.דף הנחיות
– מעגל השנה –
חג הסוכות – זמן שמחתנו
מה במערך:
. לחג הסוכות יש שלשה שמות א. חג הסוכות ב. חג האסיף ג. זמן שמחתנו. במערך זה נדון בחיבור שבין
שלשתם.
. ]לא התייחסתי לכך שחג הסוכות מכונה גם במקומות רבים "חג" ללא תוספות )כגון במשנה בראש השנה
ובחג נידונים על המים( הסתמכתי על פירושו של התוספות יום טוב שבאר שנקרא חג סתם בגלל שהוא זמן
שמחתנו, אמנם נאמרו בזה גם הסברים אחרים ראה הרחבה בהמשך[.
. אף שבכל החגים יש מצווה לשמוח בחג הסכות ישנה מצווה מיוחדת להרבות בשמחה, ולכן נהגו בבית
המקדש להתאסף בכל לילה מלילות החג ולשמוח, שמחה זו היתה מכונה שמחת בית השואבה.
. בפסח לא נאמר כלל ציווי מיוחד על שמחה בשבועות נכתב ציווי זה פעם אחת ובסכות שלש פעמים, בטעם
הדבר נכתב במדרשים מפני שבסכות ישנן שלש שמחות, שמחת אסיפת הפירות שמחת אסיפת התבואה
ובכך שהקב"ה מחל על עוונותינו ביום הכיפורים.
. האלשיך לומד מלשון הפסוקים שהתורה מכוונת אותנו שלמרות שהשמחה הטבעית היא מאסיף התבואה
עלינו להתמקד לשמוח בעיקר, שהוא מחילת העוונות ולשמוח בטובה הרוחנית שקבלנו ופחות בטובה
הגשמית, ומוסיף שגם שמחה זאת הגבילה התורה, כי לעיתים מרוב שמחה עלולים אנו לאבד רסן.
. החג נקרא סכות לזכר אותן סוכות שישבו בני ישראל בצאתם ממצרים, בגמרא ישנה מחלוקת באיזה סוכות
מדבר האם בענני הכבוד שסוככו על עם ישראל או שבני ישראל בנו סוכות במדבר להגן עליהם מהחום.
. למה בחרה התורה לציין דווקא את הסוכה יותר משאר הדברים שהיו במדבר – הסברים רבים נאמרו, בחרנו
שניים מהם. הבית אלוקים מסביר לפי השיטה שהסוכה היא זכר לענני הכבוד והמיוחד בנס זה בשונה
למשל מהמן והבאר, שהיה אפשר להסתדר במדבר גם בלי נס זה, לכן מראה נס זה את גודל החיבה של
הקב"ה לעם ישראל. הרבינו בחיי מסביר בהסבר דומה גם לפי השיטה שמציינים בסוכות, סוכות ממש לציין
שהקב"ה דאג לכל צרכיהם במדבר עד לפרט האחרון.
. למה נקבע החג זכר לסוכות דווקא בזמן האסיף לכאורה יותר היה מתאים לציין זאת בפסח, גם כאן נאמרו
טעמים רבים. אך בחרנו בשלשה ]הרחבה נוספת בהמשך[.
. דווקא עכשיו בזמן האסיף ראוי להזכיר לאדם שחייו כאן הם ארעיים כמו הסוכה.
. כשאדם יושב בתוך ביתו ובטוח ברכושו הרב הוא עלול להגיע לתחושה של כוחי ועוצם ידי לכן דווקא
עכשיו זה הזמן להזכיר מי מנהל את העולם.
. להרגיל את האדם להקריב גם את הרצון הטבעי שלו לעבודת האלוקים.
. בספר קהלת מתייחס בשני מקומות לשמחה פעם בחיוב ופעם בשלילה, הגמרא מסבירה את כוונתו ששמחה
של מצווה ראויה ושאינה של מצווה איננה ראויה.
. הרמב"ם מביא שישנו חיוב לשמוח במצוות אותם אנו עושים, ספר החרדים מביא את גודל החיוב לשמוח
במצוות ומביא בשם רבו האר"י זצ"ל שהעיד על עצמו שאת כל ההשגות הגדולות שלו השיג בזכות שמחתו
במצוות.
.אימה אם כן התפקיד של השמחה באסיף ובשאר ההנאות שיש לנו בחיים, הרב דסלר כותב שהשמחה היא
החריש שבה חורשים את הלב כדי שיהיה אפשר לפתוח את הלב ולהשתנות.
.בילסיכום השמחה של האסיף היא כלי לשנות את לבנו לטובה, אך כדי שלא נושפע מהאסיף לרעה נקבע חג
הסוכות בתקופת האסיף.
בס"ד // עמוד 2
חודש אלול
וירח האיתנים
להעשרה
שקף מספר 2 – שמות החג
חג האסיף
שמות לד
)כב( וְחַ ג ׁשָ בֻ עֹת ּתַ עֲ ׂשֶ ה לְָך ּבִ ּכּורֵ י קְ צִ יר חִ ּטִ ים וְ חַ ג הָ אָ סִ יף ּתְ קּופַ ת הַ ּׁשָ נָ ה:
)כג( ׁשָ ֹלׁש ּפְ עָ מִ ים ּבַ ּׁשָ נָה יֵרָ א ֶ ה ּכָ ל זְכּורְ ָך א ֶ ת ּפְ נֵי הָ א ָ דֹן יְקֹוָק א ֱ ֹלהֵ י יִ ׂשְ רָ א ֵ ל:
סוכות
ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק לד – לה
)לד( ּדַ ּבֵ ר א ֶ ל ּבְ נֵי יִ ׂשְ רָ א ֵ ל לֵאמֹר ּבַ חֲ מִ ּׁשָ ה עָ ׂשָ ר יֹום לַ חֹדֶ ׁש הַ ּׁשְ בִ יעִ י הַ ּזֶ ה חַ ג הַ ּסֻ ּכֹות ׁשִ בְ עַ ת יָ מִ ים לַ יקֹוָ ק:
זמן שמחתנו
תפילת החג
ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את חג הסכות הזה זמן שמחתנו זכר ליציאת
מצרים.
חז"ל בכמה מקומות מכנים את חג הסוכות בשם "חג" בלי תוספת הדוגמה המפורסמת
היא במשנה במסכת ראש השנה
משנה מסכת ראש השנה פרק א משנה ב
בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה
כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם
ובחג נידונין על המים:
התוספות יום טוב שואל מדוע רק לסכות קוראים חז"ל בשם חג בסתם.
