אני ועמית הכרנו עוד מילדות אבל לא היינו חברים טובים כמו שהתחלנו להתחבר בכיתה .
לא הייתי מחובר לחברים מהיישוב ולא הייתי יושב איתם ולא הזמינו אותי,
ואת עמית היו מזמינים תמיד .
עמית בחיים לא השאיר אותי לבד, תמיד היה מעדיף שנשב רק אני והוא לילות שלמים ונדבר ונצחק מאשר להיות איתם ולהשאיר אותי לבד
.ומשם זה הפך להרגל אני ועמית היינו בלתי נפרדים.
בגיוס של עמית היה לנו אפשרות להתגייס ביחד לחי"ר גבולות, ניסיתי לשכנע אותו שנתגייס ביחד והוא התעקש על גולני.
שבוע לפני אותה השבת נסענו אליו למוצב אני ועוד 3 חברים
החיוך שהיה לו לא ייצא לי מהראש, חיוך טהור של מלאך, של שמחה לראות אותנו.
עמית ואני היינו הכי קרובים שיש בחיים לא נפרדנו ובחיים לא ניפרד .
עמית בשבת ה7.10 בשעה 02:00 שלח לנו תמונה בקבוצה של החברים שהוא בסיור ממש כמה שעות לפני האסון וכתב לנו ״תהנו בזמן שאני שומר עליכם״
אתה שומר עלינו מעכשיו לתמיד ונותן לנו להמשיך להנציח אותך ובחיוך גדול על הזכות שנפלה בחלקנו להיות החברים שלך,
תודה על מי שהיית בשבילנו,
תמיד תישאר בלב שלנו,
החבר הכי טוב שלנו
