תפריט
סליחות
ה"סליחות" הן פיוטים שונים, הנאמרות לעיתים לצד קטעי פסוקים. הסליחות נאמרות בציבור, בבית הכנסת, במעמד הדומה לתפילה.
הפיוטים חוברו על ידי מחברים שונים מגדולי ישראל, אשר העמיקו לבטא בשפתם מלאת הרגש והערגה, את הכמיהה לבקשת סליחה, לכפרה ולתשובה.
האזכורים הראשונים למנהג זה מופיעים בכתבי "הגאונים",[1] בסביבות המאה ה-8. כיום מצויות בידי העדות השונות מנהגים מסורות ופיוטים שונים, וכל קהילה נוהגת בדרכה.
הסליחות נאמרות בתעניות ציבור, בחודש אלול, ובעשרת ימי תשובה. בעדות אשכנז נוהגים לומר את הסליחות לא בכל חודש אלול אלא רק מראשית השבוע שבו חל ראש השנה, אך לא פחות מארבעה ימים. כלומר – אם ראש השנה יחול למשל ביום שני, יקדימו את תחילת אמירת הסליחות בשבוע – במוצאי השבת הקודמת.
זמן אמירת הסליחות הוא "באשמורת הבוקר", כלומר בשליש האחרון של הלילה. יחד עם זאת יש האומרים אותה כיום בחצות הלילה, או בתחילת הבוקר.
כחלק מהליך השיבה למקורות וההתקרבות מחדש של האדם, הוא מכיר באחריותו למעשים שלו, ומבקש סליחה על פעולות שליליות שהוא עשה, או הימנעות מחובות שהיו מוטלות עליו. כך שאם נרצה לדייק בביטוי, נעדיף לכנות את זה "בקשת סליחות", ולא "אמירת סליחות".
++++++++
[1] ראשי הישיבות בבל מאז חתימת התלמוד – המאה ה-5, ועד למאה העשירית לערך.