תוספות יום טוב מסכת ראש השנה פרק א משנה ב
והא דמיחד שם חג לסוכות. טפי ]=יותר[ מפסח ועצרת. ]וכן ]= וגם קרא לו כך[ בראש
פרק ג במסכת שקלים וכן בסוף פרק ז של מסכת נדרים. ובמשנה ה' פרק אחרון
במסכת בכורות[ ואף על פי ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב. מכל מקום מלת חג
הנחתו הראשונה על המחול והריקוד… והרד"ק כפי הפשט מפרשו כן מענין ריקוד
וטיפוח לשמחה ובסוכות היתה שמחה יתירה של בית השואבה. לפיכך ראוי הוא להקרא
ביחוד בשם חג. ומפני כן אומרים בו בתפלה זמן שמחתנו:
בס"ד // עמוד 3
חודש אלול
וירח האיתנים
בספר הון עשיר הביא טעמים נוספים לקריאתו בשם חג
. כדי לכלול גם את שמיני עצרת בתוכו.
. ראשי תיבות חג ג שחוגגים בו בשלשה מצוות ד מינים, סוכה וחיבוט ערבה.
. בזוהר מובא: שחג הם ראשי תיבות חסד גבורה – שסוכות הוא נגד יעקב שהוא
צירוף של חסד וגבורה.
שקף מספר 3 – זמן שמחתנו
הרמב"ם כותב שמצווה לשמוח בחג זה אך איננו מסביר מה הסיבה לשמחה. ניתן להבין את הסיבה לשמחה זו.
מההלכה הבאה שהביא הרמב"ם אחרי שהוא מתאר את השמחה בסוכות. בה הוא מזכיר את החיוב לשמוח בכל
מצווה, אך עדיין אין זה מבאר למה אם כן נתייחד חג הסוכות משאר חגים ומצוות בציווי לשמוח בהם.
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח
הלכה יב
אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר ושמחתם
לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, וכיצד היו עושין ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה
ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו, ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון, וכן בכל יום ויום
מימי חולו של מועד מתחילין מאחר שיקריבו תמיד של בין הערבים לשמוח שאר היום עם כל הלילה.
הלכה יג
והיאך היתה שמחה זו, החליל מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן
בו, ומי שיודע בפה בפה, ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע ואומרים דברי
שיר ותושבחות, ושמחה זו אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.
הלכה יד
מצוה להרבות בשמחה זו, ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי
הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי
חג הסוכות, אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע.
הלכה טו
השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו
ראוי להפרע ממנו.
בס"ד // עמוד 4
חודש אלול
וירח האיתנים
שקף מספר 4
הציוויים לשמוח בחג הסוכות
ויקרא כג
)מ( ּולְ קַ חְ ּתֶ ם לָ כֶ ם ּבַ ּיֹום הָ רִ אׁשֹון ּפְ רִ י עֵ ץ הָ דָ ר ּכַ ּפֹת ּתְ מָ רִ ים וַ עֲ נַ ף עֵ ץ עָ בֹת וְ עַ רְ בֵ י נָ חַ ל ּוׂשְ מַ חְ ּתֶ ם לִ פְ נֵ י יְ קֹוָ ק אֱ ֹלהֵ יכֶ ם
ׁשִ בְ עַ ת יָ מִ ים:
דברים טז
)יד( וְ ׂשָ מַ חְ ּתָ ּבְ חַ ּגֶ ָך אַ ּתָ ה ּובִ נְ ָך ּובִ ּתֶ ָך וְ עַ בְ ּדְ ָך וַ אֲ מָ תֶ ָך וְ הַ ּלֵ וִ י וְ הַ ּגֵ ר וְ הַ ּיָ תֹום וְ הָ אַ לְ מָ נָ ה אֲ ׁשֶ ר ּבִ ׁשְ עָ רֶ יָך:
)טו( ׁשִ בְ עַ ת יָ מִ ים ּתָ חֹג לַ יקֹוָ ק אֱ ֹלהֶ יָך ּבַ ּמָ קֹום אֲ ׁשֶ ר יִ בְ חַ ר יְ קֹוָ ק ּכִ י יְ בָ רֶ כְ ָך יְ קֹוָ ק אֱ ֹלהֶ יָך ּבְ כֹל ּתְ בּואָ תְ ָך ּובְ כֹל מַ עֲ ׂשֵ ה
יָ דֶ יָך וְ הָ יִ יתָ אַ ְך ׂשָ מֵ חַ :
דעת זקנים מבעלי התוספות ויקרא כג
ּגַ ּבֵ י ּפֶ סַ ח ֹלא ּכָ תּוב ׂשִ מְ חָ ה לְ פִ י ׁשֶ עֲ דַ יִ ן ֹלא נִ לְ קְ טָ ה ׁשּום ּתְ בּואָ ה וְ גַ ּבֵ י ׁשְ בּועֹות ֹלא ּכָ תּוב אֶ ּלָ א חֲ דָ א ]=ּפַ עַ ם אַ חַ ת[
ׂשִ מְ חָ ה לְ פִ י ׁשֶ הַ ּתְ בּואָ ה נִ לְ קְ טָ ה אֲ בָ ל ּפֵ רֹות הָ אִ ילָ ן ֹלא נִ לְ קְ טּו. אַ ְך ּבַ ּסֻ ּכֹות ׁשֶ הַ ּכֹל נֶ אֱ סָ ף אֶ ל ּתֹוְך הַ ּבַ יִ ת וְ גַ ם נִ מְ חֲ לּו
הָ עֹונֹות ּבְ יֹום הַ ּכִ ּפּורִ ים ּכְ תִ יב ּבֵ ּה ׁשָ ֹלׁש ׂשְ מָ חֹות ּוׂשְ מַ חְ ּתֶ ם ּדְ הָ כָ א ]=ׁשֶ ּכָ תּוב ּכָ אן[, וְ ׂשָ מַ חְ ּתָ ּבְ חַ ּגֶ ָך, וְ הָ יִ יתָ אַ ְך ׂשָ מַ ח.
