משתה פורים

משתה פורים היא אחת מארבע המצוות הייחודיות ליום הפורים, לצד מקרא מגילה, מתנות לאביונים ומשלוח מנות. הסעודה מתקיימת ביום הפורים, ונושאת אופי של שמחה פורצת גבולות, ברמה החריגה גם ביחס לסעודות חג אחרות בלוח החגים העברי.

האם חייבים להשתכר?

גם את המשתה יש לערוך ביום הפורים, כאשר ישנה מצווה מיוחדת לשתות בו יין. וכך כותב התלמוד: " אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"[1] (חייב אדם להתבשם בפורים עד שלא ידע להבין בין "ארור המן" לבין "ברוך מרדכי")

האם יש חובה להשתכר? כך סברו חלק מחכמי ישראל[2], אך לא כולם: הרמב"ם[3] למשל הסביר כי מדובר על שתיית יין ברמה שגורמת לאדם להירדם. פסיקה זו אומצה גם על ידי פוסקים מאוחרים יותר.[4] ואילו ב"ספר האגודה"[5] מסביר כי הערך הספרותי של האותיות, ה"גימטריה" של המילים "ארור המן", הם 502. בדיוק הערך הספרותי של המילים "ברוך מרדכי". שיעור שתית היין צריך להיות כזה שהאדם לא יוכל לערוך חישוב מדויק שכזה.

על אף ששתיית היין מצויה בעוד מצות ביהדות (תחת החופה, קידוש לשבת ועוד) החובה לשתות עד רמה מסוימת של אבדן חושים היא נדירה וחריגה בנוף המצוות היהודי, והסיבה לכך היא להזכיר את ייחודיותו של הנס, וה"טוויסט" המדהים שנעשה בו, כיצד הוא "נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב."[6]

[1] בבלי, מגילה דף ז, ב

[2] רש"י בפירושו לתלמוד, שם

[3] הלכות מגילה, פרק ב, הלכה טו

[4] הרב משה איסרליש, הרמ"א.

[5] הרב אלכסנדרי זוסלין הכהן, גרמניה, המאה ה-14. מגדולי הפוסקים בתקופתו.

[6] אסתר, ט, כב