דף למנחה
– מעגל השנה –

חודש אלול וירח האיתנים // פתיחה

ברוכים הבאים למצטרפים/ות החדשים וברוכים הנמצאים לממשיכים איתנו.
דף למנחה איננו רק דף עזר אלא בעיקר דף המבאר את המצגת, כדי לנצל היטב את המצגת מומלץ לעבור על
דף זה לפני הלימוד עם החברותא.
הדף פותח בתקציר של המצגת. ואחריו מסביר כל שקף בנפרד.
לרוב יש במצגות שאלות לדיון עם החברותות, בדרך כלל הוספנו בדף למנחה כיווני חשיבה על שאלות אלו.
קטעים אלו מופיעים על רקע בצבע תכלת.
לעיתים הובאו בדף למנחה קטעים להעשרה הנוגעים לנכתב במצגת, קטעים אלו יופיעו ברקע כתום. קטעים אלו
מיועדים למעוניינים להעשיר את ידיעתם בנושא, ניתן לדלג עליהם.
בדף למנחה הבאנו בהרחבה את המקורות שהובאו במצגת בקיצור, כדי שתדעו מה מופיע במצגת ומה לא
החלקים שמופיעים במצגת הובאו בכתב מודגש.

מה במערך:
במערך זה ישנם שני חלקים הראשון נוגע במשמעות הזמנים בלוח השנה העברי, והחלק השני עוסק בשאלה מתי
מתחילה השנה העברית בתשרי או בניסן. החלקים אינם קשורים אחד לשני, כך שאפשר להחליט לעסוק רק
באחד מהחלקים.
חלק א – מהות הזמנים בלוח השנה העברי.
. מה המשמעות של השם שנה, שורש המילה ש.נ.ה. בעברית ישנם שורשים רבים המשמשים למשמעויות
הפוכות. גם שורש זה יכול לשמש לציין שינוי ויכול גם לציין חזרה על אותו דבר ]חוזר ונשנה[. באיזה משתי
המשמעויות אנו מתכוונים במילה שנה?
. הרש"ר הירש מסביר ששנה הכוונה לחזרת הטבע למצב הקודם בו היה לפני שנה, ברמח"ל מוסיף שאין
הכוונה רק לחזרה של הטבע למצב הקודם אלא שישנם השפעות רוחניות שאינן קיימות בכל השנה אלא
בזמנים מסוימים והשפעות אלו חוזרות כל שנה באותו זמן.
. הרמח"ל מוסיף שהמצוות התלויות בזמנים, הן מצוות המכוונות כנגד הקדושה של אותם זמנים, ומכוחם יורד
השפע המיוחד של אותו זמן.
. לא רק שהשפע היורד בחגים תלוי בקיום מצוות החגים, אלא גם עצם קביעות זמן החגים נקבעת על ידי עם
ישראל, שהרי לוח השנה נמסר להחלטת בית הדין. ]קביעת החודש ועיבור השנה[.
. משמעות הדבר כי הקביעה של לוח השנה העברי והנגזר ממנו דהיינו זמני החגים הוא ביטוי להדדיות של
הקשר והרצון לפגישה בין הקב"ה לעם ישראל.
חלק ב – האם השנה מתחילה בתשרי או בניסן. ]מעט מזעיר מנושא רחב זה[
. בפסוק בפרשת בא נראה כי ניסן הוא תחילת השנה העברית – ראשון הוא לכם לחדשי השנה. אך במשנה
בראש השנה מפורש שא' בתשרי הוא ראש השנה איך מתמודדים עם סתירה זו.
. בגמרא יש מחלוקת תנאים האם העולם נברא בניסן או בתשרי, לכאורה במחלוקת זו תלויה השאלה מתי

בס"ד // עמוד 2

אחים
חודש אלול לנפש
וירח האיתנים

מתחילה השנה.
. התוספות רוצים לומר שאין מחלוקת ויש כאן התייחסות לשני פנים שונים. בתשרי החל תכנון העולם ובניסן
יצא דבר זה לפועל.
. הרש"ר הירש לעומת זה מסביר שאכן העולם נברא בתשרי רק שבניסן החל העולם להתקיים במימד הרוחני
שלו. המימד הגשמי מתחיל בתשרי בתקופת הסתיו ללמדך שתחילתו באפלה וסופו באפלה, גם אם באמצע
הוא נראה מאיר. ולעומתו המימד הרוחני מתחיל באביב ללמדך: שהרוחניות בסופו של דבר תאיר גם אם
באמצע ישנם שלבים חשוכים.

