תפריט
איסור בשר בחלב
"לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג, יט)
שלוש פעמים נאמר בתורה הציווי של "לא תבשל גדי בחלב אימו". על פי הכללים בהם דורשים את הכתובים, (וכמובן כך גם על פי המסורת של התורה שבעל פה) למדו חכמי ישראל כי ישנם שלושה איסורים מן התורה:
על אף שבתורה נכתב "גדי", הכוונה היא לכל בהמה שהיא. גם בקר. בשר עופות, לעומת זאת, אינו אסור מן התורה. חכמי ישראל ראו לנכון לאסור לאכול בשר עוף בחלב מאחר והוא דומה לבשר בהמה, ועלולים לטעות בו. ולעומת זאת, בשר דגים בחלב אינו אסור כלל.[1]
האיסור בתורה נאמר על בישול, אך בישול יכול לבוא בצורה ישירה, וגם עקיפה. למשל: בפס ייצור המשמש לייצור מאכלים חלביים, לעיתים נותרים שרידים של המאכל החלבי, ולכן אין מכינים שם מזון בשרי.
חשוב לדעת: סיר שבושל בו מאכל בשרי, סופח אל דפנותיו מן הבשר. טעם זה נספג במזון שיתבשל מאוחר יותר בסיר. לכן המקפידים על הלכות בשר בחלב לא יבשלו תבשיל חלבי בסיר שבו בושל מאכל בשרי. מסיבה זו תמצאו במטבחים כשרים, שתי מערכות שונות של כלי בישול ואפייה, האחת למזון חלבי והאחר לבשרי. ניתן להכשיר את הכלים באופן מסוים ולהחליף את הייעוד שלהם ממזון אחד למשנהו, על פי כללים הלכתיים שונים.
מעניין לציין כי בסימון אלרגנים על גבי מאכלים שונים, מסומן כי הם עלולים להכיל חלב. זאת למרות שאם נסתכל על תווית הכשרות, נגלה שהמאכלים אינם מכילים חלב. לתמיהת הצרכן, טורח היצרן להדגיש כי המוצרים ייוצרו "על פס ייצור חלבי שהוכשר לפרווה". כלומר, יתכן שבמאכל מסוים עדיין נגלה שרידים של לקטוז אשר עלולים לסכן את האלרגיים לחלב, אף כי על פי אמות המידה ההלכתיות, הקו כבר כשר לבישול פרווה או בשר.
ישנם מספר טעמים לאיסור אכילת בשר בחלב. אחד מהם הוא שלמרות שהתורה אינה מחייבת את האדם להיות צמחוני, והיא מאפשרת לו לצרוך מזון מן החי, עדיין היא מצפה ממנו לנהוג בכבוד כלפי בעלי החיים, ולא לנהוג כלפיהם בציניות.
החלב הוא מזונו של העגל. עלינו לאפשר למין להתפתח ולשרוד, גם כאשר מותר לנו לצרוך מבשר האם. זאת לצד חוקים נוספים כמו "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", ו"שור או כשב או עז כי יוולד – והיה שבעת ימים תחת אימו", האמורים להבטיח לא רק את שימור המין של הבהמה, אלא אף את רגש החמלה של האדם[2].
רבי שמשון רפאל הירש[3] מסביר כי החלב והבשר מבטאים שתי כוחות שונים באדם: כח ההזנה שבחלב, הקיים אף בצומח, לצד כח החיות והתנועה שבבשר – המבדיל ומייחד אותו.
שימוש בכח החיות והתנועה ומטרות ההזנה מסמלות מעין "מעגל סגור" ולפיו תכלית העל של החיות היא למען עצם הקיום החומרי. על פי היהדות – חיותו של האדם צריכה להיות מתועלת למטרות על נשגבות ורוחניות. ההפרדה בין שני סוגי האוכלים באה לתת ביטוי מעשי להבחנה בין שני סוגי המזון ולהצביע על מטרת העל של הקיום האנושי.
[1] יש בקהילות ישראל שאינם אוכלים דגים בחלב, אך זאת לא כנגזרת של איסור בשר בחלב, אלא מנימוק אובייקטיבי: חשש לסכנה פיזית כלשהי למי שאוכל מזון הזה.
[2] פירוש הרמב"ן, רבי משה בן נחמן, ספר שמות, כג, יט.
[3] גרמניה, 1808-1888, פירוש לספר שמות, כג, יט.
