ששה סדרי משנה

על קצה המזלג
המושג החיבור הראשון שהועלה על הכתב לאחר חתימת התנ"ך.
מה זה אומר פרטי ההלכות, הדינים והמצוות כפי שהם נלמדים מתוך התורה שבכתב.
עוד משהו חלק זה של התורה היווה תמיד "חידה" בעיני הגויים, בין היתר מאחר ואסור היה להעלותו על הכתב.
אנקדוטה מעניינת משמעות המילה "משנה" הוא מלשון שינון וחזרה תמידיים. המשנה עדיין מהווה "תורה שבעל פה" וגם לאחר שהיא הועלתה על הכתב רבים משננים ולומדים אותה בעל פה. זאת בניגוד לספרי התנ"ך שהם במעמד של "כתובים" וחל איסור ללמוד אותם בע"פ.

לראשונה על הכתב

התנ"ך נחתם בראשית תקופת בית המקדש השני (המאה ה-4 לפנה"ס) כשהאחרון בספרי התנ"ך הוא ספרו של הנביא מלאכי.[1]

מאז לא היו ספרים שנכתבו להמונים. יחידים כן כתבו לעצמם פרטי דינים והלכות, אך הם קראו אותם רק בינם לבין עצמם. הללו זכו לכינוי "מגילת סתרים". מגילה – משום שאז הדברים היו נכתבים על גבי מגילות קלף. ו"סתרים" מהסיבה שאכן קריאתם לא נועדה להמונים.

הידע התורני היה קיים, כתוב וידוע בפיותיהם, ליבותיהם ומוחותיהם של האנשים. אך לא עלה על הכתב עד לתקופתו של רבי יהודה הנשיא.

רבי יהודה הנשיא, ידידו האישי של אנטונינוס, קיסר האימפריה הרומאית, היה מנהיג רוחני ופוליטי מהגדולים שקמו בעם. הוא חי במאה השניה בארץ ישראל והבין כי ללא מרכז רוחני וללא יציבות  פוליטית וכלכלית לאחר חורבן בית המקדש והישות המדינית, אין סיכוי שהתורה שבעל פה תועבר בדייקנות ותישמר. מתוך הפסוק "עֵת לַעֲשׂוֹת ל-ה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ"[2] הוא הסיק כי "מוטב תיעקר תורה (ההנחיה שלא להעלות על הכתב דברי תורה שבע"פ) ואל תשתכח תורה (שבעל פה) מישראל"[3]

לרבי יהודה הנשיא היה התוקף הרוחני והסמכות ההנהגתית ליצור את הקודקס הראשון של התורה שבעל פה, "ששה סדרי משנה", בה הוא כלל את ההלכות, פסקי הדינים והפרטים הנגזרים מתוך התורה שבכתב, אשר נמסרו בעל פה על ידי מאות מחכמי המשנה ("תנאים") מאז חתימת התנ"ך.

רבי יהודה הנשיא כאמור לא חיבר את המשניות, אלא סידר וערך את הידע הקיים עד כה. לכך יש משמעות עצומה, שכן מה שנכנס אל תוך החיבור התקבל כסמכות עליונה לצד קטעי החיבורים שהושמטו ולא הוכנסו אל המשנה. (ה"ברייתות", ראו בהמשך)

ספרי התורה שבעל פה

לצד המשנה, ישנם קטעים שלא הוכנסו לקודקס הזה: רבי חייא ורבי אושעיה העלו על הכתב את ה"ברייתא" (בעברית: חיצונית) קטעי הלימוד של התנאים שאותם לא הכליל רבי יהודה הנשיא במשניות. חיבור נוסף מאותה תקופה נקרא "תוספתא" ('שיור משנה', מה שנשאר מעריכת המשנה)

באותה תקופה הועלו על הכתב גם "המדרשים." הכוללים הן את פרשנות חז"ל לפסוקי המקרא, והן קטעים שהועברו בעל פה.

