תפריט
מגילת אסתר
מגילת אסתר היא אחת מ-24 כתבי הקודש המרכיבים יחד את התנ"ך, היא מופיעה בחלק ה"כתובים" והיא אחת מחמש המגילות, לצידן של רות, איכה, קהלת ושיר השירים.
במגילה נכתב כי מרדכי ואסתר העלו את הדברים על הכתב, בעוד בתלמוד מובא כי המגילה חוברה על ידי אנשי "כנסת הגדולה",[1] פורום בן 120 נביאים, רבנים ומנהיגים רוחניים, עליהם נמנה גם מרדכי, חבר ב"סנהדרין" אשר היווה את הדמות הרוחנית החשובה במגילה, לצידה של אחייניתו – אסתר המלכה.
אסתר ביקשה בחכמי ישראל לקבל את החיבור ולכלול אותו בתנ"ך, מתוך הנחיצות בזיכרון הדברים לדורות, והם כתבו שוב את הדברים בהשראה א-לוהית ("רוח הקודש")
מגילה נקראת בכל תפוצות ישראל ב-יד באדר, בירושלים ובערים המוקפים חומה מימות יהושע בן-נון, המגילה נקראת ב-טו באדר. המגילה נקראת בליל פורים, ושוב ביומו של חג הפורים, מתוך מגילת קלף כשרה. לכתחילה, נקראת המגילה בתוך מניין אנשים. אך לחולים, קשישים ומבודדים ניתן לקרוא גם ביחידות.
טרם קריאת המגילה מברכים שלוש ברכות:
כשהמגילה נקראת במניין, מוסיפים לאחר הקריאה ברכת שבח:
סיפור המגילה מתפרש על פני 9 שנים. ראשיתו מתאר הידרדרות מוסרית מסוימת בחיי העם, עשרות שנים של גלות לאחר חורבן המקדש והממלכה. הרצון להתערות במשפחת האומות תוך וויתור-מה על הזהות הפנימית, הוביל את היהודים להיעתר לקריאתו של אחשוורוש להשתתף במשתה ההוללות שלו לציון שלוש שנות מלוכה.
בהמשך מתואר כיצד המשנה למלך, מתוך תאוות נקמנות אישית, מבקש "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד[2]" לשם כך הוא לא רק מנצל את מעמדו, אלא מציג את העם היהודי כולו כבדלן, מתנגד ובז לחוקי המלוכה, ובעצם מהווה איום על הממלכה כולה. לשם כך יש לו רק פתרון אחד: הפתרון הסופי.
ה"טוויסט" מתחולל על ידי אסתר, אשה גיבורה, שמסכימה לסכן את עצמה, מעמדה, גופה ואף את חייה, ולאחר שהיא נאלצת להינשא למלך היא מצליחה בתבונתה להביא למפלתו של המן ולביטול הגזירה.
מרדכי, דודה ופטרונה, שתידרך אתה מרחוק, נעשה עתה למשנה למלך. על פי חלק מהפירושים, בנה של אסתר הוא דריווש אשר הורה על המשך הקמת בית המקדש (שהחל 18 שנה מוקדם יותר, לאחר הצהרת כורש הגדול, מקים האימפריה הפרסית).[3]
שמו של א-לוהים אינו נוכח במגילה, ונדמה שא-לוהים עצמו אינו נוכח במאורעות. קשה למצוא בסיפור הדברים "נס", כלומר התרחשות שהיא מעבר לחוקי הטבע. אך יחד עם זאת, בקריאה רציפה ובמעבר מהיר על פני אירועי תשע השנים, ניכר כיצד עשרות פרטים חברו יחדיו לתכנון תהליכי ההיסטוריה – ולהצלת עם ישראל מתוך גזירה שממנה חלילה לא יכול היה לקום.
דבר זה הוא "נס נסתר", כלומר – על אף שברור כי א-והים תכנן את רצף האירועים, וטביעת האצבע שלו ניכרת היטב, הוא אינו מגלה את עצמו בצורה ברורה אלא "נסתר" מאחורי שרשרת אירועים, כאשר כל אחד מהם לבדו יכול להיראות במבט ראשון כאירוע אקראי וחסר תכנון.
התלמוד הבבלי[4] מוצא רמז למגילת אסתר בפסוקי התוכחה שבספר דברים, במילים "ואנוכי הסתר אסתיר". אסתיר, בכתיב חסר, הוא בעצם "אסתר". זהו לא רק משחק מילים, אלא מקור המלמד על אופיו הפנימי של התהליך. דברי התוכחה מתייחס למועד שבו העם יעזוב את ציווי הא-ל, ולכן הא-ל יסתיר את פניו ממנו ויעזוב את ההשגחה הפרטית המיוחדת לעם. דבר זה יאפשר לגויים האנטישמיים שסביבו לגרום לו עוולות וצרות נוראות:
"וְקָם הָעָם הַזֶּה…ֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם … וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא."
אכן, המגילה מתארת את הנהגתו של הא-ל בעת הסתר פנים. בעת בה נראה כי הטבע כולו נגד עם ישראל, וכפי שהצורר המן טען "א-לוהיהם של אלו ישן".[5]
הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לישראל לשעבר, וניצול מחנה "בוכנוולד", מתאר בספרו "הנחת יסוד" (עליו מבוססים קבצים אלו) כיצד כתבו יהודים במחנות ההשמדה קטעים ופסוקים מתוך מגילת אסתר על גבי שקי מלט קרועים, קראו אותם בהיחבא, ושאבו מהם השראה, עידוד ונוחם. דווקא סיפור המגילה, אשר בו אין נס גלוי, ואשר מתאר תקופה בה עלולים לחשוב כי "א-לוהים ישן" חלילה, מלמד כי בסופו של דבר "רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר". [6]
[1] תלמוד בבלי, בבא בתרא, יב
[2] אסתר ג, יג
[3] עזרא, פרק ד פסוק כד, ופירוש רש"י שם
[4] מסכת חולין, דף קלט, ב.
[5] מדרש רבה, אסתר, פרק ז, יב.
[6] אתסר ד, יד