/// חלק א – מועדי ישראל ///

שקף מספר 2 – אחר או חוזר
השאלה הפותחת את המערך היא מה פירוש המילה שנה, השורש של המילה ש,נ,ה כידוע בלשון הקודש ישנם
כמה שורשים המשתמשים למשמעויות הפוכות כדוגמה להשריש ולשרש.
האם מלשון שונה – אחר או אולי הפוך שונה הכוונה לחוזר על הדבר – כל השונה הלכות בכל יום.
הרש"ר הירש דן במורכבות של השנה העברית שמחד גיסא מורכבת מחודשים שאינם תלויים במחזור הקבוע של
עונות השנה ומאידך גיסא משנים שאינם תלויות במחזור החודשי של הירח וכך הוא כותב:
רש"ר הירש שמות פרק יב פסוק א
ראשון הוא לכם לחדשי השנה. זה ציווי נוסף: לפתוח את סידרת החודשים בניסן. "שנה" – משורש "שנה": חזר,
הווה אומר: מעגל ימים שבסופו חוזר אותו יום על פני האדמה, כלומר, הארץ תימצא שוב באותו מעמד ברקיע,
ואופייה העונתי חוזר לקדמותו. בהיתום חודש, רק מראה הירח חוזר לקדמותו, אך אופייו של היום – מבחינות
אחרות – יהיה שונה בחודש הבא מזה של החולף. אי לכן, לא נאמר כאן "חדשי שנה" כדוגמת "ראש חדשים"
לעיל, כי אם "חדשי השנה", הידועה. בזאת כבר נרמז כי השנה קבועה ועומדת כשנת תבל, ולעומת זאת
מתחיל במסגרתה מחזור – חודשים חדש, יהודי.

הלוח העברי לעומת לוחות השנה האחרים.
אבן עזרא שמות פרשת בא פרק יב
החדש הזה אמר רבי יהודה הפרסי, כי ישראל היו מונים כפי שנות החמה כמשפט
הערלים. וראיתו ושמרת את החקה הזאת למועדה, כי שנת לבנה איננה שוה, כי ימי
החריש והקציר תלוים בהליכת השמש לבדו כפי נטותה לצפון או לדרום. ולא דבר
נכונה. ועתה אפרש לך.. והשנה באמת היא לשמש לבדו, כי הוא המוליד זמני קור וחום
להעשרה

בס"ד // עמוד 3

אחים
חודש אלול לנפש
וירח האיתנים

וקיץ וחורף, שהם ד' תקופות השנה, ואז נחשוב שהיתה בתחלת ראש טלה, והוא ילך
בגלגלו שס"ה ימים וקרוב מרביעית יום עד שובו פעם שנית, ובעבור זה נקרא שנה.
והנה אין ללבנה שנה כלל כאשר אין לשמש חדש כלל, כי לא יתחדש בשמש דבר, רק
דבר החדוש הוא לאור הלבנה, ובעבור זה נקרא חדש גם ירח, בעבור חדוש אור הלבנה,
כי אין לה אור בראיות גמורות, כי אם מהשמש… ובעבור ששנת הערלים קרובה אל
שנת החמה, וראו ששתים עשרה פעמים תתחדש הלבנה בשנת החמה, חלקו ימי השנה
על שנים עשר, וקראו לכל חלק חדש, בעבור שהוא קרוב מימות חדש הלבנה, וזאת
ההסכמה מהם אינה בדרך התולדות. גם הישמעאלים בעבור שמועדיהם תלוים בימי
חדשי הלבנה, ותחלת החדש מליל ראות הלבנה, וראו כי י"ב חדש יש בשנת החמה,
לא מצאו חשבון יותר קרוב מזה, כי אין בין שני המספרים רק י"א יום, על כן שמו כל
שנותיהם שנות הלבנה. וכל שנה ישתנה מועד פסחם אחורנית י"א יום, עד שיהיו ל"ג
שנות חמה הם ל"ד שנות הלבנה, כי אלה אינם על דרך התולדות.
והשם צוה בתורתו לשמור מועד במועדו, כי אמר שמור את חדש האביב ועשית פסח
לה'. והנה אם לא ימצא אביב בחצי החדש, נעשה הפסח בחדש הסמוך אליו. וככה קרא
חג השבועות, חג הקציר, וסכות – חג האסיף, כי הקציר והאסיף תלוים באביב, וראינו
שאמר שלא נעשה פסח רק בחצי חדש הלבנה, וככה סכות. והנה צוה לשמור ימי חדש
הלבנה, ויהיו המועדים זמניהם שמורים. ומשה לא הזכיר בתורה שנספר י"ב חדש או
י"ג, רק אמר בחדש שנמצא אביב בו נחל לספור, והוא יקרא ראשון בין שתהיה השנה
מי"ב חדש או י"ג. וככה כתוב בחדש השני, בחדש השלישי, וכולם על דרך הזה. וניסן
ואייר וסיון, וכל שמות החדשים, אינם לשון קדש, כי אם לשון כשדים…
כי סמוך על קריאת ב"ד בכל דור ודור. והיתה קבלה בידם, שלעולם יקבע ]יעבר[ בית
דין שבע שנים בכל י"ט שנה שהם רל"ה חדשים, והם ו' אלפים יום תתקל"ט, גם שתי
שלישיות יום גם תקצ"ה חלקים ואלה הם י"ט שנות החמה בלי תוספת ומגרעת.

