תפריט
כיפה
מהות המושג פיסת בד (או כיסוי ראש אחר) אותו נוהגים הגברים לחבוש.
מקור המנהג המקור לחבישת כיפה לכל אדם מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי[1] שם מעיד רב הונא בריה דרב יהושע (בנו של רב יהושע), מחכמי התלמוד, שלא הלך מעולם ארבע אמות[2] ללא כיפה.[3] במסכת שבת מופיעה אמו של אמורא[4] אחר, רב נחמן בר יצחק, שהקפידה שבנה לא ילך ללא כיסוי ראש: "כסה את ראשך" אמרה לו "כך שתהיה עליך יראת שמים."[5]
אחת מברכות השחר, אותן מברך היהודי כשהוא מתעורר בבוקר, היא ברכת "עוטר ישראל בתפארה" ברכה על חבישת כובע – או כיפה.
החובה לחבוש כיפה מתחלקת לשלושה זמנים שונים, עם רמת מחויבות שונה.
ב"מסכת סופרים"[6] מופיעה החובה לכסות את הראש בעת קריאה בתורה. כך פסק גם רבנו ירוחם בן משולם[7], ופסיקתו אומצה על ידי פוסקים מאוחרים, ביניהם מחבר השולחן ערוך[8]. על אף שהלכה זו נתקבלה כמחייבת בכל תפוצות ישראל, יש מפוסקי ההלכה הרואים בכך מידת חסידות גבוהה, ולא חובה הלכתית.[9]
מעבר לחובה הנ"ל, פסק השולחן ערוך[10] את העיקרון שלא ללכת ארבע אמות ללא כיסוי ראש, כפי מנהגו של רב הונא בריה דרב יהושע.
בחיבור ההלכתי "משנה ברורה"[11] מופיעה החובה לחבוש כיפה בכל עת. פסיקה זו מביאה לידי ביטוי נורמה נפוצה בעם היהודי לחבוש את הכיפה בכל עת. אך לצורך זה, ולצורך זה בלבד, די בהנחת היד על הראש.
הסיבה לחבישת הכיפה היא בין היתר הצהרתית: הכיפה מהווה סמל יהודי-לאומי, וסימן ההיכר של העם. היא חלק בלתי נפרד מההופעה של היהודי, ובכך היא מהווה ביטוי חיצוני למהות הפנימית: קבלת עול מלכות שמים, כלומר – המחויבות האישית לערכי היהדות. כפי שהתנסחה אימו של רב נחמן בר יצחק: כסה את ראשך כך שחול עליך יראת שמים.
יתכן שהמשמעות היא רוחנית וסגולית, אך מעבר לכך היא תודעתית: חבישת הכיפה מזכירה לאדם כי יש משהו מעליו: ערכים מוסריים נעלים, וקוד אתי המלמד אותו כיצד לחיות.
מאז נפוץ מנהג לחבוש כיפה, היא הפכה למייצגת של הערכים אליהם היהודי מחויב, ושאותם הוא מייצג בהופעתו, בדומה למדים המייצגים את החיל אליו משתייך החייל, את הוותק הקרבי, את הכישורים הנוספים שלו ואת חובותיו המוסריות הנגזרות מכך. (כפי שמלמדים אלמנטים חשובים אחרים בהופעתן והנהגתן של הנשים ביהדות)
אין חובה לחבוש כיפה בעת שחיה, תספורת וכדומה.
ברוב קהילות ישראל, נשים לא נהגו לחבוש כיפה. ייתכן שהסיבה לכך, היא מנהג הנשים הנשואות לכסות את ראשן. אם רווקה תכסה את ראשה, היא עלולה להיחשב בטעות כנשואה. יחד עם זאת, בחלק מעדות המזרח נהגו נשים לכסות את ראשן, בייחוד בעת תפילה וברכות.
לאי חבישת הכיפה על ידי נשים ישנו טעם נוסף: אחת הסיבות שביהדות הקפידו על חבישת הכיפה – היא כאקט מבדיל מ"חוקות הגויים". כינוי לנורמה שהייתה נפוצה בקרב עובדי האלילים שסביבם, מהם ביקשו להיבדל. הגויים הקפידו על הסרת הכובע או הכיפה במקומות סגורים.
קצין בכיר בצה"ל, אשר שימש כשופט צבאי, סיפר לכותב השורות, כי בעת שישב על כס המשפט-הצבאי וחבש את הכובע, הוא הרגיש כיצד מעתה הוא רואה את החייל מבעד למשקפיו של צה"ל. "לא ראיתי כעת את החייל בעיניים האישיות שלי. החשיבה שלי הייתה רק באופן של "מה צה"ל רוצה מהחייל הזה, וכיצד הוא מתייחס אליו".
למלבושים ישנה השפעה עמוקה על התנהגותו של האדם, וחבישת הכיפה אמורה להוות תזכורת קבועה לערכים אליהם האדם מחויב.
