הלוח העברי

הלוח העברי

המצווה הראשונה אותה הצטווה עם ישראל כעם, עוד כשהיה במצרים, היא קביעת הלוח העברי. לוח בו החודשים צמודים למחזור הלבנה סביב כדור הארץ. מדובר במחזור בן כ-29.5 יממות. ליתר דיוק, 29 יום, 12 שעות, 44 דקות ו-1/1080 של השעה (כ-3.5 שניות)

מאחר והחודשים מורכבים מימים שלמים ולא מחלקי יממה, הלוח העברי מורכב מחודשים "חסרים", בני 29 יום, וחודשים "מלאים" בני 30 יום, לסירוגין.

סודותיו של הלוח העברי

אולם הלוח העברי לא צמוד רק למולד הלבנה. החגים צמודים לעונות השנה, וממילא למערכת השמש. חג הפסח יחול תמיד באביב: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח ל-ה' אֱ-לֹהֶיךָ."[1] וחג הסוכות יחול תמיד "בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ.[2]". משום כך, הלוח העברי מסנכרן בין שני מחזורים אלו, אשר ביניהם קיים פער של כ-11 יום בשנה: שנת השמש היא בת 365 יום (כמו הלוח הגריגוריאני) בעוד שנת הירח הינה בת 354 יום (כמו הלוח המוסלמי)

בעוד החגים הנוצריים תמיד חלים באותן עונות, החגים המוסלמיים נעים בין הקיץ לחורף. מאידך, לא שומר הלוח הגריגוריאני על קשר עם מחזור הירח.

כיצד הלוח העברי מצליח לכסות את הפער?

ובכן, בחישוב אסטרונומי מדויק, מסתבר כי הפער המצטבר בין שנה לשנה הוא כ-11 יום, ובחישוב מדויק: שבעה חודשים נוספים בכל 19 שנה. לכן נוספים 7 שנים "מעוברות" בהן נוסף חודש אדר ב.

לסיום

המקור לרמת הדיוק הגבוהה של הלוח העברי מופיעה בתלמוד הבבלי בשם רבן גמליאל – נשיא ישראל לאחר המרד הגדול. את המידע שבידיו הוא  מייחס למסורת: "כך מקובלני מבית אבי אבא"[3], בידיו הייתה מסורת עתיקת יומין –  עד למשה רבנו, לו גילה א-לוהים את סודות הלוח העברי, באמצעותם יוכלו ישראל לקיים את הלוח העברי המדויק והמתוחכם.

האסטרונום היווני החשוב בן המאה ה-2 קְלָאוֹדִיוּס פְּתוֹלֶמָאיוֹס (תלמי) אשר על שמו נקרא מכתש תלמי על הירח, מכתש תלמי על המאדים, הר תלמי באנטאקטיה ו"משפט תלמי" במתמטיקה, התפעל מאוד מדיוק המסורת היהודית ומהיכולת לסנכרן בין מחזור השמש למחזור הירח, והסיק כי חכמה זו הינה על אנושית: "שמפני עוצם החכמה שהיתה בחכמי ישראל בדבר הזה הפליג פטלמיוס היוני לשבח ולפאר מי שהמציא זה המחזור של י"ט שנה במלאכת העיבור אשר לבני ישראל וכתב שזה יוכיח שהיתה ביניהם נבואה."[4]

[1] שמות טו, א

[2] דברים טז, יג

[3] בבלי, מסכת ראש השנה דף כה.

[4] פירוש "אברבנאל" על התורה, שמות יב. דון יצחק אברבנאל – ספרד, איטליה, המאה ה-15.