שמחת תורה

שמחת תורה

שמחת תורה הוא חג שנקבע לפני מאות שנים, אשר מתקיים בארץ ישראל בתאריך כ"ב בתשרי, באותו התאריך של החג המקראי "שמיני עצרת", היום השמיני של חג הסוכות. אזכורים ראשונים לחג זה קיימים כבר מהמאה ה-8.

בחו"ל, שם נוהגים לקיים כל חג שני ימים (מחמת הספק בדיוק בתאריך בתקופה בה הלוח העברי חודש מידי חודש בעקבות  ראיית הירח המתחדש על ידי עדים) היום הראשון כ"ב בתשרי הוא "שמיני עצרת", ואילו היום השני, כ"ג בתשרי (אשר בארץ ישראל מצוין כ"איסרו חג" סוכות) הוא "שמחת תורה".

לפני כמה מאות שנים נקבע כי ביום זה נציין את סיום קריאת כל חמשת חומשי התורה בבית הכנסת, במחזור השנתי של "פרשת השבוע". (ראו ערך ***) בשמחת תורה קוראים בבית הכנסת את הפרקים האחרונים החותמים את ספר דברים, ואת חמשת חומשי התורה כולם, ומיד מתחילים בקריאת הקטע הראשון של פרשת בראשית.

מנהגי החג

מהותו של החג באה לידי ביטוי בשמחה ייחודית, פנימית ופורצת גבולות. כל ספרי התורה שבארון הקודש מוצאים בטקס חגיגי, לצד שירה וריקודים, ונישאים בידי המתפללים. יחד עם ספרי התורה, מקיפים את הבימה בשבע הקפות סביב בימת בית הכנסת, שהופך כולו לרחבת ריקודים. הטקס חוזר על עצמו הן בליל החג, והן ביומו.^[1]

בליל החג קוראים בתורה בבית הכנסת כמה מן הפסוקים אותם יקראו ברוב הדר למחרת היום. זו הפעם היחידה בשנה בה קוראים בתורה בבית הכנסת בלילה.

כל הנערים

אחד המנהגים הנוספים הוא שכל אחד מן המתפללים "עולה לתורה", ומברך את ברכות התורה טרם הקריאה (ראו ערך **) בחלק מן הקהילות נוהגים שכל הילדים הקטנים ("כל הנערים") שאינם יכולים לעלות לתורה, עולים יחד עם אביהם לקריאת התורה בעלייה מיוחדת המיועדת להם. בקהילות שונות פורסים מעל הבימה טלית רחבה, ובסיומה שרים עם הילדים ומחלקים להם ממתקים.

חתן תורה וחתן בראשית

כפי שהיה נהוג בקהילות שונות מלפני מאות שנים, בקריאה בה מסיימים את ספר התורה מכבדים את אחד מרבני הקהילה, אשר הוא זוכה לכינוי "חתן תורה".

האדם אשר עולה לקריאה הפותחת את המחזור החדש של קריאת התורה בקטע הראשון של חומש בראשית, זוכה לתואר "חתן בראשית".^[2]

מהות

ביום זה העם היהודי מביע את השמחה שלו על כך שהוא זכה למחזור נוסף של שנה שלימה שבה למדו הציבור כולו, וכל יחיד ויחיד, את התורה כולה. מסיבת "סיום" מתקיימת בכל עת שיהודי מסיים "מסכת תלמודית", אחד החיבורים שבתלמוד. ביום זה, כאשר העם כולו זוכה לסיים את התורה-שבכתב כולה, השמחה שייכת לכלל העם.
כדי להראות את המעגליות המתפתחת של הלימוד, מתחילים מייד שוב מהתחלה, וקוראים בספר התורה את תחילת ספר בראשית, להראות שאין באמת סוף-סיום ללימוד, אלא האדם תמיד הולך ומתעלה.

++++++++

^[1] הגהות הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים סימן תרסט, בשם רבי יעקב בן אשר – בעל הטורים, ספר "המנהגים" ועוד.
מקור מוקדם יותר נמצא בדברי רבי יצחק בן רבי יהודה אבן גיאת, קורדובה, המאה ה-10.
רי"ץ גיאת הלכות לולב.

^[2] רבי שלמה גנצפריד (הונגריה, המאה ה-19) "קיצור שולחן ערוך" סימן קלח