הבדלה

לא רק בכניסתו של השבת אנו מקיימים מעמד ייחודי כדי לזכור את היום (קידוש, ראו ערך קודם) גם צאתו של היום מלווה בברכה מיוחדת: ההבדלה. להבדלה ישנה משמעות הלכתית: כל עוד היהודי לא עשה הבדלה, עליו להימנע מעשיית מלאכה האסורה בשבת, גם אם כבר יצאה השבת. כך שבפועל ברכה זו היא המבדילה בין השבת לששת ימי המעשה שלאחריה. מי שאינו יכול לערוך את ההבדלה כולה, יכול להסתפק באמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול" וכך מתאפשר לו לעשות מלאכות.

נוסח ההבדלה

ההבדלה פותחת בפסוקים המסמלים ישועה וביטחון בא-לוהים. פסוקים אלו משתנים על פי המנהגים בין העדות השונות. לאחר מכן, מברכים את "ברכת בורא פרי הגפן" על היין. אחריה, מוסיפים שתי ברכות ייחודיות להבדלה.

ברכת הבשמים – מריחים עשב, פרי או עץ ריחני, עליו מברכים "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים". מעין נחמה לנפש על אובדן היום, האווירה והמצב הנפשי המיוחד בו נמצא האדם בשבת.[24] על פי האמור בספרי הקבלה, בשבת מתווספת לאדם "נשמה יתירה", וכאשר שהיא יוצאת, בסיומה של השבת, האדם מנחם את עצמו באמצעות החוש הרוחני ביותר – הריח.

ברכת האש – כעת משתמשים שימוש כלשהו באור האש, לרוב – מביטים בצפרניים, ומברכים "בורא מאורי האש". הסיבה לכך היא כי על פי התלמוד האש נבראה במוצאי השבת: "רבי יוסי אומר: שני דברים עלו במחשבה ליבראות בערב שבת, ולא נבראו עד מוצאי שבת. ובמוצאי שבת נתן הקב"ה דעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור."[25]

לאחר מכן מברכים את ברכת ההבדלה עצמה:

"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים. בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל.

[1] נחתם במאה החמישית, ומתעד את דברי האמוראים, חכמי התלמוד, החל מהמאה ה-2.

[2] אמה – מידת אורך עתיקה. במידות בנות ימינו נחלקו הפוסקים על שיעורה המדויק, אשר נע בין 45-58 ס"מ.

[3] בבלי, קידושין, לא, א.

[4] אמורא, כינוי לחכמי התלמוד. משמעות הביטוי המילולי הוא: מתורגמן. במקרה של חכמי התלמוד המשמעות היא ל"פרשן", שכן חכמי התלמוד עסקו רבות בפירוש וניתוח כתבי המשנה.

[5] בבלי, שבת, קנו, ב.

[6] חיבור הלכתי ארצישראלי בן המאה השמינית, העוסק בהלכות ספר תורה ותפילה. הוא מבוסס ברובו על התלמוד הירושלמי והבבלי. רבים מפסקיו נכנסו לספרות ההלכה.

[7] מגדולי חכמי צרפת ופוסקי ההלכה במאה ה-14, ממגורשי גירוש צרפת ב-1306, לאחר הגירוש עבר לטולדו, ספרד.

[8] בית יוסף, אורח חיים סימן צא.

[9] רבי שלמה לוריא, פולין, המאה ה-16. שו"ת מהרש"ל סימן עב.

הגאון רבי אליהו מוילנא, ביאור הגר"א על השולחן ערוך, אורח חיים סימן ח, ב.

[10] שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ב סעיף ו.

[11] סימן ו,

[12] משלי א, ח

[13] משנה, סוכה פרק ג, יא

[14] שו"ת רשב"א, סימן רצג. רבי שלמה בן אברהם אבן אדרת, ספרד, המאה ה-13.

שו"ת הרא"ש, כלל נה. רבנו אשר, ספרד, המאה ה-15.

[15] שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ריד.

[16] ספר החינוך, מצווה לא

[17] ספר המצוות לרמב"ם, מצוה קנה

[18] רבנו לוי בן גרשום, צרפת, המאה ה-14. מגדולי פרשני המקרא, הפילוסופים והוגי הדעות היהודים. עסק גם באסטרונומיה, רפואה ומתמטיקה.

[19] פירוש רלב"ג לתורה, שמות כ, ז

[20] בראשית ב, א

[21] ספר החינוך, שם

[22] שמות כ, ז

[23] פורום של 120 חכמי ישראל בתקופת ראשית בית המקדש השני.

[24] ארבעה טורים, אורח חיים סימן רצז, ב

[25] בבלי, פסחים דף נד