שקף מספר 3 – הזמנים בלוח השנה
הרמח"ל מסביר שמסדרי הנהגת ותיקון העולם קבע הקב"ה שחלק מהזמנים יהיו קדושים יותר דהיינו שיהיה
בהם שפע רוחני גדול משאר הזמנים, ולכל מועד את הארה הרוחנית המיוחדת לו. והחגים שנקבעו בלוח השנה
אינם רק ימי ציון וזכרון לאירועים שקרו בהם בעבר אלא האירועים שקרו בעבר הם ביטוי לשפע רוחני גדול
מסוג מסוים שהיה באותם הימים ]לדוגמה שפע רוחני שגרם ליציאה משעבוד בפסח או שפע של קדושה שהביא
למחילת החטאים ביום הכיפורים[ והשפע הזה לא היה שפע חד פעמי אלא שפע שחוזר על עצמו כל שנה. ולכן
זמנים אלו נקבעו כחגים.

בס"ד // עמוד 4

אחים
חודש אלול לנפש
וירח האיתנים

שאלה
לדיון
דרך ה' חלק ד פרק ז
א. העבודה הזמניית הוא מה שנתחייבנו בו בזמנים ידועים, ופרטיה: שביתת השבת וקדושתו, שביתת העשור
ועינויו, שביתת היו״ט, וקדושת חולו של מועד, החמץ והמצה בזמנם, שופר בזמנו, סוכה ולולב בזמנם, וראש
חדש, חנוכה ופורים, ועתה נבאר ענינם:
ה. שאר ימי הקדש: ואמנם גזרה החכמה העליונה להוסיף לישראל קידוש על קידוש, ונתנה להם ימי קודש
מלבד השבת, שבהם יקבלו ישראל מדריגות ממדריגות הקידוש, אמנם כלם למטה ממדריגת השבת השפעתו
וקידושו. ..
ו. חגיגת החגים הזמניים: ואולם מלבד הקידוש הזה הנשער במדריגותיו כפי מדריגת קדושת הימים, יש עוד
ענינים פרטיים מיוחדים לכל זמן מזמנים אלה כפי ענינו. ושרש כלם הוא סדר שסדרה החכמה העליונה, שכל
תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא יאיר אור מעין האור הראשון, ותחודש
תולדת התיקון ההוא במי שקבלו. והנה עפ״ז נצטוינו בחג בכל הענינים שנצטוינו לזכר יציאת מצרים, כי בהיות
התיקון ההוא תיקון גדול מאד שנתקנו בו וכמש״ל, הוקבע שבשוב תקופת הזמן ההוא יאיר עלינו אור מעין
האור שהאיר אז, ותחודש בנו תולדת אותו התיקון, וע״כ נתחייב באותם הענינים כלם. ועד״ז חג השבועות למתן
התורה, וחג הסוכות לענין ענני הכבוד, אף על פי שאינו אותו הזמן בפרט, אלא שקבעה התורה חג זה לזכרון
ענין זה, וכמ״ש כי בסוכות הושבתי וכו׳. וכן חנוכה וכן פורים. ועל דרך זה היו כל ימי מגילת תענית, אלא
שנתבטלו מפני שלא היו ישראל יכולים לעמוד בהם, ונפטרו מהיות עושים זכר להם והתעוררות לאור המאיר.
ועתה נבאר המצות האלה בפני עצמן:
כעין הדברים האלו מביא הרב דסלר זצ"ל בשם רבו הגה"צ רבי צבי ברוידא זצ"ל.
מכתב מאליהו חלק א עמ' 103
"זמן מתן תורתנו" שמעתי ממורי ז"ל כי אין הזמן עובר עלינו, אלא אנו הולכים בתוכו למשל כל השבתות הן
שבת אחת. אלא אנו הוכלים בעיגול השבועי ומגיעים שוב אל השבת. כן כל חג השבועות אחד הוא ומדי עיגול
הילוכנו שאנו קוראים לו שנה, אנו שבים לבוא אל "זמן מתן תורתנו", אותו הזמן שבו הוא כח מתן תורה.
אותו זמן ממש )לא כמו שנחשוב שהוא רק מזכרת יום מתן תורה( ואנו שוב מקבלים בו ממש את התורה אם
נשתדל בזה.
ובחלק ב עמוד 21 בסגנון מעט שונה
למשל בשבת הראשונה כאילו נקבעה "תחנה" ששמה שבת, ובכל שבוע ושבוע מגיע האדם לאותה "תחנה"
עצמה ממש. אותה השפעת קדושה עצמה של שבת בראשית. וכן במועדים בכל שנה ושנה חוזר האדם ומגיע
אל תחנת גאולת מצרים אשר בזמן ההוא אפשר להשיג השפעת הגילוי של חירות – זמן חרותנו ממש.

