דף הנחיות
ט"ו בשבט
ראש השנה לאילן
מה במערך:
. המשנה מונה – ארבעה ראשי שנים. אחד מהם ראש השנה לאילן.
. ראש השנה לאילן נקבע בגלל שמאותו הזמן מתחילים הפירות לחנוט.
. ההגדרה ראש השנה – נועדה לקבוע את שנת האילן ביחס לדיני מעשר ולדיני שמיטה.
. מכיוון שהוגדר כראש השנה, לכן נוהגים בו מעט דיני שמחה – אין אומרים בו את תפילת התחנון ואין
קובעים בו תעניות.
. הרש"ר הירש מסביר שקביעת ראש השנה לפי זמן החנטה שהוא שלב ראשוני מאד בצמיחת הפרי, בעוד כשכלפי
חוץ עדיין אין שום סימני צמיחה. מלמדת אותנו לראות את הצמיחה גם כשהיא איננה נראית כלפי חוץ.
. בספר חמדת הימים מסביר שכשם שבארץ מתחיל הפרי לחנוט – כך בעולמות העליונים הוא זמן התחלת
ירידת השפע לעולמות שלנו.
. הובא שמנהג האשכנזים להרבות באכילת פרות האילן בט"ו בשבט, ובטעם הדבר כתב בפרי עץ הדר,
שהברכה מוסיפה שפע ונותנת כח לצמיחה נוספת של הפירות.
. נהגו הספרדים להרבות באכילת פירות וללמוד לפני אכילתם קטעים מתורת הנגלה והנסתר המדברים על
הפירות, ובאר הפרי עץ הדר, שיש כח רב באמירת הדברים לעורר שפע ברכה בכל העולמות.
. אף שהנוטע אילנות בארץ ישראל מקיים מצווה – אין מקור בספרות התורנית לנטיעה דווקא בט"ו בשבט.
המושג חג הנטיעות נוצר על ידי התנועה הציונית, בניסיון לרתום את ט"ו בשבט לחזוק הקשר לאדמת ארץ
ישראל.
בס"ד // עמוד 2

שקף מספר 1-2
שנה אחת ארבעה ראשים
המשנה במסכת ראש השנה מונה ארבעה ראשי שנים.
מה הכוונה ראש השנה? האם ראש השנה הוא לא באחד בתשרי? יש כמה וכמה דברים שלגביהם יש
השלכה מהי השנה בה הם נעשים / חלים. לדוגמה מעשר בהמה מפרישים עשירית מסך הבהמות
שנולדו באותה שנה, אך אנחנו צריכים לדעת מה היא נקודת הזמן ממנה מתחילה שנה ומתי
מסתיימת. וממילא רק בהמה שנולדה בין תחילת השנה לסופה תצטרף למניין הבהמות של אותה
שנה. תאריך זה מוגדר במשנתנו ראש השנה. ולגבי דינים שונים יש ראשי שנה שונים. חלק מראשי
השנה נקבעו לפי התחלת המחזור של אותו דבר בטבע ]לדוגמה: מעשר בהמה לפי זמן הלידה
הנורמלי של הבהמות[. ויש כאלו שנקבעו בצורה שרירותית ]לדוגמה: ראש השנה למלכים[.
משנה מסכת ראש השנה פרק א משנה א
ארבעה ראשי שנים הם באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה רבי
אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות
באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו:
שקף מספר 3
התאנה חנטה פגיה
הגמרא מסבירה שט"ו בשבט נקבע כראש השנה לאילן, כי בתאריך זה כבר ירדו רוב הגשמים של
אותה השנה, ומכאן ואילך מתחילים הפירות לחנוט ]ישנו ויכוח בין הפרשנים מהו השלב בהתפתחות
הפרי שאותו אנו מגדירים – חנטה[.
]ישנה דעה בתלמוד הירושלמי שהכוונה שהאילנות מתחילים להצמיח פירות עוד לפני טו בשבט. אך
מכיוון שירדו רוב גשמי השנה, מכאן ואילך עיקר גידול הפירות הוא מגשמי שנה זו[.
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יד עמוד א
באחד בשבט ראש השנה לאילן. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה,
ועדיין רוב תקופה מבחוץ. – מאי קאמר? – הכי קאמר: אף על פי שרוב תקופה מבחוץ, הואיל ויצאו רוב גשמי
שנה.