חֲ דָ א ]=ׂשִ מְ חָ ה אֶ חָ ת[ מִ ּתְ בּואָ ה וַ חֲ דָ א ]=וְ אֶ חָ ת[ מִ ּפֵ רֹות הָ אִ ילָ ן וַ חֲ דָ א ]=וְ אֶ חָ ת[ מִ ּמְ חִ ּלַ ת עֲ וֹנֹות וְ זֶ ה ׁשֶ אָ מַ ר הַ ּפָ סּוק
וְ הָ יִ יתָ אַ ְך ׂשָ מַ ח ׁשֶ אֵ ין לָ ְך לְ הִ תְ עַ ּסֵ ק רַ ק ּבְ ׂשִ מְ חָ ה:
דברי הדעת זקנים מבוססים על דברי חז"ל במדרשים
ילקוט שמעוני תורה פרשת אמור רמז תרנד
אתה מוצא שלש שמחות כתיב בחג ושמחת בחגך, והיית אך שמח, ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ]כג,
מ[, אבל בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת למה. אתה מוצא שבפסח התבואה נידונית ואין
אדם יודע אם עושה השנה ]תבואה[ אם אינו עושה ]לפיכך אין כתוב שם שמחה[. דבר אחר בשביל שמתו בו
המצריים. וכן אתה מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל אבל בפסח אין אנו קורין את ההלל אלא
ביום טוב הראשון ולילו, למה משום בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך, וכן אתה מוצא שאין כתוב
בעצרת אלא שמחה אחת דכתיב ועשית חג שבועות לה' אלהיך ושמחת אתה וביתך, ולמה כתב בה שמחה אחת
]מפני[ שהתבואה נכנסת בפנים. ומה טעם אין כתוב שם שתי שמחות לפי שפירות האילן נידונין, אבל בראש
השנה אין כתיב שם אפילו שמחה אחת שהנפשות נידונות ומבקש אדם את נפשו יותר מממונו, אבל בחג לפי
שנטלו הנפשות דימוס ביום הכפורים כמו שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים
לפיכך כתב שלש שמחות ושמחת בחגך, ושמחתם לפני ה' אלהיכם, והיית אך שמח. מהו אך שמח את מוצא אף
על פי שאדם שמח בעולם הזה אין שמחתו שמחה שלמה. היאך. נולדו לו בנים הוא מיצר עליהן לומר שמא אינן
של קיימא. אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מבלע את המות לנצח. אותה השמחה תהיה שלמה שנאמר אז
ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה:
בס"ד // עמוד 5
חודש אלול
וירח האיתנים
שקף מספר 5
במה ראוי למקד את שמחת חג הסוכות
שמות לד
)כב( וְחַ ג ׁשָ בֻ עֹת ּתַ עֲ ׂשֶ ה לְָך ּבִ ּכּורֵ י קְ צִ יר חִ ּטִ ים וְ חַ ג הָ אָ סִ יף ּתְ קּופַ ת הַ ּׁשָ נָ ה:
דברים פרשת ראה פרק טז פסוק יג – טז
)יג( חַ ג הַ ּסֻ ּכֹת ּתַ עֲ ׂשֶ ה לְ ָך ׁשִ בְ עַ ת יָ מִ ים ּבְ אָ סְ ּפְ ָך מִ ּגָ רְ נְ ָך ּומִ ּיִ קְ בֶ ָך:
)יד( וְ ׂשָ מַ חְ ּתָ ּבְ חַ ּגֶ ָך א ַ ּתָ ה ּובִ נְָך ּובִ ּתֶ ָך וְעַ בְ ּדְ ָך וַא ֲ מָ תֶ ָך וְהַ ּלֵוִי וְהַ ּגֵ ר וְהַ ּיָ תֹום וְהָ א ַ לְמָ נָה א ֲ ׁשֶ ר ּבִ ׁשְ עָ רֶ יָך:
)טו( ׁשִ בְ עַ ת יָ מִ ים ּתָ חֹג לַ יקֹוָ ק אֱ ֹלהֶ יָך ּבַ ּמָ קֹום א ֲ ׁשֶ ר יִבְ חַ ר יְקֹוָק ּכִ י יְבָ רֶ כְָך יְקֹוָק א ֱ ֹלהֶ יָך ּבְ כֹל ּתְ בּוא ָ תְ ָך ּובְ כֹל מַ עֲ ׂשֵ ה
יָדֶ יָך וְ הָ יִ יתָ אַ ְך ׂשָ מֵ חַ :
האלשיך מקדים לביאור פסוקים אלו שתי שאלות:
א. למה בפסח לא הוזכרה בכלל מצוה לשמוח
ב. למה בשבועות כתוב ושמחת לפני ה' אלוקיך ובסוכות ושמחת בחגך.
בתוך דבריו הוא מתייחס גם לשאלה שלכאורה בקריאה פשוטה של הפסוק נראה שיש כאן פסוקים מיותרים.
הפסוקים מתחילים בציווי לעשות לך חג ובפשטות כוונת חג היא לשמוח והנימוק הוא בגלל חג האסיף.
אחר כתוב פעם נוספת ושמחת בחגך, ולא מבואר מה הסיבה לשמוח בחג, ומה התווסף בציווי זה על הציווי
הקודם.
ובהמשך מובא שוב תחוג לה' אלוקיך, וגם כאן לא מובן למה צריך ציווי נוסף זה על החג ומדוע כאן החג
מתייחס לאלוקים ולא לאדם.
ולסיום מופיע שוב הציווי והיית אך שמח, וגם כאן לא מובן מה נתווסף בציווי זה.
האלשיך עונה על שאלות אלו:
בפסח עדיין לא נטהרו מטומאת מצרים, לכן אין מקום לשמחה. בשבועות אחר קבלת התורה כבר הטהרו ולכן
יש מקום לשמחה, ושמחה זו על דבר רוחני, לכן כתוב לפני ה'. מה שאין כן בסוכות בו מעורבות השמחה
הרוחנית עם השמחה על האסיף, לכן מתחיל הפסוק ואומר לעשות חג בגלל האסיף. אך ממשיך הפסוק ואומר:
אל תעשה עיקר את האסיף אלא עיקר השמחה תהיה בחג שלך, והיא השמחה בכך שנמחלו עוונותיך. ואם תדע
לעשות כן נמצא ושמחת לפני ה' אלוקיך שזו השמחה העיקרית. ומכל מקום הזהיר אותך הכתוב והיית אך
שמח, כלומר אל תגזים בשמחה. ]שהרי בתורה המילה אך תפקידה למעט[.
אלשיך פרשת ראה
ראוי לשום לב, מה זה היה כי בפסח לא הזכיר שמחה רק בשבועות ובסוכות. ובשני אלה שינה, כי בשבועות
הוא אומר ושמחת לפני ה' אלהיך ובסוכות הוא אומר ושמחת בחגך.
