שמיטת כספים

על קצה המזלג
המושג מחיקת חובות לכל חדלי הפירעון שחלף מועד פירעונם טרם שנת השמיטה.
מה זה אומר תקנה חברתית חסרת תקדים אשר אינה רואה עוד בחייב "אשם" במצבו, אלא נחלצת לעזור לו.
התרומה לחברה
א. מצווה זו מאפשרת ביטחון לאנשים ליטול הלוואות מבלי לחשוש מישיבה בכלא.
ב. היא מאפשרת לחייבים שנקלעו לחובות להתחיל את חייהם מחדש ובכך לתרום לעצמם, למשק ולחברה.
ג. היא מחנכת את נותני ההלוואות ליכולת איפוק, נטילת סיכונים ובעיקר,סולידריות מדהימה של תמיכה במוחלשים, שהרי אין מי שיפצה אותם במקרה וכספם לא יושב אליהם.
עוד משהו לאחר 1,300 שנה בהן נשמרה התקנה, זיהה הלל מגמה מסוכנת לפיה בעלי ההון אינם ששים להעניק הלוואות, ונוצר מחנק אשראי, הוא תיקן פתרון הלכתי הנקרא "פרוזבול", המאפשר שלא לשמוט עוד את החובות.
אנקדוטה מעניינת בשנת 2018 השלימה מדינת ישראל הליך חוקתי מהפכני אשר שואב את השראתו מהחוק המקראי, ולפיו אדם שחייב כספים ואין לו איך לפרוע את חובו, חובו נשמט.
המושג

וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה, שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ. לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו, כִּי קָרָא שְׁמִטָּה ל-ה'. (דברים טו, ב)

החוק הראשון של שנת השמיטה, אשר משם היא שואבת את שמה, הוא שמיטת החובות. לשמוט ולאפשר שלא לפרוע חובות הקיימים מלפני שנת השמיטה.

חשוב לשים לב כי מדובר על חובות שמועד פירעונם כבר הגיע, ולכן מטבע הדברים רוב החובות נפרעים. מי שאין לו כיצד לפרוע, ישנה אפשרות על פי ההלכה היהודית לגבות מנכסיו, בהליך "הוצאה לפועל" ארוך, אשר מגן ככל האפשר על החייב, אך שומר על כספיהם של המלווים. כך שכל אדם שחייב – ויש לו כיצד ומהיכן לשלם – כבר שילם את חובו. לשנת שמיטה מגיעים על פי רוב אלו שאין בידם לא יכולת לפרוע, לא  יכולת לעבוד ולהרוויח כסף שבאמצעותו יוכלו לפרוע, ואף אין להם נכסים היכולים לשמש כבסיס לפירעון החובות.

המשמעות החברתית

בחברה העתיקה, ולרוב אף בחברה המודרנית, רואים באדם שנטל חובות ולא שילם – עבריין שעליו לשלם על כך. לעיתים הוא אפילו נענש ומושלך לכלא.

ביהדות אנו רואים את האדם הזה כנזקק וחלש הזקוק לסיוע ולשיקום. הצעד הראשון בדרך לכך הוא מחיקת החובות. "תספורת" כפי שהיא מכונה כיום.

מי יגן על המלווים?

חשוב לציין כי אלו שנתנו הלוואה היו לרוב אנשים פרטיים. הרבה לפני שנולד הבנק הראשון. אנשים אלה אפילו לא גבו ריבית עבור כספם. התורה אוסרת לתת או לקחת ריבית עבור הלוואה. וכאילו לא די בטובה הגדולה שהם עשו, מסתבר כי כספם כולו נתון בסכנה.

אולם למרות זאת, מסתבר כי במשך 1,300 שנה, מאז ניתנה המצווה בתקופת משה רבנו, ועד לתקופתו של הלל במאה ה-1 לפנה"ס, שמר העם על רמתו הרוחנית, המוסרית והחברתית הגבוהה, והעניק הלוואות על אף הסיכון הכרוך בכך שיתכן והכסף לא יחזור.

לאחר 1,300 שנה בהן נשמרה התקנה, זיהה הלל מגמה מסוכנת לפיה בעלי ההון אינם ש ונוצר מחנק אשראי שסיכן את העניים – שכן לא היה מי שיסכים להעניק להם הלוואות. הוא סיכן גם את העשירים, בכך שהם עברו על איסור התורה "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר: קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע - שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, וְלֹא תִתֵּן לוֹ ... וְהָיָה בְךָ חֵטְא."[1]

על מנת למנוע מצב זה, הוא תיקן פתרון הלכתי הנקרא "פרוזבול", המאפשר שלא לשמוט עוד את החובות. (ראו ערך 65)

לסיום

בשנת 2018 השלימה מדינת ישראל הליך חוקתי שכונה "המהפכה החוקתית הגדולה והחשובה ביותר בישראל" אשר שואב את השראתו מהחוק המקראי. לפיו אדם שחייב כספים ואין לו איך לפרוע את חובו, חובו נשמט.

על פי חוק זה "חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי ה'תשע"ח-2018", (שקודם על ידי שתי שרות המשפטים, ציפי לבני ואיילת שקד) אדם החייב בתקופה של למעלה מ-5 שנים סכום כסף משמעותי – חוב זה נמחק.

החוק הישראלי מבוסס על החוק המקראי, ושואב ממנו השראה. ובעיקר – שואב ממנו את רוח החוק באשר ליחס הראוי לחדלי פירעון שנקלעו למצוקה כלכלית, ואינה רואה בהם עוד אשמים במצבם.

חשוב לציין כי מחיקת החובות מאפשרת לאנשים אלו להשתלב בשוק העבודה ובמשק, לחזור ולתרום, ואולי אפילו להרוויח די כסף שבו יוכלו לשוב לפרוע את חובם.

[1] דברים טו, ט