בס"ד // עמוד 3
רש"י מסכת ראש השנה דף יד עמוד א
הואיל ויצאו רוב גשמי שנה – שכבר עבר רוב ימות הגשמים שהוא זמן רביעה ועלה השרף באילנות, ונמצאו
הפירות חונטין מעתה.
שקף מספר 4
ראש השנה, מה זה משנה?
הברטנורא מבאר מה ההשלכה ההלכתית מכך שטו בשבט נקבע כראש השנה לאילן, והוא מביא שתי
השלכות:
א. אדם שיש לו כמות של פירות צריך לדאוג שהמעשרות ילקחו מפירות השנה על פירות אותה
השנה.
ב. ישנם כמה חיובי הפרשה, חלקם נוהגים כל שנה ]תרומה, תרומת מעשר ומעשר ראשון[ וחלקם
בחלק מהשנים. מעשר שני בשנים א,ב,ד,ה של השמיטה, ומעשר עני בשנים ג,ו של השמיטה. אף
שהשמיטה עצמה מתחילה בא' תשרי, שנות המעשרות מפירות האילן מתחילים בטו בשבט.
ר' עובדיה מברטנורא מסכת ראש השנה פרק א משנה א
ראש השנה לאילן – לענין מעשר פירות שאין מעשרין פירות אילן שחנטו קודם שבט על שחנטו לאחר שבט,
דבאילן אזלינן בתר חנטה. אי נמי נפקא מיניה לענין שנה שלישית של שמיטה שנוהג בה מעשר עני, שאותן
פירות שחנטו מר"ה של שנה שלישית עד שבט דנין אותן כפירות של שנה שניה שעברה ונוהג בהן מעשר ראשון
ומעשר שני, ומשבט ואילך נוהג בהן מעשר ראשון ומעשר עני:
שקף מספר 5 – ט"ו בשבט
לא חג גם לא יום חול
בתלמוד לא מצאנו התייחסות לטו בשבט כיום שיש בו ממד חגיגי כלשהו, התייחסות ראשונה לכך
נמצאת בשו"ת המהר"ם מרוטנבורג. בשו"ת מובאת תשובה של רבינו גרשום מאור הגולה ]חי במאה
ה10-[ שנשאל על ידי קהילה מסוימת, שרצו לקבוע תענית ]כשישנה צרה לציבור ח"ו אפשר לקבוע
סדרה של 3 תעניות, בימים ב, ה, וב[ והתברר להם שהיום שבו רצו לקבוע את התענית הוא טו
בשבט. ושאלתם הייתה האם נכון לקבוע תענית בטו בשבט. רבינו גרשום ענה להם שמכיוון שלא
בס"ד // עמוד 4
מצאנו שקובעים תענית בראש השנה, ומכיוון שהמשנה מכנה את טו בשבט ראש השנה לכן אין ראוי
לקבוע בו תענית.
דין דומה קבע השלחן ערוך שאין אומרים תחנון ]תחינה הנאמרת בימי חול בלבד ולא בחגים וראשי
חדשים[ בטו בשבט וגם כאן הנימוק הוא משום שטו בשבט מכונה ראש השנה.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקעב סעיף ג
צבור שבקשו לגזור תענית שני וחמישי ושני, ופגע בתענית ט"ו בשבט, התענית נדחה לשבת הבאה כדי שלא
יגזרו תענית בט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קלא סעיף ו
נהגו שלא ליפול על פניהם בט"ו באב, ולא בשבט, ולא בר"ח.
שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סימן ה
וששאלתם צבור שבקשו לגזור תענית שני וחמישי ושני ופגעו בתענית ראשון ט"ו לשבט יש לחוש לר"ה ולדחות
התענית או לא כן דעתי נוטה שהתענית נדחה לשבת הבאה ואין קובעים תעניות בו שלא מצינו תענית בר"ה
כלל ותנן )ר"ה ב' ע"א( ארבעה ראשי שנים הם וכיון דקתני להו בהדי הדדי דומי' דהדדי נינהו הכי נמי כיון
דשארא לית בהו תעניות רביעי נמי לית ליה תענית ואף על גב דאינהו נמי עדיפי מיניה כיון דקתני להו בהדי
הדדי להא מלתא אידמן להדדי… אלמא כיון דגמירי בהדי הדדי ילפינן מהדדי ושלום גרשון בר' יהודה מ"ה ז"ל.
