כשרות (השגחה – רבנות)

כשרות (השגחה – רבנות)

על פי ההלכה, די בכך שאדם אומר שהמזון שהוא מגיש הינו מזון כשר, וניתן לאכול מן המזון הזה. ובלבד שאותו אדם בקי בדיני הכשרות, זאת מהסיבה שמבחינה הלכתית, לכל אדם יש אמינות בסיסית. כל אדם נאמן כדובר אמת כל עוד לא ידוע לנו אחרת.

כיום בישראל מערכת הרבנות הראשית פועלת על מנת להעניק תעודות כשרות לכל מפעל, בית עסק, מסעדה או בר, המעידה שהמזון אכן כשר. הסיבה לכך היא טכנית: בעידן המודרני תעשיית המזון מורכבת מחומרי גלם רבים ויש לבדוק כל אחד מהרכיבים. הדבר דורש ידע מקצועי והתמצאות. רק פקחי המזון, משגיחי הכשרות, מסוגלים לכך.
לצידה של הרבנות הראשית  פועלות מערכות כשרות פרטיות אשר  מיועדות למעוניינים להקפיד על סטנדרטים גבוהים יותר של כשרות, כאשר מבחינה הלכתית  – במקומות של ספק, מחלוקות וכדומה, שורת הדין מאפשרת לאכול ממאכלים אלו, אך הם מעוניינים להחמיר על עצמם ולא לאכול מהם. בנוסף, יש המעדיפים רמת פיקוח מוקפדת וזהירה יותר.

גם בחו"ל פועלות מערכות כשרות פרטיות המוודאות כי חומרי הגלם והליך הייצור של המאכלים הינו על פי הקריטריונים ההלכתיים. מותג הכשרות נהנה מאמון רב גם בקרב שאינם יהודים. בארה"ב למשל, שם מספר היהודים עומד על כ-6 מיליון, ישנם למעלה מ-20 מיליון בני אדם הצורכים את המזון הכשר. חלקם מתוך הבנה כי מזון זה מפוקח, היגייני, ומיוצר בתנאי תברואה טובים יותר. גם הצמחונים, המוסלמים וקבוצות אחרות בוחרות במזון כשר מתוך אמון במותג. בעוד 25% מהמוצרים בארה"ב מסומנים כמוצרים ללא גלוטן, למעלה מ-40% מהמוצרים מסומנים בסימן כשרות, בשוק המגלגל למעלה מ-17 מליארד דולר.^[1]

אולם חשוב לציין כי בעוד בישראל קיים חוק ולפיו אין לכתוב "כשר" במקום שאינו עומד בפיקוח הרבנות הראשית, בחו"ל לא קיים חוק כזה. מסעדות רבות פועלות תחת כיתוב זה כאשר בפועל אין עליהן כל תעודת כשרות.

^[1] 2% בארה"ב שומרים כשרות – אבל 40% מהמזון באריזות הוא כשר. סוכנות הידיעות, TheMarker, 19.06.2015