האם השנה היא עיגול או ספירלה. כלומר האם אכן אנו חוזרים ממש לאותה נקודה
שהיינו בה שנה שעברה האם לא התקדמנו והעולם לא התקדם לשום מקום.
ברור שלא כך הם הדברים. אולי הדימוי היותר נכון הוא לספירלה אנו חוזרים לאותו
מקום אבל אנחנו חייבים להיות בשנה הבאה באותו סוג השפעה אבל במקום יותר
גבוה מבחינה רוחנית.

בס"ד // עמוד 5

אחים
חודש אלול לנפש
וירח האיתנים

שקף מספר 4 – המצוות התלויות בזמנים
המצוות התלויות בזמנים גם הן אינן רק זכר לאירועים שאירעו באותם זמנים, אלא מעשים מיוחדים אשר בכוחם
להוריד את אותו השפע האלוקי המיוחד לאותו הזמן.
דרך ה חלק ד פרק ז
שאר ימי הקדש: ואמנם גזרה החכמה העליונה להוסיף לישראל קידוש על קידוש, ונתנה להם ימי קודש מלבד
השבת, שבהם יקבלו ישראל מדריגות ממדריגות הקידוש..והנה כפי מדריגתו השפעתם של הימים האלה, כן
הוצרכנו לינתק מן העסק העולמי, וכפי זה הוא איסור המלאכות בהם. והיינו יום הכפורים למעלה מכלם,
ואחריהם ימים טובים, ואחריהם חולו של מועד, ואחריהם ראש חדש ואין בו ביטול מלאכה אלא לנשים, ואחר
כל זה חנוכה ופורים שאין בהם ביטול מלאכה אלא הודאה בחנוכה, ושמחה ג״כ בפורים. וכל זה כפי ערך השפע
הנשפע והאור המאיר הוא:
ו. חגיגת החגים הזמניים: ואולם מלבד הקידוש הזה הנשער במדריגותיו כפי מדריגת קדושת הימים, יש עוד
ענינים פרטיים מיוחדים לכל זמן מזמנים אלה כפי ענינו. ושרש כלם הוא סדר שסדרה החכמה העליונה, שכל
תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא יאיר אור מעין האור הראשון, ותחודש
תולדת התיקון ההוא במי שקבלו. והנה על פי זה נצטוינו בחג בכל הענינים שנצטוינו לזכר יציאת מצרים, כי
בהיות התיקון ההוא תיקון גדול מאד שנתקנו בו וכמו שכתבנו לעיל, הוקבע שבשוב תקופת הזמן ההוא יאיר
עלינו אור מעין האור שהאיר אז, ותחודש בנו תולדת אותו התיקון, ועל כן נתחייב באותם הענינים כלם. ועל
דרך זה חג השבועות למתן התורה, וחג הסוכות לענין ענני הכבוד, אע״פ שאינו אותו הזמן בפרט, אלא שקבעה
התורה חג זה לזכרון ענין זה, וכמו שכתוב
כי בסוכות הושבתי וכו׳. וכן חנוכה וכן פורים. ועל דרך זה היו כל ימי מגילת תענית, אלא שנתבטלו מפני שלא
היו ישראל יכולים לעמוד בהם, ונפטרו מהיות עושים זכר להם והתעוררות לאור המאיר. ועתה נבאר המצות
האלה בפני עצמן:

בס"ד // עמוד 6

אחים
חודש אלול לנפש
וירח האיתנים

שקף מספר 5
מי קובע מתי יחולו החגים.
במבט ראשוני נראה שקביעות החגים הוא דבר שלא תלוי בנו כלל, החגים נקבעו לפי התאריכים שכתובים
בתורה. אמנם מבט נוסף יגלה לנו כי לעם ישראל יש אפשרות לשלוט על מועד החגים. בשני דרכים. קביעת
היום בו יחול ראש חודש, והקביעה האם השנה תהיה מעוברת או לא. כלומר אנחנו יכולים "להזיז" את החג
ביום או בחודש.
דבר זה נלמד מהפסוק דַּּבֵ ר אֶ ל ּבְ נֵ י יִ ׂשְ רָ אֵ ל וְ אָ מַ רְ ּתָ אֲ לֵ הֶ ם מֹועֲ דֵ י יְ קֹוָ ק אֲ ׁשֶ ר ּתִ קְ רְ אּו אֹתָ ם מִ קְ רָ אֵ י קֹדֶ ׁש אֵ ּלֶ ה הֵ ם
מֹועֲ דָ י:
וכמבואר במשנה במסכת ראש השנה פרק ב משנה ח – ט
מעשה שבאו שנים …ואמרו ראינוהו ]=את מולד הירח[ בזמנו ובליל עבורו לא נראה וקבלן רבן גמליאל אמר
רבי דוסא בן הרכינס עדי שקר הן היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה אמר לו ר' יהושע
רואה אני את דבריך: שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות
בחשבונך הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר אמר לו יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי שנאמר אלה
מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו.
גם במדרש בא לידי ביטוי דבר זה:
מדרש תנחומא )בובר( פרשת בא סימן יג
אמר רבי הושעיא בשעה שישראל מגיעין לראש השנה, הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת, העמידו בימה
והוציאו הספרים, והם אומרים למה והוא אומר שאני מבקש לדון לבני למחר שהוא ראש השנה, מיד מעמידין
בימה ומוציאין הספרים, נמלכו בית דין של מטה לעברו, אומרים למחר אנו עושין ראש השנה, אומרים מלאכי
השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם לא אמרת לנו למחר ראש השנה, אמר להם החשבון בידם שנאמר
החדש הזה לכם מסור הוא לכם, ואני ואתם נלך אצל בניי שכל מה שהם עושים נלך עמהם. אמר משה כי מי
גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ואין לשון קראנו אלא מועדים, שנאמר אלה
מועדי ה' וגו' מקראי קדש, לכן כתיב החדש הזה.