שקף מספר 6
לזהות את הצמיחה
הרש"ר הירש מוציא רעיון מוסרי עמוק מקביעת טו בשבט כראש השנה לאילן. לכאורה יותר מתאים
היה לחוג חג האילנות בתקופת האביב, בה האילנות בשיא לבלובם. לעומת טו בשבט שהוא בשיאו
של החורף, בתקופה בה האילנות הקרחים עומדים בשיממונם, ורק חדי עין יבחינו כי כבר החלה
צמיחה מועטת. אך זו בדיוק המטרה של קביעת עיתוי זה לחוג את חג האילנות. ללמדך שתהליך
הצמיחה מתחיל בשלבים בו הכל קדורני וחשוך ורק שם מתחילה הנביטה.
במעגלי השנה חלק ב עמוד קב
המחשבה השגרתית מה היא אומרת? בבוא עת הפריחה כאשר ייחשף לעינינו האביב ברבבות ציצים ופרחים או
אז נחגוג בצהלה את חג אביב הטבע אשר ברכו ה', שהוא גם חג אביבנו אנו.
אבל המסורת היהודית העתיקה מצביעה בפנינו על האילנות הקרחים עוד בעיצומם של ימי חורף מושלגים,
ממתיקה סוד אתנו ולוחשת על אזננו מוסר השכל: הנה אלה האילנות חוגגים כבר היום את יום התחדשותו של
האביב הבא מבעד למעטה הקליפה הקפואה, השסועה, האפורה והצוננת, שמכרבלת את האילנות הערטילאיים.
מתחת הקליפה זו החלו כבר לפכות במלוא חומם חיים חדשים ורעננים, מה נוקבים ויורדים חדרי בטן הם דברי
המוסר המאלפים המקופלים בבשורת אביב זו אליה נסכית מפי אילנות החורף עטופי השלג הצחור.
בס"ד // עמוד 5
להעשרה
כי הנה מתהלכים בתוכנו בני אדם עמוסי דאגה ואכולי יגון, אשר קומתם שפופה עד לאימה מרוב נטל
הדווי המעיק עליהם. הלא כה יפה ציירו לעצמם את עתידם והזו בדמיונם פריחת עושר השמורה אך ורק
להם, החשיבו את עצמם לבני חורין רבי כח וברוכי גאון העונדים לראשם כתר פרי עמלם ועוצמת השפעתם
ופעולותיהם מגיעה למרחקים. אך אחא שוד ושבר! בא כח אלים שלל את פירותיהם ובזז כל נכסיהם ורכושם
באו סערות החיים וצוק העתים שיברו ופצפצו את ציצי תקוותיהם שעשועיהם, מיטב תכניותיהם נגוזו כחלום פז,
עצי החיים נעקרו וגאון עוזם הושלה ארצה, כן לילה הפכו לעניים מחוסרי כל ערומים ועזובים לנפשם, ולא נותר
בידם כי אם שיורי הערכים שהאדם נושא בחביוני נפשו פרי תנובת שדמות לבבו…
ועוד סער החיים ישתולל סביבם ויטביעם נחשוליו, עוד ניתכים על ראשם זלעפות ברד הזיז ורעם. ברם להוותם
נמחצים המה בגין שנשלל מהם כל עושר ועדי חיצוני והוצגו ערום ועריה. נשברים המה ברוחם על כי עדיין אין
שום ציץ פורח להם ובאופק לא נראית עין ירק. מבלי לזכור כי עליהם להציץ פנימה בתוככי פנימיות נפשם,
להפנות את המבט אל המקום אשר רק ממנו תפרח תקוותם ותצמח קרן ישועתם.
שקף מספר 7
יום של צמיחה יום של שפע
ספר תיקון טו בשבט – נדפס בעילום שם ונכתב בו, שנלקח מספר חמדת ימים. ובו כתב שטו בשבט
איננו רק יום המסמל את תחילת צמיחת הפרי, אלא ככל דבר בבריאה שמכוון כנגד העולמות עליונים,
גם טו בשבט מכוון כנגד הזמן שבו מתחיל השפע העולמי לרדת מהעולם העליון לעולמות שתחתיו,
והוא כעין אילן המצמיח פירות.
והענין כי כמו שהיום ראש השנה לפירות האילן לענין המעשרות, דחשבינן להו שנה מט"ו בשבט הואיל וירדו
רוב גשמי שנה, ועלה השרף באילנות ונמצאו פירות חונטים מעתה. כן דוגמתו למעלה ראש השנה לפירות האילן
העליון, להשפיע את שפעו הקדוש לפירותיו, הם הם העולמות אשר מהם ישתלשל וירד פה למטה באילנות, ועל
משטרם ומעשה ידינו כוננהו בכח סגולת התקון הזה הנעשה בעצם היום הזה, בכח הברכות ואשר ילוה אליהם
הגות סוד שורשן תתעוררנה בקומתם וצביונם למעלה.
