שני אהובה שלנו פרח נדיר, לב פועם, אור גדול. שכבה…
שמונה שנים זכינו בך.
שמונה שנים בהן למדנו ממך, מטוב הלב, מהפנים המאירות, הרצון והשאיפה לגדול ולגבוה, עוד ועוד.
היכולת שלך להיטיב עם אחרים ועם העולם,
הכנות בה נהגת להתבונן בעצמך, לתקן בלי פשרות, לא לוותר גם כשקשה,
התבונה והדרך השקטה שלך להעניק ולהשפיע.
כל התכונות הנפלאות הללו הן מקור להשראה עבור כולנו בנפש יהודי. סטודנטיות, סטודנטים וצוות. כולנו זכינו להיות תלמידיך.
בחודשים האחרונים אנחנו לומדים כולנו שיעור קשה וקשוח.
השיעור הזה מגדיר מחדש את החיים והמוות, את הסבל והשמחה, את הטוב ואת הרע, ומעמת אותם זה בזה.
והפרידה שלנו ממך כעת היא פרק כואב ונורא בשיעור הזה.
איך הטוב המוחלט, הטהור והנקי נגדע באחת על ידי רוע צרוף.
שני יקרה. רבים מאיתנו מגיעים לעולם הזה כאורחים.
צופים בו, לוגמים ממנו לגימות קטנות, עושים בו קצת טוב, מדברים בו קצת רע, והולכים…
אבל את לא היית כאן אורחת.
את לא הגעת לעולם כצופה מן הצד.
לא באת לטיול.
את עברת כאן מסע.
בתקופה של קיטוב ופילוג את הפצת סביבך חיבור ואהבה.
ברגעים של ערפל ובלבול את חיפשת משמעות.
בזמן של כאב ואבדן את עסקת בחסד ובנתינה.
המסע שלך לא היה מסע של תיירת – הוא היה מסע של מנהיגה.
של מי שלוקחת אחריות לא רק לבקר – אלא גם לשנות.
בשקט. בטוב. בהקשבה לעצמך ולאחרים.
את חווית כל רגע וכל יום בשלמות.
משפחת בכר היקרה. פירות כמו שני לא גדלים מעצמם.
צריך עץ יציב, גבוה ובעל שורשים עמוקים, כדי לגדל פרי מתוק ויפה כזה.
כל האור והטוב של שני הגיע מכל מה שהענקתם לה מאז שנולדה.
אנחנו מחבקים אתכם באהבה ומעריצים את מי שזכה לגדל אוצר כזה.
ואנחנו מבטיחים תמיד להיות לצדכם.
שני, אהובה שלנו. אנחנו במשפחת נפש יהודי לא ניתן למסע שלך להסתיים.
אנחנו נמשיך, יחד איתך, להפיץ בעולם הזה את הטוב שלך.
ניתן מקום לפנימיות שלך, לשבת שכל כך אהבת, לכיבוד ההורים הבלתי מתפשר שלך.
לכל אותן תכונות ומידות נפלאות שהשארת אחריך – עבורנו.
נלמד את דרכייך וננסה לאמץ אותן לעצמנו.
ובכך לתת לך חיים גם כשאת, בגופך, לא נמצאת.
אנחנו כל כך אוהבות אותך. כל כך חשות, כבר כעת, בחסרונך.
יהי זכרך ברוך
