חזרה בתשובה

"וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם." (דברים ל, ב)

חזרה בתשובה היא אחת המצוות שבתורה, כאשר יש מצב שיהודי עובר על אחת המצוות האמורות בתורה. בתהליך החזרה בתשובה האדם מביע צער על מעשיו, מתוודה ומקבל על עצמו שלא לעשות שוב את המעשה האסור, וא-לוהים מבטיח סליחה על מעשיו, כפי שמופיע בפסוק: וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ".[1]

עקרון החזרה בתשובה מופיע פעמים רבות גם בדברי הנביאים, בין היתר בדברי הנביא יחזקאל[2] והנביא הושע.[3]

בנוסף, ישנה מצווה על כל יהודי לחזור בתשובה  ביום הכיפורים.[4]

מהות המצווה הינה תהליך נפשי פנימי, בו האדם מחליט לתקן ולשנות את  את אורחות חייו. והוא מורכב, לכל הפחות, משלושה חלקים:

חרטה – השלב הראשון הינו החרטה בעקבות הכרה בחטא ובאשמה, ולהכיר בכך שהפעולה אותה עשיתי היא באשמתי, והיא גרועה ואינה טובה.
בזמן שהאדם מכיר באשמה שלו על הפעולות שהוא עשה, והוא אינו תולה את האשמה באף גורם אחר – הוא בעצם מצהיר ומכיר בכך שהוא גם זה שיכול לתקן את זה. כאן מתחיל תהליך התיקון.
וידוי – לומר ולפרט בפה מלא את החטא. הוידוי הוא גם מלשון "להודות על האמת", ומשמעו היא נטילת אחריות על המעשים של האדם.
קבלה לעתיד – האדם מחליט בינו לבין עצמו ומקבל על עצמו שלעולם הוא לא ישוב לעשות את הפעולה הזאת. לשם כך הוא מתנתק מכל מה שעלול לגרום לו לחטוא.

חזרה בתשובה היא ההכרה בכך שעתידו של האדם, וכל מעשיו – הם בעצם בידיים שלו. האדם אינו מתחמק מאחריות למעשיו בתואנה ש"זה הטבע שלי" או ש"אני לא מסוגל להתגבר".

התשובה היא אחד החסדים הגדולים ביותר של הא-לוהים לבני האדם, ואחת המתנות הגדולות ביותר של היהדות. היא בעצם המפתח לשינוי אישיותו של האדם, והסולם שעליו יכול האדם לצעוד ולהתרומם ממצבו הנוכחי, אל המצב בו הוא חפץ להיות.

++++++++

[1] דברים ל, ג.

[2] ראה למשל פרק יח פסוק כא, ופסוק כז, ופרק לג פסוק י.

[3] פרק יד, ב.

[4] רבנו יונה מגירונדי, "שערי תשובה" שער ב, סעיף יד