פולמוס רחב התנהל ועדיין מתנהל מי כתב את ספר חמדת הימים, יש שייחסו אותו
לנתן העזתי מתלמידי משיח השקר שבתי צבי שר"י וראו בו תכנים משיחיים ולכן פסלו
אותו. אך יש שייחסו אותו לרבי בנימין הלוי מתלמידי תלמידי רבי חיים ויטאל.
למרות המתנגדים, הרבה מנהגים והלכות שחמדת הימים הוא מקורם היחיד, נתקבלו
בעם ישראל. אומרים בשם הגר"ח וולאז'ינר שאף אם נאמר שנכתב על ידי תלמידי ש"צ
שר"י מכל מקום ספר זה נכתב עוד לפני שנסחף אחרי הדעות הכפרניות.
בס"ד // עמוד 6
שקף מספר 8
ברכה = שפע
במגן אברהם הביא מספר תיקון יששכר שנהגו לברך על פירות בטו בשבט. בחמדת הימים באר
טעם הדבר שעל ידי הברכה נותנים כח לכח האלוקי שממונה על הפירות להוריד עוד שפע, ולכן
בטו בשבט בו זמן תחילת הצמיחה אנו רוצים לתת כח בפירות השנה הבאה.
מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קלא סעיף ו
בט"ו בשבט. ראש השנה לאילנות. ונוהגין האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות )תיקון יששכר דף ס"ב
כ"ה(:
פרי עץ הדר
ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה, ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן כאשר
הנהגתי לכל החברים אשר עמדי, ועם כי בדברי כתבי הרב האר"י זלה"ה לא נמצא מנהג זה. מכל מקום
לדעתי תקון נפלא הוא בנגלה ובנסתר, כי הנה הובא בירושלמי עשרה יוחסין ז"ל ישמעו ענוים וישמחו, אמר
ר' איבון עתיד אדם לתת דין וחשבון על שראה מיני מגדים ולא אכל. רבי אלעזר הוה מצמצם פריטי למיכל
בהון מכל מילי חדש, עד כאן. וטעם הדבר שכשם שהנהנה מן העולם הזה בלא ברכה נקרא גזלן, מפני שעל
ידי הברכה גורם להמשיך שפע עליון על ידי כח הברכות. והשר הממונה על אותו הפרי הוא מתמלא משפע זה
כדי לגדל הפרי שנית, ולכן הנהנה בלא ברכה גזלן הוי כי אכל הבריה שהרוחניות היה שורה בה. וכילה ומנע
כח ההוא מן העולם והיה ראוי לו להמשיך ברכה מלמעלה, והכח הממונה על זה בטל וריק מאותו השפע שהיה
בידו ולכן נקרא גזלן.
בס"ד // עמוד 7
שקף מספר 9
תורה אור
בלוח ארץ ישראל שנכתב על ידי אברהם משה לונץ בו הוא מתאר מחיי ארץ ישראל, הוא כותב
שבטו בשבט היו חכמי הספרדים, מברכים על הפירות והיו לומדים קטעים מתורת הנגלה והנסתר
הקשורים לפירות. בחמדת הימים גם הביא מנהג זה והסביר שטעם הדבר, הוא שעל ידי לימוד
התורה יורד שפע לעולם לפי סוד הפירות.
עד היום הנוהגים על פי הקבלה נוהגים לערוך סדרי טו בשבט בהם אוכלים פירות ולומדים קטעים
מהתורה. כך נוהגים גם בחצרות האדמורי"ם.
ואשר להיות כבר הודענו בכמה מקומות, כי יש בכח הדבור להיות מעורר כח מדות העליונות להאירן באור
מופלא יתר גדול מאד, להשפיע שפע רצון ברכה ונדבה בכל העולמות. על כן נכון להגות לפני אכילת כל פרי
ופרי בסוד שורשו הבא בספר הזוהר ובתקונים בקצת מהם לעורר שרשיהן למעלה וקודם הכל יהגו בסדר זה.
שקף מספר 10
חג הנטיעות – ממש לא
לתגובות
הארות והוספות
צבי רוזנצויג
052-6176141
org.nefeshy@zvir