תפריט
כבוד ועונג שבת
"וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר." (ישעיהו נח, יג)
מצוות השבת כללת שני חלקים. החלק האחד – "מצוות לא תעשה". אלה הם 39 אבות הטיפוס של היצירה האנושית, הנקראים ל"ט (39) אבות מלאכה, האסורים בשבת. אך לצידה ישנן מצוות נוספות, "מצוות עשה", לשמור את השבת, לכבד אותה ולענג אותה.
מצוות עונג שבת כוללת מספר חלקים:
אכילה ושתיה – ישנה מצווה להכין לכבוד שבת מאכלים מיוחדים, משובחים וטעימים, ולקיים שלוש סעודות בשבת.
לבוש – בגד מכובד, נקי, ויפה יותר משל בגדי החול. בימים עברו, בהם הכביסה הייתה טרחה רבה, תיקון עזרא הסופר – מנהיג שיבת ציון, שיום חמישי בשבוע יוקדש לכביסה, להכין מראש את הבגדים לקראת השבת.[1]
הכנת הבית – כוללת את ניקיון הבית, הצעת המיטות, פריסת מפה על השולחן, וכמובן הדלקת הנרות לפני השבת. החל מצהרי יום-שישי ממעטים בעבודה, סוגרים את המסחר בשעה מוקדמת כדי להתפנות ולהתכונן לשבת.[2]
מצוות כיבוד השבת כוללת כאמור לא רק את החובה לענג את השבת במהלך היום עצמו אלא אף לבצע הכנות טרם השבת. התלמוד מספר על שמאי הזקן,[3] שלאורך השבוע כולו עקב אחר השבת והתכונן לקראתה.
"תניא: אמרו עליו על שמאי הזקן: כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, כיצד? – מצא בהמה נאה, אומר "תהא זו לכבוד שבת"; למחר מצא אחרת נאה הימנה, מניח השניה ואוכל את הראשונה.[4]
וכך גם מופיע במדרש
"רבי אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון אומר: זכור את יום השבת לקדשו, תהא זוכרו מאחד בשבת (מיום ראשון בשבוע), שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מתקינו לשבת".[5]
השבת אינה קוראת לאדם להתעלות אל מעבר לחושיו הגופניים ולהתעלם מהם. האדם אינו מלאך, ולפיכך, אכן עליו להתעלות ברוחניות – אך לעשות זאת כאדם כאדם, על הנאותיו החושניות והחלק הפיזיולוגי שבו.
בכיבודה של השבת ובעינוגה האדם מתעל, מרומם ומעלה את הנאותיו החומרניות למטרה רוחנית עליונה, ובכך הוא הופך אותם לחלק מן העבודה הרוחנית שלו.
כך מצוות אלה מלמדות את האדם, שתענוגי העולם הזה אינם מטרה אידיאלית נכספת בפני עצמה, אך הם גם לא רוע שיש להתנזר ממנו. יש לתעל את העולם החומרי ואת ההנאות החושניות להתעלות רוחנית, וכך להפוך את החלק החייתי-בהמי שבאדם לחלק בלתי נפרד מהתרוממותו ומחיי הרוח המפכים בתוכו.[6]
[1] בבלי, בבא קמא דף פב.
[2] שולחן ערוך, אורח חיים סימן רסב.
[3] אב בית הדין במאה ה-1 ושותפו להנהגה של הלל הזקן. במחלוקות בינו לבין הלל, על פי רוב נפסקה ההלכה כהלל, מחמת העובדה ש"בית הלל" היוו את רוב תלמידי החכמים באותה התקופה, ויש לפסוק על פי הרבים על פי העיקרון של "אחרי רבים להטות".
[4] בבלי, מסכת ביצה, דף טז.
[5] מדרש הלכה על שמות כ, ז
[6] רבי שמשון רפאל הירש, "חורב" פרק כד (עמ' 100)