בס"ד // עמוד 7

אחים
חודש אלול לנפש
וירח האיתנים

שקף מספר 6
ישראל מקדשים את הזמנים
גם בגמרא מבואר שקדושת הזמנים נובעת מכך שישראל מקדשים אותם.
וכלשון הגמ' בברכות "מקדש ישראל והזמנים – ישראל דקדשינהו לזמנים" כלומר מקדש את ישראל שהם
מקדשים את הזמנים.
הרש"ר הירש מבאר שאין זה רק עניין טכני, שהוטל על עם ישראל מצווה לקבוע מתי החגים אלא יש כאן
הבעת דבר מהותי, הקב"ה כביכול מעוניין שעם ישראל יקבע מתי הוא מעוניין באותו מועד כלומר באותה
התוודעות עם הקב"ה.
הרש"ר הירש ממשיך ומוכיח זאת מכך שהחגים הם לא תלויים רק במצב אסטרונומי בלבד של גרמי השמיים
אלא תלויים בהחלטות סוביקטייביות של בית הדין. ומכאן הוא מסיק שאינם רק הודיה על חוקי הטבע הבאים
בהם לידי ביטוי אלא להתוועדות עם הקב"ה שנקבע סביב זמנים אלו.
רש"ר הירש שמות פרשת בא פרק יב פסוק א
נציגה נא כמה מן הבחינות הבולטות. הן עצם תהליכי קידוש החודש מוציאים מוסד זה מתוך תחום ההודיה
לאירוע טבעי – שמימי, ומטביעים עליו חותם מובהק של יחסים אנושיים – חברתיים.
אופיו של ההליך הוא "משפט", ואין הוא יכול להתקיים אלא ביום, ובהבדל אופייני מהליך אזרחי – כל שלביו,
כולל גמר דינו, חייבים להיערך ביום .
כמו כן אין בית הדין מוסמך, אלא אם הורכב משלושה, ושוב, בניגוד לדיני ממונות, אין יוצא מן הכלל להרכב
זה. ובעוד שלגבי קביעת מצב ענייני נוהג הכלל: "עד אחד נאמן באיסורים", הרי כאן, כלגבי כל יחסים אישיים,
דרושים שני עדים.
ועל העובדה, כי לא ההתרחשות בצבא השמים מחוללת את התחלת החודש, וכי לא די לרשות המשפטית
היהודית לרשום לפניה אירוע זה, על עובדה זו יעידו ברורות הוראות כגון: "ראוהו בית דין וכל ישראל, נחקרו
העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה, הרי זה מעובר". במקרה זה לא יום השלושים יהיה לראש חודש,
אף כי הכל הבחינו בהופעת אור הירח החדש, או ההבחנה בו הוכחה כליל, אלא רק עם יום השלושים ואחד יחל
החודש. כאן בולט כי לא התופעה ברקיע, כי אם קביעה מקדשת מטעם נציגות הציבור היהודי מתנה את תחילת
החודש.
ומכאן הוא מגיע למסקנה: "מועד", משורש "יעד": לזמן התוועדות )קרוב ל"יחד"(, והוראתו: מקום שנקבע
להתוועד בו. או: זמן שנקבע להתוועד בו; וזה פירושו של "מועדים" כאן: זמנים שנקבעו, כדי שניוועד בהם
אנחנו עם ה'. התוועדות זו צריכה להיות, אם לדבר בלשון בני אדם, חופשית משני הצדדים. לא כאדון, המצווה
אליו את עבדיו, אלא ה' הוא, המבקש אליו את עמו, ועל כן יקבע את הזמן, בו יבוא אליו, בקווים כלליים
בלבד, תוך השארת מירווח; ועל עמו יטיל את הקביעה המפורטת יותר במסגרת מירווח זה, למען יהיה מועד
ההתוועדות תוצאה של בחירה הדדית. ואנו מדגישים את ההדדיות. לו היו התחלות חדשינו, והחגים התלויים
בהן, קשורים בדיוק לפרקי – זמן פלנטאריים – אסטרונומיים, באופן שמחזור הירח יכרוך אחריו מאליו את
ה"מועד" והמועדים, הרי היינו אנו ואלוהותנו, כביכול, כפופים לכורח העיוור השליט בתהליכי הטבע, ומועד ראש
החודש היה מעניק סיוע רציני לאליליות שבפולחן הטבע. אולם הן כזאת לא יהיה.
או כלשונו בספר ויקרא

בס"ד // עמוד 8

אחים
חודש אלול לנפש
וירח האיתנים

רש"ר הירש ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק ב
זמני ההיוועדות נקבעו על – פי בחירת שני הצדדים; והם באים לספק געגועים הדדיים של אהבה.
לסיכום הדברים הוא מוסיף: ובכן, לא התופעה האסטרונומית ולא החישוב האסטרונומי, כי אם אנו, נציגות כלל
ציבורנו, יוצרים את ה"חודש" שלנו, וקובעים את יום ה"מועד" שלנו, יום בו אנו מתוועדים עם ה'. מכאן ההלכה:
"מצוה לקדש על הראייה" לא די בוודאות אובייקטיבית אסטרונומית, אלא דרושה הבחנה סובייקטיבית.

