מצוות חינוך

מצוות חינוך

על אף שהתורה אינה מחייבת את האדם חיוב כלשהו טרם הגיעו לקראת גיל 13 (למעט חריג אחד – נדר) תקנו חז"ל שאביו ואימו של הנער/ה ירגילו ואתם לקיים מצוות גם טרם ההגעה לגיל זה,

התלמוד הבבלי במסכת סוכה מתאר את חיובי מצוות חינוך על פי התפתחותו של האדם: "קטן היודע לנענע – חייב בלולב, להתעטף – חייב בציצית, לשמור תפילין – אביו לוקח לו תפילין. יודע לדבר – אביו לומדו תורה וקריאת שמע. תורה מאי היא (כוללת)? – אמר רב המנונא: (רק את הפסוק:) "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב." קריאת שמע מאי היא (כוללת)? פסוק ראשון ("שמע ישראל")"

כך גם במסכת יומא[1] מוזכר הרעיון להרגיל את הילדה או הילד להתענות כמה שעות מתוך צום יום הכיפורים עוד בטרם הגיעם לגיל מצוות.

בעוד רוב הפרשנים סבורים כי חובה זו של חינוך מוטלת על ההורים, דעתם של הרמב"ם ועוד ראשונים[2] שחכמי ישראל ציוו ישירות את הנער.

ברכת "ברוך שפטרני"

ביום בו הנער מגיע לגיל מצוות, נהוג שהאב מברך בבית הכנסת ברכת "ברוך שפטרני מעונשו של זה" אשר משמעה כי עד כה חבות האחריות למעשיו של הנער רבצה על האב, המחנך. כעת משהתבגר הנער והפך לאדם בוגר היכול לקחת אחריות למעשיו ולשאת בתוצאות, האב נפטר מהשלכות אלה של מעשי הקטן.

נושאים לדיון, עיון והעמקה

בחירה חופשית, אחריות האדם על מעשיו כנגזרת של בשלות נפשות וחירות מוחלטת לקבל החלטות. בעוד הקטן אינו בשל לכך ולכן איננו מחייבים אותו, הציפייה מאדם בוגר היא לקבל אחריות מלאה לתוצאות מעשיו מתוך בחירה חופשית.

————

[1] מסכת העוסקת בהלכות יום הכיפורים

[1] עיין ביאור "בעלי התוספות", בבלי, מסכת ברכות דף מח.