)יג( הלא אמרתי לך כי בחג הפסח שלא נגמרה טהרת הנפש לא אמרתי ושמחת עם היות שלא תעדר מציאותה,
אך רמזתי כי אז לא הגדלת השמחה לפני ה' אלהיך כי עדיין לא הטהרת לגמרי, אך אחר כך ששבעה שבועות
תספור לך שהוא גמר הליבון וקבלת התורה, אז ושמחת לפני ה' אלהיך כי מעצמך תכוין לשם ה' ולא לשמחה
בעלמא. אך בחג הסכות ידעתי כי מעצמך חג הסכות תעשה לך, כלומר, לך שהוא על הנוגע אל הנאת גופך,
בס"ד // עמוד 6
חודש אלול
וירח האיתנים
ולא לה' כחג השבועות שהיה לה' אלהיך, וזהו אומרו תעשה לך, ומה שתעשנו לך הלא הוא למה שהוא באספך
מגרנך ומיקבך שעל כן תשמח על כל הטובה אשר תראה:
)יד( אך לא זו הדרך, כי אם הבט אל בחינה אחרת, והיא, כי ושמחת בחגך, כלומר, בחג הזה שהוא שלך, והוא
מה שכתבנו כי חג הסוכות הוא לנו כי בו יורה הוא יתברך שנצחנו בדין של ראש השנה ויום הכיפורים, כי
הטהרנו ונתכפר מכל עון וחטא, ועל בחינה זו תשמח וזהו אומרו ושמחת בחגך שהוא בחג המתייחס לך:
)טו( ובדבר הזה לא יהיה כאשר היית אתה חוגג על שם טובותיך הגשמי, שהוא על היות חג האסיף כאומרו חג
הסוכות תעשה לך, כי אם תשתנה לטוב שהוא לחוג לשם ה' אלהיך, וזהו שבעת ימים תחוג לה' אלהיך לשמו
יתברך על טוב הנפשי ולא על ההנאה הגשמית. ועם כל זה לא תרבה השמחה פן תתפקר על רב אוסף תבואתך,
כי אם והיית אך שמח כי כל אכין ורקין מיעוטין הן. וזהו כי יברכך כו' בכל תבואתך כו' והיית אך שמח:
שקף מספר 6
איזה סוכות אנחנו מזכירים בחג הסוכות
ויקרא כג
ּבַ ּסֻ ּכֹת ּתֵ ׁשְ בּו ׁשִ בְ עַ ת יָ מִ ים ּכָ ל הָ אֶ זְ רָ ח ּבְ יִ ׂשְ רָ אֵ ל יֵ ׁשְ בּו ּבַ ּסֻ ּכֹת:לְ מַ עַ ן יֵ דְ עּו דֹרֹתֵ יכֶ ם ּכִ י בַ ּסֻ ּכֹות הֹוׁשַ בְ ּתִ י אֶ ת ּבְ נֵ י יִ ׂשְ רָ אֵ ל
ּבְ הֹוצִ יאִ י אֹותָ ם מֵ אֶ רֶ ץ מִ צְ רָ יִ ם אֲ נִ י יְ קֹוָ ק אֱ ֹלהֵ יכֶ ם:
תלמוד בבלי מסכת סוכה יא
ּכִ י בַ ּסֻ ּכֹות הֹוׁשַ בְ ּתִ י אֶ ת ּבְ נֵ י יִ ׂשְ רָ אֵ ל – עֲ נָ נֵ י ּכָ בֹוד הָ יּו, ּדִ בְ רֵ י רַ ּבִ י אֱ לִ יעֶ זֶ ר. רַ ּבִ י עֲ קִ יבָ א אֹומֵ ר סֻ ּכֹות מַ ּמָ ׁש עָ ׂשּו לָ הֶ ם.
רש"י:
ּכִ י ּבַ ּסֻ ּכֹות הֹוׁשַ בְ ּתִ י – עֲ נָ נֵ י ּכָ בֹוד:
רשב"ם:
ּפְ ׁשּוטֹו ּכְ דִ בְ רֵ י הָ אֹומְ רִ ים ּבְ מַ ּסֶ כֶ ת סֻ ּכָ ה סֻ ּכָ ה מַ ּמָ ׁש.
מזרחי:
וְ רַ ׁשִ "י זַ "ל הִ ּנִ יחַ ּדִ בְ רֵ י רַ ּבִ י עֲ קִ יבָ א, אַ ף עַ ל ּפִ י ׁשֶ ּדְ בָ רָ יו יֹותֵ ר נִ רְ אִ ין, מִ ּפְ נֵ י ׁשֶ ּמִ ּלָ ת "הֹוׁשַ בְ ּתִ י" מֹורֶ ה עַ ל ּפֹעַ ל אֱ ֹלהִ י,
ׁשֶ הֵ ן עֲ נָ נֵ י הַ ּכָ בֹוד, ֹלא עַ ל ּפֹעַ ל אֱ נֹוׁשִ י, ּדְ אִ ם ּכֵ ן: ּכִ י ּבַ ּסֻ ּכֹות יָ ׁשְ בּו אֲ בֹותֵ יכֶ ם ּבְ הֹוצִ יאִ י אֹותָ ם מֵ אֶ רֶ ץ מִ צְ רָ יִ ם, מִ ּבָ עֵ י לֵ ּה
]=הָ יָ ה צָ רִ יְך לִ כְ ּתֹב[.
הגמרא מביאה מחלוקת בפירוש הפסוק כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים.
רבי אליעזר לומד שהכוונה על ענני הכבוד שהיו לצל לבני ישראל במדבר, ובמזרחי מסביר שכך מדויק לכאורה
מלשון הפסוק "הושבתי" שנראה שאלו סוכות שהקב"ה יצר. ואילו רבי עקיבא לומד שהכוונה שכשיצאו ממצרים
בנו בני ישראל סוכות כדי להגן על עצמם מהקור והחום, והרשב"ם מסביר שזוהי פשטות הביטוי סוכות, וכמו
שמצאנו במקומות רבים בתנ"ך שסוכה הכוונה למבנה שבונים להגן מהצל.
בס"ד // עמוד 7
חודש אלול
וירח האיתנים
שקף מספר 7
מה נשתנתה הסוכה משאר החסדים שהיו עם עם ישראל במדבר?
הפרשנים שואלים הרי הסוכות במדבר לא היו חלק מעצם הנס של יציאת מצרים אלא חלק מהנס של השהות
הארוכה של עם שלם במדבר במשך 40 שנה, ולצורך שהות זו היו צריכים גם את המן ובאר המים שבלעדיהם
גם לא היה שייך קיום במדבר. ואם כן למה בחרה התורה לציין דווקא את הסוכות ולא את שאר הניסים.
המבי"ט מפרש לפי השיטה שהכוונה לסוכות של ענני הכבוד, והייחודיות בנס זה ביחס לנס הבאר והמן הוא
בכך שגם בלי נס זה יכלו עם ישראל להתקיים במדבר ונס זה באה להראות את חיבתם שהקב"ה דואג להם אף
בדברים לא הכרחיים.
הסבר נוסף הוא מפני שיותר קשה לציין את ירידת המן ובאר המים, שהרי לאכול ולשתות אנחנו אוכלים
ושותים כל יום.
בית אלוקים למבי"ט שער היסודות פרק לז
וראוי לתת טעם במקום זה למה שראינו שהוקבע חג הסוכות רמז לענני כבוד, ולא הוקבע שום רמז לנס הבאר
והמן שהתמידו גם כן כל ארבעים שנה שהיו במדבר בזכות האחים הרועים. ואפשר לומר כי גם שהבאר והמן
היו נסים מפורסמים לעין כל והתמידו כל ארבעים שנה, כיון שהיה דבר הכרחי שאי אפשר בלי מציאותם כלל
לא הוקבע רמז להם, אבל ענני כבוד שלא היה כל כך הכרחי כמו הם אלא כדי שלא יהיו בחורב ביום וקרח
בלילה, הוקבעו ימי החג רמז לענינם, כי גם בדבר שלא היה הכרחי כמאכל ומשתה עשה האל ית' נס ופלא עמהם
במדבר, וכן גם כן בישיבת סוכה בכל שנה יש רמז לענני כבוד, אבל באכילת לחם ושתית יין או מים באיזה יום
בשנה נעשה רמז למן ולבאר והרי שבכל ימות השנה אוכלים גם כן לחם ושותים מים, וכמו שאהרן היה אוהב
שלום ורודף ומשים שלום בין איש לחבירו ובין איש לאשתו והיה מתנהג עמהם לפנים משורת הדין, כן היה
ענין ענני כבוד שהיו בזכותו טובה שלא היתה הכרחית אלא לפנים מן השורה כמו שנזכר, אבל הבאר והמן שהיו
הכרחיים היו בזכות משה ומרים, שהיה ענינם הכרחי לאומה ישראלית כלחם ומים, והיא התורה שנמשלה להם,
שמשה רבינו היה מלמד תורה לאנשים ומרים לנשים במה שהן חייבות.