/// חלק ב' – מתי מתחילה השנה ///

שקף מספר 7-8
ניסן או תשרי
מהפסוקים שמגדירים את ניסן כראשון לחדשי השנה הַ חֹדֶ ׁש הַ ּזֶ ה לָ כֶ ם רֹאׁש חֳ דָ ׁשִ ים רִ אׁשֹון הּוא לָ כֶ ם לְ חָ דְ ׁשֵ י
הַ ּׁשָ נָ ה: עולה לכאורה המסקנה שניסן הוא תחילת השנה.
אך המשנה בראש השנה קובעת שא' תשרי הוא ראש השנהּ.בְ אֶ חָ ד ּבְ תִ ׁשְ רֵ י רֹאׁש הַ ּׁשָ נָ ה לַ ּׁשָ נִ ים וְ לַ ּׁשְ מִ ּטִ ין וְ לַ ּיֹובְ לֹות
לַ ּנְ טִ יעָ ה וְ לַ ּיְ רָ קֹות
הראשונים מוצאים תימוכים לדברי המשנה במקרא
אבן עזרא שמות פרשת בא פרק יב פסוק ב
ראשון הוא לכם לחדשי השנה. וידענו כי מצות רבות הם בתורה זכר ליציאת מצרים. והנה ראוי זה להיות תחלת
חשבון ישראל…. אם כן למה תחלו מספרכם מהחדש השביעי, ותאמרו כי הוא ראש השנה. והתשובה, כבר
הזכירו חז"ל, כי ארבעה ראשי שנים הם. וראינו מפורש כי קדוש שנת היובל בחדש השביעי בעשור לחדש ועוד,
כי צוה השם לקרוא בתורה, במועד שנת השמיטה בחג הסוכות … ואם בתחלת שנת השמיטה תהיה מניסן,
למה לא צוה לקרוא בתורה בחג המצות. והנה חצי שנה עמדו בטלים, וכתוב חג האסיף תקופת השנה ובמקום
אחר הוא אומר וחג האסיף בצאת השנה. ועוד נוכל ללמוד מדרך התורה גם מדרך התולדות, שאמר בתחלה לא
תזרעו, ואח"כ ולא תקצרו, כי הזריעה סמוכה לתשרי לא לניסן. ועוד, אם שמנו תחלת השמיטה ניסן, מי שזרע
בשנה הששית לא יקצור בשנה השביעית, כי הקציר אחר ניסן הוא, וכבר נכנסה שנת השמיטה, גם לא יזרע
בשנת השמיטה. והנה כי דברי חכמינו ז"ל הם נכונים.
לכאורה השאלה מתי מתחילה השנה תלויה במחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושוע מתי נברא העולם.
ּתַ נְ יָ א, רַ ּבִ י אֱ לִ יעֶ זֶ ר אֹומֵ ר: ּבְ תִ ׁשְ רֵ י נִ בְ רָ א הָ עֹולָ ם, ּבְ תִ ׁשְ רֵ י נֹולְ דּו אָ בֹות, ּבְ תִ ׁשְ רֵ י מֵ תּו אָ בֹות, ּבְ פֶ סַ ח נֹולַ ד יִ צְ חָ ק,
ּבְ רֹאׁש הַ ּׁשָ נָ ה נִ פְ קְ דָ ה ׂשָ רָ ה רָ חֵ ל וְ חַ ּנָ ה, ּבְ רֹאׁש הַ ּׁשָ נָ ה יָ צָ א יֹוסֵ ף מִ ּבֵ ית הָ אֲ סּורִ יןּ,בְ רֹאׁש הַ ּׁשָ נָ ה ּבָ טְ לָ ה עֲ בֹודָ ה מֵ אֲ בֹותֵ ינּו
ּבְ מִ צְ רַ יִ ם, ּבְ נִ יסָ ן נִ גְ אֲ לּו, ּבְ תִ ׁשְ רֵ י עֲ תִ ידִ ין לִ ּגָ אֵ ל.
רַ ּבִ י יְ הֹוׁשֻ עַ אֹומֵ ר: ּבְ נִ יסָ ן נִ בְ רָ א הָ עֹולָ ם, ּבְ נִ יסָ ן נֹולְ דּו אָ בֹות וכו' ּבְ נִ יסָ ן נִ גְ אֲ לּו, ּבְ נִ יסָ ן עֲ תִ ידִ ין לִ ּגָ אֵ ל.

