ וְעַל אֲדוֹנֶיהָ, וּכְשֶׁהוּא חָפֵץ מְצַוֶּה עָלָיו לְהַפְקִירָם (ספר החינוך, מצווה פד).

זו הזדמנות לפתוח שיחה על האתגר על האדם המאמין לשלב את האמונה בנוכחות הא-ל בחייו. היכן זה בא לידי ביטוי בששת שנות העבודה? כיצד אלוקים נוכח כיום, בלכתי לעבודה? האם כאשר אני הולכ/ת לעבודה יש לי מחוייבות לערכים כלשהם? מהם? מדוע אני מחוייב לערכים הללו?

שקף מספר 5

המטרה השניה ש'ספר החינוך' מציין היא היכולת לקנות את מידת הותרנות: 

וְעוֹד יֵשׁ תּוֹעֶלֶת, נִמְצָא בַּדָּבָר לִקְנוֹת בָּזֶה מִדַּת הַוַּתְרָנוּת, כִּי אֵין נָדִיב כְּנוֹתֵן מִבְּלִי תִּקְוָה אֶל הַגְּמוּל (ספר החינוך – המשך)

מה זה אומר לותר? מתי זה נכון ומתי לא? מדוע טוב שבמשך שנה נתרגל לוותר כמעט על כל מה שעבדנו עליו? מה הפירוש 'בלי תקווה אל הגמול'? מתי יצא לכם לתת בלי לצפות לגמול? איך הרגשתם?

שקף מספר 6

הטעם השלישי של ספר החינוך פותח לנו חרך אל סוגיה מרכזית בעולם של היהודי המאמין: סוגית ה'ביטחון'.

וְעוֹד יֵשׁ תּוֹעֶלֶת אַחֵר, נִמְצָא בָּזֶה שֶׁיּוֹסִיף הָאָדָם בִּטָּחוֹן בַּשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ, כִּי כֹּל הַמּוֹצֵא עִם לְבָבוֹ לָתֵת וּלְהַפְקִיר לְעוֹלָם כָּל גְּדוֹלֵי קַרְקְעוֹתָיו וְנַחֲלַת אֲבוֹתָיו הַגְּדֵלִים בְּכָל שָׁנָה אַחַת וּמְלַמֵּד בְּכָךְ הוּא וְכֹל הַמִּשְׁפָּחָה כָּל יָמָיו, לֹא תְּחַזֵּק בּוֹ לְעוֹלָם מִדַּת הַכִּילוּת (קמצנות) הַרְבֵּה וְלֹא מִעוּט הַבִּטָּחוֹן. (ספר החינוך – המשך).

בדבריו אנו מוצאים שני דגשים מרכזיים. הראשון הוא שאדם שמתרגל להעניק ולתת מצליח לאבד את מידת הקמצנות. כדאי לפתח שיח קצר סביב ההבדל בין לא-להיות-קמצן לבין להיות פזרן. כיצד לגעתכם ניתן לשמור על האיזון בזה?

השני הוא מידת ה'ביטחון'. תחושת ביטחון באלוקים שדואג ומטיב לכל ברואיו. בשבועות הקרובים נעסוק בנושא החשוב הזה אבל כבר עכשיו כדאי לדבר מעט על מידת הביטחון ועל הקו העובר בין 'ביטחון' ל'שאננות'.

שקף מספר 7

מה זו גבורה? את מי הייתם מגדירים גיבור? מיהו 'גיבור ישראל'?

חכמי ישראל רואים בחקלאי השומר את שנת השמיטה 'גיבור':

גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ (תְּהִלִּים, קג, כ)

רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אוֹמֵר:

אֵלּוּ שׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית.

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם גִּבּוֹרֵי כֹּחַ?

רוֹאֶה שֶׁשָּׁדֵהוּ מֻפְקֶרֶת וְאִילָנוֹתׇיו מֻפְקָרִים וְהַסְּיָגִים מְפֹרָצִים וְרוֹאֶה פֵּרוֹתָיו נֶאֱכָלִים, וְכוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר.

וְשָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ:

אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ. (תנחומא, ויקרא, א)

בדף המובאות מובאים פירושי המפרשים על אמרת חכמים 'איזהו גיבור הכובש את יצרו'. מוזמנים לדון על גבורה זו ועל משמעותה הרלוונטית אליכם.

שקף מספר 8

הרמב"ם מאיר את דרכנו למימד נוסף הקיים במצוות השונות של שמיטה:

וְאָמְנָם כָּל הַמִצְווֹת אֲשֶׁר סְפַרְנוּם בְּהִלְכוֹת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל, מֵהֶם – לְחָמְלָה עַל בְּנֵי אָדָם וְהָרְחָבָה לִבְנֵי אָדָם כֻּלָּם – כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְגוֹ'" (רמב"ם, מורה הנבוכים, חלק ג', פרק ל"ט).

כיצד לדעתכם משפיעה החמלה הזו על ההתנהלות היומיומית? מהו כפל הלשון של הרמב"ם 'חמלה' ו'הרחבה'?

שקף מספר 9

הטעם הבא אליו מציין הרמב"ם הוא טעם מרתק: …וְשֶׁתּוֹסִיף הָאָרֶץ תְּבוּאָתָהּ וְתִתְחַזֵּק בְּעָמְדָה שְׁמוּטָה (רמב"ם – המשך)

כאשר נותנים לאדמה לנוח מוסיפים לה כח ועצמה. אדמה חקלאית צריכה מנוחה מידי פעם על מנת שתוכל להפיק את המירב ואת המיטב.