הרבינו בחיי מסביר הסבר דומה לפי הפרשנות שאומרת שכוונת החג לזכור את הסוכות שעם ישראל בנה
במדבר.
ולפי הפרשנות שהכוונה לענני הכבוד הוא מסביר שהייחודיות של ענני הכבוד היא בכך שהפלא שבהם גדול
יותר.
רבינו בחיי ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק מג
יש מרבותינו ז"ל שאמרו סכות ממש עשו להם, ויש שאמר ענני כבוד. דעת האומר סכות ממש עשו להם, מפני
זה נצטוינו לעשות סכות דוגמתן, כדי שיתגלה ויתפרסם מתוך מצות הסכות גודל מעלתן של ישראל במדבר
שהיו הולכים עם כובד האנשים והנשים והטף במקום ההוא אשר אין בטבע האדם לחיות בו, והוא שהעיד
הכתוב: )יואל ב, כ( "ארץ ציה ושממה", )במדבר כ, ה( "לא מקום זרע ותאנה וגפן", וכן אמר הנביא לישראל:
)ירמיה ב, לא( "המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה", יאמר: לא הראיתי להם לישראל שהיו במדבר בארץ
בס"ד // עמוד 8
חודש אלול
וירח האיתנים
מאפליה, כי שם באותו מקום הכנתי להם כל צרכם ולא חסרו דבר, ולפי דעת זו אפשר שבאו להם צמחים מארץ
מרחקים ע"י סוחרים. דעת האומר ענני כבוד היו מפני שהיו הולכים בעמוד ענן יומם ובעמוד אש לילה, כענין
שכתוב: )שמות יג, כב( "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם", והיו מוקפין ומסוככין מכל צד
בענני כבוד, וזהו העקר והנכון בפשט הכתוב, ועל כן אמר: "כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם
מארץ מצרים", וידעו להורות הפליאה הזאת כי הסכות הללו יהיו ענני כבוד, וכדבר הנביא שאמר: )ישעיה ד, ה(
"וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חפה", וסמיך
ליה: "וסכה תהיה לצל יומם מחורב", והיא סכה של ענני כבוד ומיני מאורות לצדיקים לעתיד לבא, ועליו אמר
דוד: )תהלים כז, ה( "כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתירני" וגו'. "בסכה" כתיב. רבינו בחיי ויקרא כג
שקף מספר 8
למה נקבע חג הסוכות דווקא בחג האסיף
הפרשנים מתקשים למה נקבע חג הסוכות בתשרי הרי יציאת מצרים היתה בניסן ואם כן יותר היה מתאים
לקבוע את זה אז.
בילקוט שמעוני הביא שהסוכה מטרתה להגלות את האדם מביתו וזה לכפר עליו מעונשים שהתחייב בהם בראש
השנה.
האבן עזרא מסביר שבקיץ אפשר להסתדר גם בלי סוכה ורק בהגיע החורף היו חייבים סוכה להגן מהקור.
בטור עונה על שאלה זו שבניסן לא ניכר האם יושבים בסוכה בגלל המצווה או מפני שזה הזמן שבו כל העולם
יושב בסוכות בגלל מזג האויר
הגאון מווילנא מסביר משום שבמדבר הופיעו ענני הכבוד בסוכות
בחרנו להביא כאן טעמים נוספים המקשרים בין המהות של שני הזמנים חג האסיף וחג הסוכות.
חיי שעה מול חיי העולם
שפתי כהן ויקרא כג
לְ זֶ ה צִ ּוָ ה הַ ּקָ דֹוׁש ּבָ רּוְך הּוא ּבַ חֹדֶ ׁש הַ ּזֶ ה ׁשֶ הּוא חֹדֶ ׁש הָ אָ סִ יף ׁשֶ אָ סַ ף ּתְ בּואָ תֹו וְ יֵ ינֹו וְ ׁשַ מְ נֹו וְ קַ יִ ץ ּפֵ רֹותָ יו, ּובֵ יתֹו מָ לֵ א
מִ ּכֹל טֹוב, צִ ּוָ הּו לָ צֵ את מִ ּמֶ ּנּו וְ יִ זְ ּכֹר ׁשֶ ּסֹופֹו לְ הַ ּנִ יחַ הַ ּכֹל וְ לָ צֵ את, ּכְ מֹו ׁשֶ עַ ּתָ ה מֵ נִ יחַ הַ ּכֹל וְ יֹוצֵ א, ּכֵ ן עָ תִ יד לְ הַ ּנִ יחַ הַ ּכֹל
וְ לָ צֵ את, וְ ֹלא יַ עֲ ׂשֶ ה ּדִ ירָ תֹו ּבְ זֶ ה הָ עֹולָ ם אֶ ּלָ א ּכְ מֹו ׁשֶ ּיֹוׁשֵ ב ּבְ צֵ ל סֻ ּכָ ה ׁשֶ הִ יא ּדִ ירַ ת עֲ רַ אי:
כוחי ועוצם ידי
חזקוני ויקרא כג
חַ ג זֶ ה נִ קְ ּבַ ע ּבִ זְ מַ ן אֲ סִ יפַ ת ּגֹרֶ ן וְ יֶ קֶ ב ּפֶ ן יָ רּום לְ בָ בָ ם עַ ל ּבָ ּתֵ יהֶ ם ׁשֶ הֵ ם מְ לֵ אִ ים ּכֹל טֹוב וְ יֹאמְ רּו יָ דֵ ינּו עָ ׂשְ תָ ה לָ נּו אֶ ת ּכָ ל
הַ חַ יִ ל הַ ּזֶ ה ּומִ ּתֹוְך ׁשֶ ּיֵ ׁשְ בּו ּבַ ּסֻ ּכָ ה יִ ּתְ נּו ׁשֶ בַ ח וְ הֹודָ יָ ה לְ מִ י ׁשֶ ּנָ תַ ן לָ הֶ ם נַ חֲ לָ ה ּובָ ּתִ ים מְ לֵ אִ ים ּכָ ל טּוב.
