קערת ליל הסדר
"קערת ליל הסדר" היא סידור מיוחד של כמה מאכלים מסימני החג וממנהגי ליל הסדר, הערוכים על גבי מגש מיוחד הניצב על שולחן הסדר. מנהג זה הוזכר לראשונה ב"ראשונים".[1]
בין עדות ישראל ישנם מנהגים שונים לעיצוב קערת הסדר. חכמי הקבלה מייחסים משמעויות נסתרות ונשגבות לסדר הדברים על גבי הקערה.
בבסיס הקערה מונחות שלוש מצות. הן תשמשנה למצוות אכילת מצה, לשם כך יש צורך ב"לחם משנה", שתי כיכרות לחם שלמות (בפסח: מצות). את המצה האמצעית יחצה עורך הסדר בשלב מסוים, (בסימני הסדר – "יחץ") כדי לזכור את הסטטוס בו העם היה, סטטוס של שעבוד ועוני. כמי שאינו בטוח מתי תימצא סעודתו הבאה, היו אוכלים אז בכל פעם רק חלק מן הלחם, ושמרו את היתרה לשארית היום. החצי הגדול של המצה ייאכל כזכר לאכילת קרבן פסח בשלב ה"אפיקומן". (בסימני הסדר – "צפון").
על פי שיטתו של האר"י,[2] שלוש המצות באות להדגיש את שותפותם של כל רבדי העם: כהנים, לויים, וישראלים.
על הקערה מונחים:
בנוסף, עושים את דרכם אל הקערה עוד שני מאכלים המציינים קורבנות שהוקרבו בימים עברו בבית המקדש:
ברוב עדות ישראל. את הזרוע נהוג שלא לאכול במהלך ליל הסדר. את הביצה, לעומתו, נהוג לאכול.
סדר הקערה
על פי שיטת הגר"א[3], סדר הקערה הוא על פי סדר קיום המצוות:
מרור – חרוסת
שתי מצות
זרוע – ביצה
על פי שיטת האר"י וחכמת הנסתר, סדר הקערה מסמל את הספירות העליונות. כפי מנהגו עושים כיום הן החסידויות ממזרח אירופה, והן בעדות המזרח. סדר הקערה הוא כדלהלן:
הזרוע – הביצה
מרור
חרוסת – כרפס
חזרת (מרור)
קערת ליל הסדר מונחת רק לפני עורך הסדר, ולא מול כל אחד מן הסועדים. יש מעדות ישראל, כמו יהדות תימן, שם לא נהגו כלל להציב קערה על שולחן הסדר.