בית כנסת

בית כנסת

מאז חרב בית המקדש, הפך בית הכנסת להיות מקום הקדושה העיקרי של העם היהודי. מקום בו נועד ומתכנס העם להתפלל לא-לוהיו. בעת יחזקאל מתנבא על הגלות, הוא מעביר הבטחה א-לוהית: "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם", הבטחה שאותה פירשו חכמי ישראל על קיומם של בתי הכנסת בקהילה היהודית בגולה.

בעת שבית המקדש היה קיים, התקרב העם לא-לוהיו על ידי עבודת הקורבנות (קורבן – מלשון התקרבות) עתה, משאין קורבנות, התפילה היא כלי הביטוי הגבוה בחיבור לא-לוהים, כפי שכותב הנביא הושע: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ".[1]

התנהגות בבית הכנסת

השהות בבית הכנסת דורשת הקפדה על רמת התנהגות גבוהה. אפילו משיחת חולין נמנעים במקום זה – המיועד כולו לקדושה. בבית הכנסת על פי רוב מתפללים, וכן עורכים בו דרשות או שיעורי תורה.

השהות בבית הנכסת צריכה להיות בכובד ראש, ובלבוש הולם.^[2]

בגלל שאת בית הכנסת מקדישים ומבדילים כבר בבנייתו למטרה זו, אסור לשנות את ייעודו ולהפוך אותו למשרדים, מגורים או בתי חרושת. זו הסיבה שקהילות יהודיות רבות באירופה מנסות לגאול בתי כנסת עתיקים שהפכו זה מכבר להיות מבני ממשל, משרדים או מקומות בילוי.

משמעות

בית הכנסת היה מאז ומעולם מוקד חיי הקהילה היהודית בכל מקום, בארץ ובתפוצות. תובנה שאותה הפנימו גם שונאי ישראל בכל הדורות, ולכן פגעו תחילה בבתי הכנסת. כמו ב"ליל הבדולח" המפורסם לשמצה, בו העלו הנאצים באש למעלה מאלף בתי כנסת בגרמניה ואוסטריה, כי הם הבינו שבכך הם יפגעו בליבו של העם היהודי.

מסיבה זו, כל מי שמטייל בקהילות יהודיות בחו"ל, יופתע לראות את ההוד וההדר שהשקיעו הקהילות בית הכנסת, שגם נבנו כמבצר מוגן להגן מול פורעים אם יבואו. אותן קהילות שנקל לראות על פי הבתים בהם הם גרו, כי הם היו רחוקים להיות אמידים. הם לא חשבו על חיי מותרות, אך התגייסו למען הקמת בתי כנסת מפוארים, פאר חומרי שמטרתו להביע את רחשי הכבוד הרוחניים לבית הכנסת ולמה שהוא מייצג ומסמל.

[1] הושע יד, ג

^[2] "מסכת סופרים". חיבור הלכתי, המאה ה-8 בארץ ישראל.