שכל מעשיך יהיו לשם שמים
משך חכמה ויקרא כג
בסכת תשבו וכו'. התורה האלקית, יש בה מצוות שהם מדריכים האדם נגד הטבע, ויש מצוות שהן כפי הטבע,
בס"ד // עמוד 9
חודש אלול
וירח האיתנים
רק שהם מטהרים את הטבע ומזככים אותו. וזה מצות סוכה: אחרי שהאדם הוא עמל בשדה כל הקיץ, יחרוש,
יזרע, ויעדור, ויקצור, ויעמר, ועמל בשדה, ויאסוף את גרנו, ואסמיו מלאו בר, ולבו שמח בפרי עמלו, מה מתוקה
לו מנוחתו להסתופף בצל ביתו! אז באה התורה ואמרה: צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי! זה נגד הטבע לקדש
כוחות האדם והרגשותיו מגבול החמרי. ולכן אמרו חג הסוכות תעשה לה', שיהא שם שמים חל על הסוכה כעל
החגיגה. והוא ענין קדושה, ועצי סוכה אסורים מן התורה.
אמנם, יש מצוות שהן כפי חוקי הטבע. רק שהוא על פי חוקי החכמה העליונה בפרטים מצוינים לפי טעמי
החכמה האלקית. ועל זה אמרו )בבא מציעא סא, ב( "המעלה" )ויקרא יא, מה( – מעלה שעשיתי להם
שהבדילום מהשרצים. והנה מחק הטבעי לשמוח עת האסיף בזרעונים ובעטרות של שבלים – כנהוג בין העמים
– על זה באה התורה והגבילה ד' מינים ידועים בקבלה, ואמרה "ושמחתם לפני ה' שבעת ימים". לכן גבי אתרוג
לא נזכר רק הוקצה למצותו, אבל שיהא חל שם שמים לא הוזכר בגמרא ]רק ברש"י לז יעויין שם[. ומפני זה
מצוות שהן נגד הטבע צריכין הכנה רבה וחיזוק, לכן כתוב "תעשה" )דברים טז, יז( בסוכה ]ולבית שמאי בעי
שיהא לשם חג[, "ותעשה" – ולא מן העשוי. לא כן בד' מינים, שהם כפי הטבע, אינו צריך הכנה רבה, ואף
שאינו אגוד כשר. וליכא "עשייה" גביה, ולא שייך "תעשה – ולא מן העשוי", וליקט ענפים ביום טוב כשר:
טעמים נוספים למה חג סוכות לא נקבע בחודש ניסן
ילקוט שמעוני תורה פרשת אמור רמז תרנג
אמר רבי אליעזר בר מרוס למה אנו עושין סוכה אחר יום הכפורים ]לומר לך שכן[ אתה
מוצא בראש השנה יושב הקדוש ברוך הוא בדין על באי העולם וביום הכפורים הוא
חותם את הדין שמא יצא דינן של ישראל לגלות ועל ידי כן עושין סוכה וגולין מבתיהן
לסוכה והקב"ה מעלה עליהן כאלו גלו לבבל שנאמר חולי וגוחי בת ציון כיולדה כי עתה
תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל שם תנצלי שם יגאלך ה' מכף אויביך:
אבן עזרא ויקרא פרשת אמור פרק כג
ואם ישאל שואל למה בתשרי זאת המצוה, יש להשיב, כי ענן ה' היה על המחנה יומם,
והשמש לא יכם. ומימות תשרי החלו לעשות סוכות בעבור הקור:
טור אורח חיים הלכות סוכה סימן תרכה
ואף על פי שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא צונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא
ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו בהם שהם
במצות הבורא יתברך ולכן צוה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך
כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה בזה יראה
לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה.
הכתב והקבלה ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק מג
ואמר הגר"א מה שהקשו למה אנחנו עושים סוכות בתשרי כיון שהוא נגד הקף ענני
הכבוד היה ראוי לעשות בניסן, כי בניסן היה תחלת הקף עננים, אבל נראה לפי
כשעשו את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ומשה ירד
ביוה"כ, ובמחרת יוה"כ ויקהל משה וציוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א לתשרי,
וכתיב והעם הביאו בבקר בבקר עוד ב' ימים, הרי י"ג בתשרי, ובי"ד בתשרי נטלו כל
חכם לב ממשה את הזהב במנין ומשקל, ובט"ו התחילו לעשות, ואז חזרו ענני כבוד,
ולכך אנו עושין סכות בט"ו בתשרי:
להעשרה
בס"ד // עמוד 10
חודש אלול
וירח האיתנים
שקף מספר 9
מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד!! האמנם?
הגמרא אומרת שבקשו חכמים לגנוז את ספר קהלת מפני שמצאו בו פסוקים שסותרים אחד את השני, ואחר
שנמלכו מלגנזו יישבו את הסתירות שמצאו בו.
אחת הסתירות היא ביחסו של קהלת לשמחה, במקום אחד הוא כותב שהוא משבח את השמחה ובמקום אחר
כותב ולשמחה מה זו עושה –כלומר שאין תועלת בשמחה ותרצה הגמרא שכוונתו לשבח שמחה של מצווה
ולעומתה שמחה שאינה של מצווה היא מיותרת.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל
ּבִ ּקְ ׁשּו חֲ כָ מִ ים לִ גְ נֹז סֵ פֶ ר קֹהֶ לֶ ת מִ ּפְ נֵ י ׁשֶ ּדְ בָ רָ יו סֹותְ רִ ין זֶ ה אֶ ת זֶ ה … ּכְ תִ יב וְ ׁשִ ּבַ חְ ּתִ י אֲ נִ י אֶ ת הַ ּׂשִ מְ חָ ה ּוכְ תִ יב ּולְ ׂשִ מְ חָ ה
מַ ה ּזֹה עֹׂשָ ה… וְ ׁשִ ּבַ חְ ּתִ י אֲ נִ י אֶ ת הַ ּׂשִ מְ חָ ה – ׂשִ מְ חָ ה ׁשֶ ל מִ צְ וָ ה, ּולְ ׂשִ מְ חָ ה מַ ה ּזֹה עֹׂשָ ה – זֹו ׂשִ מְ חָ ה ׁשֶ אֵ ינָ ּה ׁשֶ ל מִ צְ וָ ה.
לְ לַ ּמֶ דְ ָך ׁשֶ אֵ ין ׁשְ כִ ינָ ה ׁשֹורָ ה ֹלא מִ ּתֹוְך עַ צְ בּות וְ ֹלא מִ ּתֹוְך עַ צְ לּות וְ ֹלא מִ ּתֹוְך ׂשְ חֹוק וְ ֹלא מִ ּתֹוְך קַ ּלּות רֹאׁש וְ ֹלא מִ ּתֹוְך
ׂשִ יחָ ה וְ ֹלא מִ ּתֹוְך ּדְ בָ רִ ים ּבְ טֵ לִ ים, אֶ ּלָ א מִ ּתֹוְך ּדְ בַ ר ׂשִ מְ חָ ה ׁשֶ ל מִ צְ וָ ה.
