כשרות המאכלים

כשרות המאכלים הוא שם כולל למערכת של קריטריונים הלכתיים הקשורים למזונו של היהודי  על מנת שיהיה מותר לאכילה.

הכשרות כוללת את הסעיפים הבאים

1. מזון מן החי

1. המזון יהיה כשר רק כאשר בעל החיים ממנו נלקח הבשר, החלב או הביצים הוא בעל חיים "כשר", על פי הנאמר בספר ויקרא.
   בעלי החיים הכשרים הינם:

• בדגים – בעלי סנפירים וקשקשים
• בבהמות – מעלי גרה ומפריסי פרסה שסועה
• בעופות – כל העופות מלבד 24 עופות המנויים בשמם בתורה. רובם עופות דורסים כמו נשר, עורב ועוד. חכמי ישראל מנו מספר סימנים אנטומיים היכולים ללמד האם עוף כלשהו כשר או לא.
• בחיות – כל החיות אסורות לאכילה מלבד שבע חיות ששמן הוזכר בתורה, ביניהם צבי, אייל ועוד.

2. בשלוש הקטגוריות האחרונות, המזון הכשר צריך לעמוד בקריטריון נוסף, שבעל החי נשחט בשחיטה יהודית על ידי שוחט שהוסמך לכך. השחיטה היהודית כוללת שורה ארוכה של דגשים מרחיקי לכת שנועדו בין היתר למנוע כל צער או סבל מן הבהמה בעת השחיטה ולפניה. (כמה אירוני שאנטישמים בתקופות שונות אסרו דווקא את השחיטה היהודית מנימוק של "צער בעלי חיים")
3. בהליך הייצור חייבת להיות הפרדה מוחלטת בין בשר לחלב. אסור לבשל יחד בשר עם חלב, ואף לא לבשל חלב ומוצריו בכלי שבישלו בו בשר.

1. במזון מן הצומח.

א. ביבול הגדל בשטחי ארץ ישראל המקראית, המזון יהיה כשר רק אם הופרשו ממנו תרומות ומעשרות ללויים, לכהנים ולעניים. קודם ההפרשה, המזון נחשב ל"טבל", ואסור לאכול ממנו.[1]

ב. המזון יהיה כשר רק כאשר הזריעה נעשתה כהלכתה ואין בה פרי עץ צעיר, שלא הגיע לשנתו הרביעית מהנטיעה (ערלה).

[1] על דיני תרומות ומעשרות הורחב בקבצים האחרים של "יש לי מושג" מס' 6 ועוד.