הדלקת נרות שבת

הדלקת נרות שבת

כניסתה של השבת מלווה בדפיקת לב נרגשת, ובטקס קצר, משמעותי ומרגש של הדלקת נרות, המזוהה כל כך עם אווירת השבת והמעבר מימי החולין לשלוות השבת.

הדלקת נרות אינה חלק ממצוות השבת המקורית, והיא תקנת חכמים מאוחרת שנועדה להבטיח שהשבת תהיה לעונג ולא לקושי חלילה. בימים עברו, בהם אור הנרות היה היחיד שיספק תאורה נאותה בבית, חכמי ישראל ביקשו להבטיח שהערב בו אנו מקיימים את הקידוש על היין וסעודת ליל שבת יהיה לעונג ושבבית תשרור אוירה חגיגית ונאותה.

הדלקת הנרות למעשה משלימה את ההכנות לקראת השבת, והיא זו שמכניסה את השבת בפועל.

נימוק נוסף עומד מאחורי מיסוד תקנה חשובה זו: ההבנה כי לא ניתן לקרוא את התנ"ך בצורה פשטנית וחיוורת. פלגים מסוימים בעם, הצדוקים והבייתוסים, וכן הקראים, (וכך גם הדת השומרונית, המזהה עצמה בטעות עם העם היהודי) כפרו בפרשנותה של התורה שבעל פה, וטענו כי המילים "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" משמען שלא תבער כל אש שהיא לאורך 24 השעות של השבת.

חכמי ישאל זיהו את הסכנה שבגישה זו, גישה המעודדת פרשנות חופשית ובלתי נכונה לכתבי הקודש, ולכן תיקנו שבכל בית יהודי תבער אש אל תוך הלילה.

למה דווקא נשים מדליקות?

ובכן, לאו דווקא נשים מדליקות. המצווה היא שבכל בית יהיה נר דולק. כאשר בבית ישנה אשה, היא זוכה בכבוד לפתוח את השבת. אך כאשר גבר גר לבדו בבית, הוא מדליק את הנרות.

את הנרות מדליקים זמן מה טרם שקיעת החמה. בין 20 דק' באזור המרכז, 30 דק' ביתר ערי הארץ, ו-40 דקות על פי מנהגם של תושבי ירושלים (זמנים אלו מתפרסמים בעיתונות וברדיו מידי יום שישי) לאחר שקיעת השמש אסור להבעיר אש – והדלקת הנרות עשויה להיות כרוכה בחילול שבת.

ואם אין לי אש

מאחר והרעיון בהדלקת הנרות הוא האור, ניתן במקרים לקיים את המצווה בהדלקת נורות החשמל. לגבי מקרה זה יש להיוועץ ברב מוסמך.