בס"ד // עמוד 9

אחים
חודש אלול לנפש
וירח האיתנים

שקף מספר 9
גם וגם
יש מהפרשנים שהסבירו שאכן נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושוע ויכוח מציאותי ]ככה משמע בדרשות הר"ן
דרוש ג'[
בחרנו להביא שתי דעות של פרשנים שלמדו שאין כאן ויכוח מציאותי אלא ויכוח בהגדרת המושג בריאת העולם.
התוספות למדו שהויכוח ביניהם הוא האם בריאת העולם נקרא הזמן שבו תכנן הקב"ה את העולם ]כמובן
שמושג זה דורש ברור, וכי הקב"ה צריך זמן לתכנן משהו ובכלל הרי הקב"ה מעל הזמן[
תוספות מסכת ראש השנה דף כז עמוד א
ומה שיסד ר"א הקליר בגשם דשמיני עצרת כר"א דאמר בתשרי נברא העולם ובשל פסח יסד כר' יהושע אומר
ר"ת דאלו ואלו דברי אלהים חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן ודכוותה
אשכחן בפרק עושין פסין גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד.
הרש"ר הירש ]וכעין דרך זו כתב האברבנאל[ הולך בדרך דומה ואומר שהשאלה מתי נקבע ראש השנה איננה
תלויה בזמן בו נברא העולם אלא בשאלה מה הזמן החשוב בשנה. ולכן הוא אומר שבעולם יש שני מימדים
המימד הרוחני שעיקר תחילתו היה בניסן והמימד הגשמי שעיקרו התחיל בתשרי בו מתחיל הטבע את המחזור
השנתי החדש של זריעה וצמיחה.
רש"ר הירש שמות פרשת בא פרק יב פסוק א
ואכן ניתן לנו בזאת מחזור – עיתים כפול: שנת תבל, הפותחת בתשרי, הוא החודש השביעי למנייננו, ושנה
יהודית, הפותחת בניסן, הוא החודש הראשון למנייננו, חודש הגאולה ממצרים. ברם, הגם שסידרת חודשינו
פותחת בניסן, מתחילה השנה ומסתיימת – בתשרי.

בס"ד // עמוד 10

אחים
חודש אלול לנפש
וירח האיתנים

שקף מספר 10
המסר בכפילות זו
הרש"ר רואה בכפילות זו מסר להסתכלות נכונה יותר על החיים
רש"ר הירש שמות פרשת בא פרק יב פסוק ג
שתי התחלות אפוא לשנה שלנו, בדומה לשתי ההתחלות אשר ליום שלנו. שנה אחת, שתחילתה הסתיו, ואם
גם יבואו אביב וקיץ, אחריתה יהיה הסתיו. ושנה אחרת לנו, אשר תחילתה האביב, ואם גם יבואו סתיו וחורף,
בסופה יהיה האביב. כן יש לנו יום, שראשיתו הערב, וגם כי יתרומם לקראת בוקר וצהרים, יסתיים בערב.
ויום לנו, שתחילתו בבוקר, ואף כי ישקע בערב ובליל, בסופו יהיה בוקר. מחוץ למקדש מתחיל היום ומסתיים
– בערב; במקדש מתחיל ומסתיים היום – בבוקר. שנות הארץ, והשנים הקובעות לגבי תוצרתה ועסקי נכסיה –
"לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות" – ולמעשר בהמה ,- סופרים אותן מסתיו לסתיו. שנות ישראל,
שנות חגיו ומלכיו, סופרים אותן מאביב לאביב. אזהרה זו לטבענו הכפול חרותה אפוא על ספר מסעות חיינו.
כל אשר ארצי הוא, נולד מני ליל וללא פרח, ואף כי יעלה אל זיו צהרים ברוב – ציץ וברוב – פרי, הלילה יהיה לו
– נטול – פרח – לקבר. כל אשר קדוש ויהודי הוא, מוצאו מן האור והחיים, וגם כי ייאבקו בו, בחצי דרכו, לילה
ומוות, היחלץ ייחלץ מליל וממוות אלי אור וחיים; ואשר נולד מבוקר ואביב, סופו הבוקר ולקראת אביב יתחדש.
להארות והערות
השגות והוספות
צבי רוזנצויג
052-6176141
org.nefeshy@zvir