וכך מבאר המהר"ל את דברי הגמרא
חדושי המהר"ל מסכת שבת דף ל עמוד ב
ושבח אני השמחה. פירוש כאשר האדם בשמחה אז נעשה בשלימות כמו שבארנו דבר זה במקומות הרבה מאוד
מענין השמחה שהוא שלימות הנפש, וכאשר השמחה הוא של מצוה אז השלימות בזה שלימות אלקי ושלימות
כזה ראוי לשבח, אבל השלימות שאינו אלוקי רק שלימות גופני מה זאת, כי אין זה מעלה ושלימות כאשר הוא
גשמי, רק כאשר השלימות הוא אלוקי ואז יש לשבח השמחה הזאת.
ואמר שאין השכינה שורה וכו' כי אין השכינה שורה על דבר חסרון רק על השלם, ולפיכך כאשר נפשו אינו
בשמחה והוא בחסרון אין השכינה שורה, אבל השמחה הגשמית אין השכינה שורה על ידי השמחה, כי השם
יתברך נבדל מן דברים אלו. כלל הדבר כי מה שאמר שלמה ושבח אני את השמחה היינו כאשר משמח בו
יתברך בתורתו ובמצותיו, אבל השמחה שהיא גשמית למה זאת.
בס"ד // עמוד 11
חודש אלול
וירח האיתנים
שקף מספר 10
החובה לשמוח בעשיית המצוות
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח
הַ ּׂשִ מְ חָ ה ׁשֶ ּיִ ׂשְ מַ ח א ָ דָ ם ּבַ עֲ ׂשִ ּיַ ת הַ ּמִ צְ וָה ּובְ א ַ הֲ בַ ת הָ א ֵ ל ׁשֶ ּצִ ּוָה ּבָ הֵ ן, עֲ בֹודָ ה ּגְדֹולָה הִ יא, וְכֹל הַ ּמֹונֵעַ עַ צְ מֹו מִ ּׂשִ מְ חָ ה זֹו
רָ אּוי לְהִ ּפָ רַ ע מִ ּמֶ ּנּו ׁשֶ ּנֶא ֱ מַ ר ּתַ חַ ת א ֲ ׁשֶ ר ֹלא עָ בַ דְ ּתָ א ֶ ת ה' א ֱ ֹלהֶ יָך ּבְ ׂשִ מְ חָ ה ּובְ טּוב לֵבָ ב.
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה טו
השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה
זו ראוי להפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, וכל המגיס דעתו וחולק
כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה, ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך. וכל
המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל אמר ונקלותי
עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני
ה'.
המגיד משנה לומד שמקור דינו זה של הרמב"ם היא הגמרא שהובאה בשקף הקודם, ומוסיף הוא לבאר את
טעם דין זה.
מגיד משנה הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה טו
השמחה שישמח אדם בעשיית מצוה וכו'. דברי רבינו מבוארים בכמה מקומות בגמרא ושבת דף ל אמרו ושבחתי
אני את השמחה זו שמחה של מצוה. ועיקר הדבר הוא שאין ראוי לו לאדם לעשות המצות מצד שהן חובה עליו
והוא מוכרח ואנוס בעשייתן אלא חייב לעשותן והוא שמח בעשייתן ויעשה הטוב מצד שהוא טוב ויבחר באמת
מצד שהוא אמת ויקל בעיניו טרחן ויבין כי לכך נוצר לשמש את קונו וכשהוא עושה מה שנברא בשבילו ישמח
ויגיל לפי ששמחת שאר דברים תלוים בדברים בטלים שאינן קיימים אבל השמחה בעשיית המצות ובלמידת
התורה והחכמה היא השמחה האמיתית. וזהו ששלמה בדרכי מוסרו שבח שמחת החכמה ואמר בני אם חכם לבך
ישמח לבי גם אני:
ספר חרדים – הקדמה
וְ יֵ ׁש לִ י לְ הַ קְ ּדִ ים ּכֹל הַ ּתְ נָ אִ ים ׁשֶ אָ דָ ם צָ רִ יְך לִ ּזָ הֵ ר ּבְ כָ ל מִ צְ וָ ה ּומִ צְ וָ ה לַ עֲ ׂשֹות ּכְ הִ לְ כָ תָ ּה ּכְ דֵ י ׁשֶ ּתְ קֻ ּבַ ל לְ רָ צֹון לִ פְ נֵ י מַ לְ ּכֵ נּו
יֹוצְ רֵ נּו ית' וְ לָ א נִ עֹול ּבְ כִ יסּופֵ ' לְ עָ לְ מָ א דְ אָ תֵ י ]= ולא יגיע בבושה לעולם הבא[:
ספר חרדים הקדמה
התנאי הרביעי השמחה הגדולה במצוה דכל מצוה ומצוה שתזדמן לו דורנא הוא דשדיר ליה קב"ה ולפי רוב
השמחה יגדל שכרו וכן גילה הרב החסיד המקובל מהר"ר יצחק אשכנזי זצ"ל לאיש סודו שכל מה שהשיג
שנפתחו לו שערי החכמה ורוח הקודש בשכר שהיה שמח בעשיית כל מצוה שמחה גדולה לאין תכלית ואמר
דהיינו דכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל פירוש מרוב כל מכל מיני תענוג
שבעולם ומכל זהב ופז רב ואבנים טובות ומרגליות:
בס"ד // עמוד 12
חודש אלול
וירח האיתנים
שקף מספר 11
השימוש בשמחה מדברים גשמיים
כמניע להתקדמות רוחנית
מכתב מאליהו חלק ה עמוד 11-12
"חַ ג הַ ּסֻ ּכֹת ּתַ עֲ ׂשֶ ה לְ ָך.. ּבְ אָ סְ ּפְ ָך" הַ ּכֹל ׂשְ מֵ חִ ים ּבַ אֲ סִ יפַ ת הַ ּתְ בּואָ ה, הַ יְ נּו הַ הַ רְ ּגָ ׁשָ ה ׁשֶ ּבַ ּטּוחַ הּוא ּבְ פַ רְ נָ סַ ת הַ ּׁשָ נָ ה. אִ ם ּכֵ ן
סַ ּכָ נָ ה ּגְ דֹולָ ה ּבַ ּדָ בָ ר "ּפֶ ן אֶ ׂשְ ּבַ ע וְ כִ חַ ׁשְ ּתִ י" מִ ּׁשּום ּכָ ְך הִ קְ ּדִ ימָ ה ּתֹורָ ה רְ פּואָ ה לַ ּמַ ּכָ ה, וְ הַ יְ נּו "ּבַ ּסֻ ּכֹות ּתֵ ׁשְ בּו" לְ לַ ּמֵ ד ׁשֶ אֵ ין
ּבִ ּטָ חֹון ּבְ גַ ׁשְ מִ ּיֹות אֶ ּלָ א ּבְ הִ תְ קָ רְ בּות אֶ ל הַ ּׁשֵ ם יִ תְ ּבָ רֵ ְך אין מחסה באמת תחת גג אלא בתוך סוכת שלומו יתברךהיינו
אין שובע באמת אלא בביטול השאיפות הגשמיות בתוך לבבנו.
