אני ועמית הכרנו בילדות
אבל החיבור האמיתי שלנו התחיל בכיתה י' ששובצנו ביחד לאותה כיתה. אני ועמית היינו יושבים ביחד בשיעורים וככה התחלנו לדבר אם זה במתמטיקה בשיעורים או בכיתת האם.
עמית היה ילד מאוד כריזמטי למרות שלרוב היה שקט ומה שהיה מלא בו זה ההומור והצחוק , מה שגרם לי מאוד להתחבר אליו,
אני ועמית היינו כל טיול מאז אותה כיתה וכל מסע שהיה דרך הבית ספר ביחד תמיד בהסעות יושבים מאחורה ותמיד הוא היה מוקף בחברים שממש העריצו אותו ואהבו אותו .
בטיולים שאר הכיתה היו ממשיכים ואני ועמית היינו נספחים מאחורה ושרים שירים עם רמקול והולכים בקצב מאוד איטי והייתי אומר לעמית ״בןא נגביר קצב ״ ועמית תמיד היה אומר לי ״תהנה מהרגע כי אם תלך מהר איך היית רואה את האבן הזאת?״ מצביע סתם על משהו רנדומלי ואני תמיד הייתי צוחק ובדיעבד הוא צודק .
עמית בן אדם שלימד אותי המון כמו להנות מכל רגע בחיים ולא להסתכל אחורה והסביר לי את זה כשלפעמים היו לי רגעי משבר כלשהם בחיים והוא הרגיע אותי .
מה שעוד היה מאוד אופייני בו שלא משנה מה הוא עשה גם אם הוא היה עושה אותו חמש דקות, הוא היה הכי טוב מכולם.
בין אם למד למבחן חמש דקות וקיבל מאה שאנשים אחרים חרשו וקיבלו נכשל, או משחק שהוא אהב ולא הפסיק להשקיע בו עד שהוא היה הכי טוב בו ואף אחד לא היה מבין איך הוא עשה את זה.
עמית היה באמת דמות להשראה בשבילי ואני בטוח שגם בשביל אחרים.
לדוגמא זה שהוא הלך לקרבי והתגייס לפני כולם ולא היה אכפת לו העיקר שהוא עושה בצבא את מה שהוא אוהב
למרות שהוא התגייס כבר וכולם מלשבים הוא היה נחוש בדעתו ובדרך שלו ולא הסתכל אחורה אלא רק קדימה מה שגרם לכל החבורה מאוד להעריך אותו על הנחישות שלו
תמיד כשעמית היה חוזר הביתה מהצבא היינו כולם שמחים.
עמית באמת היה אחד האנשים שאני הכי מעריך ואוהב ואני יודע שזה ישאר ככה לכל החיים
ושאנשים ידעו על הדרך שלו ועל מי שהוא היה כי בן אדם מיוחד כמוהו לא היה ולא יהיה .❤️
