חזי , בן לישראל וליזט, אח לנאדיה, גילי, ודוד לאנאבל, נרצח בדיוק כחודש לפני יום הולדתו ה32 היה ילד של אהבה ונתינה, אדם מוערך ואהוב, מעיין של אנושיות ושמחה. אהב את החיים ושתה מהם מלוא לוגמיו, לפעמים נדמה שחזי ידע מראש שזמנו קצר, לכן בחר לנצל כל רגע עד תומו. חזי – אהב להפיץ טוב, אם זה בעזרה לאחר, במעשים, באוזן קשבת או במילה חמה. ואם זה בשמחה הפורצת שהיתה לסמל ההיכר שלו. חזי שסטריאוטיפים לא היו קיימים אצלו, שרק לידו ניתן היה לחוש "חביב אדם שנברא בצלם".