קידוש והבדלה

על קצה המזלג
      המושג ברכה הנאמרת על כוס יין בכניסת השבת או החג, וכן ביציאתם.
      התרומה  האקט הסמלי כמעט, הגורם לנו לזכור את מעלתה ומטרתה של השבת.
      עוד משהו קידוש והבדלה מציינים גם את מעמדו של היהודי ביחס לאומות העולם. עם העובדה שעליו לחיות ביניהם, עליו לזכור את ייחודיותו, והערכים המוסריים עליהם הוא אמון. לקדש את עצמו ולהבדיל עצמו מבפנים ביחס לעמים.
      אנקדוטה מעניינת כשאין יין, ובתנאים הלכתיים מסויימי, ניתן לעשות קידוש גם על לחם או "חמר מדינה" – המשקה הלאומי החשוב של המקום.

המושג

זָכ֛וֹר אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת לְקַדְּשֽׁוֹ (עשרת הדברות, שמות כ, ז)

זוכרהו על היין בכניסתו וביציאתו (תלמוד בבלי, פסחים קו, א)

אחת המצוות הנפוצות ביותר בעם היהודי מתקיימת ברגע המרגש והמזוהה ביותר עם השבת: הרגע בערבו של יום שישי, עת נכנסת השבת. הרגע המפריד בין ששת ימי החולין ליום השבת. התורה מנחה אותנו להדגיש אותו ולאזכר את השבת באמירה מיוחדת. אמירה זו, הזכרת קדושת היום בפה, זהו הקידוש.

על מנת לכבד את המעמד, תיקנו חכמי ישראל לערוך את הקידוש על כוס יין. ליין ישנה גם משמעות לשמחה שבה נתון האדם, ומתוך מצב רגשי זה – מתאים שיקבל האדם את משמעותה של השבת.[16] כחלופה ליין ניתן להשתמש ב"חמר-מדינה", משקה חשוב המקובל לשתות באותו המקום. אם אין יין, ניתן לערוך את הקידוש על חלות או לחם.

טעם המצווה

הרמב"ם בספר המצוות[17] מסביר כי כחלק ממצוות השבת עלינו לזכור את המשמעות של היום הזה, את הייחודיות שלו ואת משמעויותיו הרוחניות הגבוהות. רלב"ג[18] כותב כי הסיבה לכך היא כדי שנזכור להימנע מעשיית מלאכה ביום הזה.[19]

סדר הקידוש

הקידוש כולל שלושה חלקים: בחלק הראשון נאמרים פסוקי השבת מתוך מעשה הבריאה בספר בראשית:

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל־צְבָאָם. וַיְכַל אֱ-להִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר־בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.[20]

פסוקים אלו מתארים את שביתתו של א-לוהים ממעשה שמים וארץ, כך שלמעשה זוהי עדות בה אנו  מעידים באמונתנו בבריאת העולם על ידי א-ל אחד. עדות זו מהווה את הפתיחה ואת הצהרת הכוונות למנוחת השבת כולה: עדות ואמונה ליצירת העולם יש מאין על ידי הבורא[21], כפי שנכתב בעשרת הדברות:

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַ-ה' אֱ-לֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. עַל כֵּן בֵּרַךְ ה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.[22]

לאחר מכן, מברכים ברכת "בורא פרי הגפן" על כוס היין. במצב בו עורכים את הקידוש על פת, מברכים כעת "המוציא לחם מן הארץ".

ואז מגיעה ליבת הקידוש: ברכה אותה תיקנו אנשי כנסת הגדולה[23] אשר מתארת את מהות היום וייחודיותו של עם ישראל בשמירה על השבת.

נוסח הברכה

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ-להֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו וְרָצָה בָנוּ, וְשַׁבַּת קָדְשׁו בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחִילָנוּ, זִכָּרון לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, (כִּי הוּא יום) תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. (כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים) וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצון הִנְחַלְתָּנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:

 קידושא רבא

חכמי ישראל תיקנו להוסיף קידוש נוסף: בבוקרו של יום השבת. לקידוש זה אין ברכה מיוחדת, ונאמרים סביבו רק פסוקים שונים העוסקים במצוות השבת, המשתנים בין מנהגי העדות השונות. לאחריהם נאמרת ברכת "בורא פרי הגפן" על כוס היין. קידוש זה מכונה "קידושא רבא" (קידוש גדול) בלשון סגי-נהור (היפוך משמעות) שכן הוא קידוש הפחות בחשיבותו, שכן הוא אינו מצווה מן התורה.

קידוש במקום סעודה

על מנת שמעמד הקידוש יהיה קבוע ולא ארעי, תיקנו חכמי ישראל לערוך אותו במקום קיום הסעודה - ובסמיכות אליה. אדם שאינו מתכנן לסעוד סעודה, יכול לערוך את הקידוש ולאכול לאחריו מעט מיני מזונות וכדומה.

לסיום

הרב סיני אדלר, שנולד בפראג ב-1928, הובל עם אביו לאושוויץ כשהוא נער בן 16. בלילה בו רכבת המוות נעצרה בשערי מחנה ההשמדה הארור, היה זה ליל שבת. בעדות תיעודית שמסר ל"יד ושם" תאר כיצד אביו נזכר שבאותו הערב זהו ליל שבת, הוא לקח את כיכר הלחם הבודדת שהיתה אצלו, ובירך עליה את ברכת הקידוש.

"רבים אומרים לי שזוהי מסירות נפש וגבורה" אומר שם הרב אדלר "זוהי לא גבורה. אם אנוסים – אין חובה לקיים את המצוות, אך כל עוד ניתן לקיים את המצוות, עשינו את מה שאפשר היה." הרב אדלר אשר כיהן כרב הראשי של העיר אשדוד במשך כשלושה עשורים, נפטר בתמוז תש"פ - יולי 2020.