וְ תַ חַ ת ׂשִ מְ חַ ת אֲ סִ יפַ ת הַ ּתְ בּואָ ה אֹומֶ רֶ ת הַ ּתֹורָ ה הַ ּקְ דֻ ּׁשָ ה וְ ׂשָ מַ חְ ּתָ ּבְ חַ ּגֶ ָך וְ הַ יְ נּו ׂשִ מְ חָ ה רּוחָ נִ ית, כמו שכתוב "ושמחתם
לפני ה' אלוקיכם" ואחד מן הטעמים בגמרא שאין נושאים נשים בחול המועד הוא ו"שמחת בחגך -ולא
באשתך" הרי כל שכן לא בתבואתך ולא בהיותך בטוח בפרנסתך. ושמחת בחגך שהיא שמחה רוחנית היא
השמחה בהרגשת השובע בביטול השאיפות הגשמיות וגם תוספת שמחה ב"יש" של הקדושה הממלא מקום
"היש" הגשמי.
אֲ בָ ל אֵ יְך יִ ּתָ כֵ ן ׁשֶ ּיַ הֲ פְֹך אָ דָ ם אֶ ת ׂשִ מְ חָ תֹו מִ ּקָ צֶ ה הַ ּגַ ׁשְ מִ ּיּות לַ ּגֹבַ ּה הָ רּוחָ נִ ּיּות? רַ ק ּבְ אֹפֶ ן אֶ חָ ד יִ ּתָ כֵ ן הַ ּדָ בָ ר.
אמר מורי ורבי בשם הגאון מוילנא שּכְ ׁשֵ ם ׁשֶ אִ י אֶ פְ ׁשָ ר לִ זְ רֹעַ ׂשָ דֶ ה אֶ ּלָ א אִ ם ּכֵ ן נֶ חֶ רְ ׁשָ ה מִ ּקֹדֶ ם, ּכָ ְך טִ מְ טּום הַ ּלֵ ב
מעכב לפני זריעת ההרגשה הרוחנית אל הלב אך כשיחרוש את הקליפה הקשה ואחר כך יזרע את הרוחניות
אל תוך לבו יוציא פרי רב. ּומַ ה הִ יא הַ חֲ רִ יׁשָ ה? הִ תְ רַ ּגְ ׁשּות ּגְ דֹולָ ה ׁשֶ ּיְ כֹולָ ה לָ בֹוא אֹו מִ ּיִ ּסֹורִ ים אֹו מִ ּׂשִ מְ חָ ה. שניהם
פותחים את הלב כי כאשר האדם בהתפעלות חזקה לבו פתוח ואז ראוי שיאמר לעצמו "שדה לבך חרושה
לפניך – מהר וזרע אותה" ואם ּגַ ם אִ ם מְ קֹור הַ ּׂשִ מְ חָ ה הּוא ּגַ ׁשְ מִ י מכל מקום הרי הלב מתפעלומתרגש על ידי זה
והטמטום נבקע וְ זֶ הּו ׁשֶ אָ מַ ר הַ ּכָ תּוב "חַ ג.. ּבְ אָ סְ ּפְ ָך" הִ ׁשְ ּתַ ּמֵ ׁש ּבְ ׂשִ מְ חָ תְ ָך הַ ּגַ ׁשְ מִ ית לְ הַ ּגִ יעַ אֶ ל הָ רּוחָ נִ ּיּות וְ אָ ז ּתִ תְ הַ ּפֵ ְך
ּגַ ם ׂשִ מְ חָ תְ ָך לְ ׂשִ מְ חָ ה רּוחָ נִ ית וְ אָ ז ּתִ הְ יֶ ה ׂשִ מְ חָ תֹו ׁשְ לֵ מָ ה, כי ישמח השמחה הגדולה על אשר זכה להפוך את הרע
שבלבו לטוב, ואת החושך של "וכחשתי" לאור גדול של אמונה וביטול היש הגשמי.
איך היהדות מסתכלת על בילויים הנאות גשמיות וכדומה
משנה מסכת אבות פרק ב משנה יב
רבי יוסי אומר יהי ממון חברך חביב עליך כשלך והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה
ירושה לך וכל מעשיך יהיו לשם שמים:
רבינו יונה מסכת אבות פרק ב משנה יב
וכל מעשיך יהיו לשם שמים – אפי' דברים של רשות כמו האכילה והשתיה והישיבה
והקימה וההליכה והשכיבה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך
שאלה
לדיון
בס"ד // עמוד 13
חודש אלול
וירח האיתנים
או לדבר הגורם עבודתו. אכילה ושתיה כיצד אין צריך לומר שלא יאכל דברים האסורים
אף כי אכל ושתה דברים המותרים והיה רעב וצמא אם להנאת גופו עשה אין זה
משובח. אלא אם כן יכוין להשלים צרכי גופו ושיאכל כדי חיותו לעבוד את בוראו… אך
הצדיק שאוכל לשובע נפשו ולהסיר הרעבון לבד הוא מקיים הגוף שאוהב נפשו לעשות
הטוב והישר בעיני ה' והמשכילים יבינו הישיבה והקימה וההליכה כיצד אין צריך לומר
שלא לישב במושב לצים ושלא לעמוד במקום חטאים ושלא ילך בעצת רשעים אלא
אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד בדרך צדיקים ולילך בעצת תמימים אם עשה להנאת
עצמו ולהשלים חפצי גופו ותאותו אין זה משובח אלא אם כן עשה לשם שמים…
השיחה כיצד אין צריך לומר לספר לשון הרע ונבלות הפה וכיוצא בהן. אלא אפילו
לספר בדברי החכמה צריך שתהיה כוונתו לעבודת בוראו או לדבר המביא לידי עבודתו.
כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול את כל מעשיו במאזני
שכל. וכשרואה דבר שמביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשנו ואם לאו יפרוש ממנו וכ"כ
הרמ"ה ז"ל:
ספר מסילת ישרים פרק א
נמצינו למדים, כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד
ולעמוד בנסיון, והנאות העולם אין ראוי שיהיו לו אלא לעזר ולסיוע בלבד לשיהיה לו
נחת רוח וישוב דעת למען יוכל לפנות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו. ואמנם
ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך, ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל
מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול אלא להתקרב אליו יתברך ולשבור כל המחיצות
המפסיקות בינו לבין קונו, הן הנה כל עניני החומריות והתלוי בהם, עד שימשך אחריו
יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת.

אשמח לקבל הערות והארות
השגות והוספות
צבי רוזנצויג
0526176141
org.nefeshy@z