מבנה המשנה

המשנה מאופיינת בתמציתיות רבה. רבי יהודה הנשיא השתדל לשמור בכל מאודו על ידע שמועבר בעל פה, והעוגן הכתוב היווה את המינימליזם הדרוש על מנת להקיף מקסימום ידע במינימום טקסט כתוב.

המשניות עוסקות לרוב במקרי בוחן, ("שור שנגח את הפרה ו.." או "השוכר את הפועלים ו...")   שכן בהם ניתן להכניס כמה שיותר משתנים ולכלול מספר רב של סעיפים מבלי שיהיה צורך לפרט אותם.

אכן, תמציתית זו החזיקה מעמד כמה מאות שנים בלבד. במאה החמישית נחתם בבבל-עיראק התלמוד הבבלי, כמאה שנה קודם לכן נחתם בישראל התלמוד הירושלמי בשל הצורך לפרש את המשנה. שני התלמודים מפענחים את המשניות, מנתחים ומפרשנים אותם.

חכמי המשנה – התנאים

תנא, או בעברית "שונה" – לומד, הוא כינוי לאחד מחכמי המשנה. התנאים נחלקו לחמישה דורות לאורך כ-160 שנה. על הדור הראשון נמנו שמאי והלל הזקן במאה הראשונה לפנה"ס, עוד בתקופת בית המקדש השני, תחת שלטונו של הורדוס.

הדורות הבאים פעלו בתקופת חורבן בית המקדש השני והמרד הגדול שלאחריו.

על הדור החמישי נמנים חותמי המשנה, ביניהם רבי יהודה הנשיא. המשנה נחתמה בשנת 188 ולדעות אחרות בשנת 218 לספירה.

החלוקה לששה סדרים

רבי יהודה הנשיא חילק את המשניות ל"מסכתות", כשכל מסכת עוסקת בנושא אחד. את המסכתות הוא אסף לששה תחומי יסוד בהם עוסקת היהדות.

זרעים – דיני הצומח, מצוות הנוגעות למטעים חקלאיים, ובכלל זה תרומות, מעשרות, ומתנות עניים נוספות, רובן נוהגות רק בארץ ישראל.
מועד – מעגל השנה. הלכות החגים והמועדים, ובכלל זה גם הלכות שבת.
נשים – דיני אישות ומשפחה, מחויבות הגבר כלפי האישה, כתובה, קידושין, נישואין ועוד.
נזיקין – דיני המשפט שבין אדם לאדם, כולל דיני שמירה על הרכוש, מו"מ, שכנים, עובד ומעסיק, שותפויות, חוזים ועוד.
קדשים – דיני קרבנות. חלק זה כמעט ואינו רלוונטי היום, מלבד המסכת "שחיטת חולין" העוסקת בהלכות השחיטה היהודית, הכשרת הבשר מן הדם, הפרדה בין בשר לחלב וכדומה.
טהרות – דיני טומאה וטהרה. גם חלק זה אינו ישים בתקופתנו. למעט החלק העוסק ב"טהרת המשפחה" ואיסורי נדה.
לסיום

במסכת אבות נאמר "בן עשר למשנה", בהגות היהודית טרחו להנגיש את תכני המשנה כבר מאמצע גיל בית הספר, כאשר לימוד הגמרא יגיע חמש שנים מאוחר יותר.

כיום משמש הביטוי ש"ס (ששה סדרים) לרוב לתלמוד הבבלי, וראשי התיבות זמ"ן-נק"ט מסמלים את קיצורם של ששת הסדרים. ראשי התיבות ש"ס מרמזות גם על סכום המסכתות: שישים ספרים (כך היה במקור, כיום מחולק ל-63) כך גם הערך הספרתי (גימטרייה) של המילה  "גאון" = 60, לרמז שמי שנבחן על 60 המסכתות הללו, ראוי להכתירו לגאון...

[1] לדעות שונות: מלאכי הוא עזרא הסופר, מנהיג שיבת ציון.

[2] תהילים קיט, קכו

[3] מסכת תמורה, שם