תפריט
שבעה עשר בתמוז
י"ז בתמוז הוא תאריך בו אירעו מאורעות קשים בעם היהודי, שהבולט שבהם הוא פריצת חומות העיר ירושלים בסיומו של המצור הממושך על העיר, שלושה שבועות טרם החרבתו.
המשנה במסכת תענית[1] מתארת חמישה מאורעות היסטוריים חמורים שאירעו בתאריך זה:
חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, (…)
על פי התלמוד הירושלמי, גם בעת המצור על בית המקדש הראשון הובקעה העיר ב-י"ז בתמוז, אולם מחמת התלאות, לא נשתמר באופן מדויק התאריך הנכון.
בימי בין המצרים, ובי"ז בתמוז, אירעו מאורעות קשים נוספים. ביניהם פרעות קנ"א שהתרחשו בספרד בשנת 1391, כמאה שנה לפני הגירוש, בהם נרצחו יהודים רבים. אחד המפורסמים שבהם הוא רבי יהודה מטוליטולה (טולדו).
על פי המתואר בתורה, בתאריך זה שלח נח את היונה מבעד לתיבה כדי לבדוק אם מי המבול כבר יבשו. על פי המתואר, היונה "לא מצאה מנוח לכף רגלה", דבר שעשוי לרמז על גורלו של העם היהודי בגלות שתתחיל בתאריך זה.
י"ז בתמוז הוא אחד מארבעת הצומות (לצד צום גדליה, עשרה בטבת ותשעה באב) בהם מתענים לזכר חורבן בית המקדש. המתענים לא אוכלים ולא שותים מעלות השחר (כשעה ורבע טרם זריחת החמה) ועד לצאת הכוכבים, כחצי שעה לאחר שקיעתה.
י"ז בתמוז הוא "צום הרביעי" שחל בחודש תמוז – הרביעי למניין החודשים מחודש ניסן – עליהם הבטיח א-לוהים לעם ישראל באמצעות הנביא זכריה:[2]
" כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי, וְצוֹם הַחֲמִישִׁי, וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים. וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ."
[1] פרק ד, ו
[2] זכריה ח-יז
