בין המצרים

בין המצרים

בין המצרים (או "שלושת השבועות") זהו כינוי לתקופה של בין י"ז בתמוז לתשעה באב. שני תאריכים בהם אירעו 'צרות', אירועים חמורים וטראומטיים לעם היהודי. בי"ז בתמוז הובקעה חומת העיר ירושלים, ובתשעה באב הועלה בית המקדש באש.

הלשון "בין המצרים" מושאלת מן הפסוק במגילת איכה[1] "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים".

מנהגי בין המצרים

על אף שאין חובה הלכתית להימנע מדברים מסוימים בימי בין המצרים (מלבד בערב תשעה באב) נהגו בחלק מקהילות ישראל להימנע מדברים שיש בהם ריבוי שמחה:

1. קיום חתונות.
   2. ערבי שירה, ריקודים ומחולות.
   3. תספורת.
   4. ברכת "שהחיינו" אותה מברכים על פרי שנאכל לראשונה העונה, או בגד חדש וכדומה.

מנהגים אלו נהוגים ותקפים רק בקהילות שכך נהגו שם.

בנוסף, ימי בין המצרים חקוקים בתודעתו של העם ככאלו שמועדים לסכנה ולפורענות, ומשום כך מנעים מלהיכנס למצבי סכנה וכדומה.

תשעת הימים

עם כניסתו של חודש אב, ממעטים בשמחה, כפי שנאמר כבר במשנה: מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה".[2]

מאז כניסתו של חודש זה נוהגים מנהגי-אבלות נוספים: נמנעים מלעסוק בבנייה של שמחה, כמו הרחבה או שיפוץ, ואף לא לקנות מוצר יוקרה של שמחה שאינו חיוני (או שאין זו קניה בהזדמנות מיוחדת)

בחלק מעדות ישראל לא אוכלים בשר ולא שותים יין, ולא לובשים בגדים חדשים או מכובסים ומגוהצים. קהילות אחרות נוהגות מנהגים אלו החל מהשבוע בו חל תשעה באב, ועד לעשירי באב בצהרי היום.

מערב תשעה באב בחצות, אסורים דברים אלו לא כמנהג – אלא מעיקר ההלכה.

[1] פרק א, ג

[2] תענית פרק ד, ו