לחם משנה

"לחם משנה" -  שתי ככרות לחם שלמות (לרוב: חלות)הנפרסות ונאכלות בכל אחת מסעודות השבת וכן בסעודות החג.

מתי צריך לבצוע (לפרוס) את לחם המשנה

לחם משנה צריך לבצוע בכל אחת משלוש סעודות השבת . הסעודה הראשונה היא  בשישי בערב, ליל שבת והשניה היא בבוקרו של יום. סעודות אלו מתקיימות גם בחגים. בשבת, מתקיימת גם סעודה שלישית, לרוב בשעת אחר הצהרים. בסעודה זו אין חובה לאכול דווקא לחם, אך מי שמעוניין לאכול לחם עליו לבצוע על שתי ככרות שלמות.

על פי דעות שונות,[1] אדם החפץ להוסיף סעודה במהלך היום, אם כלול בה לחם, עליו לבצוע על שתי כיכרות.

טעם המנהג

במשך 40 שנות נדודי ישראל במדבר, בדרך ממצרים לארץ המובטחת, ירד עבורם מידי בוקר "מן". מאכל שמימי שירד מהשמים.

בשבת לא ירד כלל מן, וביום שישי ירדה כמות כפולה של מן עבור כל אחד. בצורה זו הראה א-לוהים לעם את מעמדו וכבודו של יום השבת. מעין שביתה כפולה, המן שבת ולא ירד בשבת, ובעיקר – העם לא צריך היה לצאת מאוהליו וללקוט את המן.

על מנת לזכור את המעמד הייחודי שחזר על עצמו מדי שבוע, ואת המסר שלו, אשר הראה לעיני כל העם את בידולה וייחודיותה של השבת, אנו מכבדים את סעודת השבת ומכינים שתי כיכרות.

כיסוי החלות

על פי המנהג, מניחים את שתי ככרות הלחם (או החלות) על מגש, ועליהן פורשים מפה. מנהג זה נועד אף הוא להזכיר את הצורה בה ירד המן: ראשית, ירדה שכבת טל על פני הקרקע. לאחריה ירד המן, ואף הוא כוסה בשכבה של טל. אנו מבקשים אם כן להזכיר את התהליך הזה, אותו החלות באות לסמל.[2]

למה דווקא חלות?

ישנן קהילות בהן נהוג שלא לפרוס את החלות בסכין, אלא לבצוע מתוכם חתיכות ביד, ולחלק לכל הסועדים. צורת הקליעה של החלה יוצרת כיכר אשר לו חלקים שנקל לבצוע אותם בצורה מכובדת ונוחה, ולחלק ליתר המסובים.

[1] רמ"א, אורח חיים סימן רצ"א בשם אבודרהם.

[2] ארבעה טורים, אורח חיים סימן רעא