הסבר זה פותח פתח לשיח מעניין סביב האחריות של אדם לסביבתו, הקשר שלנו לאדמת ארץ ישראל ועוד.

שקף מספר 10

בשקף זה אנו פוגשים את רעיונו המרגש של רבי אברהם סבע. אנשים שחיים בעושר וברווחה אינם מסוגלים להבין את תחושתו של העני המרוד, זה שאינו יודע מהיכן יביא פורסת לחם הביתה. לתפיסתו, מצוות השמיטה נועדה לספק גם לעשירים שבינינו את תחושת אי הוודאות. להרגיש את החשש ואת הפחד כאשר הקיום עצמו אינו ודאי כל כך.

רצה השם-יתברך שיהיו שוים עניים ועשירים, כי העני כל ימיו מכאובים וכעס, ועניינו כי אין לו מה לאכול ובכל עת ובכל עונה עיניו נשואות לשמים, וחייו תלויים לו מנגד, והעשיר כל ימיו בשמחה וטוב לב משתה תמיד בעניין שבעושרו וברוב לבבו שוכח העני ואינו יודע במכאוביו, ולכן רצתה התורה להביא שנת השמיטה והיובל שיהיו ב' שנים רצופות קדושות באופן שאפילו העשיר נושא עיניו לשמים, אחר שאין זורעים וקוצרים, ואומר מה אוכל ומה אשתה כדי שידע ויזכור צער העני (צרור המור, רבי אברהם סבע).

מתי לאחרונה ניסיתם להרגיש את חוויותיו של אדם אחר? כיצד ניסיונות כאלה יכולים לשונים את האקלים החברתי שלנו?

שקף מספר 11

בתוך הלחץ היומיומי שלנו, למי יש זמן לחשוב על מעבר לראשון בחודש? הרב צבי קאלישר סבור כי השנה הזו נועדה לתת מרחב נשימה, מחשבה על מעבר לכאן ועכשיו. הזמן הפנוי נועד לאפשר לאנשים לחשוב על דרכים להפוך את העולם לטוב יותר, ובעלי 'דעת התורה' יעסקו רק בתורה ויראה כי זהו האושר האמיתי.

כי לא לעולם יהיו טרודים בעבודת אדמה לצורך החומר, רק שנה אחת יהיה חופשי לנפשו. וכאשר יפרוק עול עבודה יעסוק בתורה וחוכמה, ואנשים אשר לא ידעו ללמוד יעסקו במלאכת חרש וחושב בנין בתים והיכלות, למען גם זה לא יחסר מארץ ישראל: חושבי מחשבות עושים במלאכה – ימציאו חדשות (המצאות) בעת החופש לצורך העולם ותיקונו, ומי שיש בו דעת תורה – יעסוק רק בתורה ויראה, כי זה האושר האמיתי. (רבי צבי קאלישר, ספר הברית, פרשת בהר, ויקרא כה, ב, עמ' קיג)

היכן בחיים שלנו נוכל לשלב רגעים כאלה? 'אחים לנפש' הוא צעד ראשון ומשמעותי 😊 

שקף מספר 12

אנחנו חיים בעולם תחרותי, לחוץ ומהיר.

אם לא נעצור מידי פעם ונאפשר לעצמנו לראות את הטוב שיש בקהילה שלנו – יתכן שלעולם לא נדע שיש כזה.

…צורך מיוחד היא לאומה זו, שהיצירה האלוקית נטועה בקרבה באופן בולט ונצחי, כי מזמן לזמן יתגלה בתוכה המאור האלוקי שלה בכל מלא זוהרו, אשר לא ישביתוהו חיי החברה של עול עם העמל והדאגה, הזעף והתחרות אשר להם, למען תוכל להתגלות בקרבה פנימה טהרת נשמתה בכללותה כמו שהיא. 

…והניגוד המתמיד שבין השמיעה האידיאלית להכרזה של חסד ואמת, חמלה ורחמים, לבין הנגישה והכפייה ולחץ הקפדה של קניין ורכוש, המוכרחים להיראות בעולם המעשי, גורם הרחקה לאור האלוקי מתכונת הכרתה הציבורית של האומה, שהרחקה זו מפעפעת כארס גם במוסרם של היחידים.

 הנה הפסקת הסדר החברתי בצדדים ידועים, מתקופה לתקופה, מביאה לאומה זו, כשהיא מסודרת על מכונה, לידי עלייתה העצמית למרומי התכונות הפנימיות שבחיים המוסריים והרוחניים… (הראי"ה קוק, הקדמה לספרו שבת הארץ)

נעצור מידי פעם, ננשום עמוק, וננסה לראות את הטוב שיש בעם שלנו, במדינה שלנו, בחברים שלנו ובמכרים שלנו. לא ניתן לשיגרה הלחוצה לעטוף אותנו לחלוטין עד שלא נראה את היופי שיש בחיים שלנו.

שקף מספר 13

למדנו לא מעט נימוקים וסיבות לשנת השמיטה. בואו נסכם לעצמנו את הנתונים. נחזור אל החקלאי מתחילת השיעור, זה שמחליט לשבות בשנה השביעית.

מה הוא לומד מכך על החיים עצמם? על עצמו? על היחס בינו לבין העולם? על היחס בינו לבין האדמה?

אלו תובנות אנו יכולים לאסוף אל חיינו אנו?

להערות והארות:
משה שמעון אופן
[email protected]
054-8496992