שקף מספר 3
למרות שחג השבועות מכונה גם חג מתן תורה, עיון בפסוקים ובמדרשים מראה שבחג השבועות עצמו נאמרו
רק עשרת הדברות ]אמנם כמו שמובא ברש"י בשם רבי סעדיה גאון הדברות כוללות את עיקרי התריג מצוות.
אך וודאי שלא נאמרו כל המצוות באותו מעמד[ שאר המצוות נאמרו למשה רבינו מיד אחר כך כשעלה להר
אחרי מתן תורה. אמנם יש ויכוח האם בעליתו להר נאמרו לו רק הכללים של כל המצוות או גם פרטיהן אך
וודאי שלא היה זה במעמד הר סיני עצמו.
וכמו שכתוב בחומש דברים מיד אחר תיאור מעמד הר סיני
דברים פרק ה
)כז( לְֵך אֱ מֹר לָהֶ ם ׁשּובּו לָכֶם לְאָ הֳ לֵ יכֶֽם:
)כח( וְאַ ּתָ ה ּפֹה עֲ מֹד עִ ּמָ דִ י וַ אֲ דַ ּבְ רָ ה אֵ לֶ יָך אֵ ת ּכָ ל־הַ ּמִ צְ וָ ה וְ הַ חֻ ּקִ ים וְ הַ ּמִ ׁשְ ּפָ טִ ים אֲ ׁשֶ ר ּתְ לַּמְ דֵ ם וְעָ ׂשּו בָ אָ רֶ ץ אֲ ׁשֶ ר אָ נֹכִי
נֹתֵ ן לָהֶ ם לְרִ ׁשְ ּתָֽ ּה:
)כט( ּוׁשְ מַ רְ ּתֶ ם לַעֲ ׂשֹות ּכַאֲ ׁשֶ ר צִ ּוָה יְקֹוָק אֱ ֹלהֵ יכֶם אֶ תְ כֶם ֹלא תָ סֻ רּו יָמִ ין ּוׂשְ מֹֽ אל:
שמות פרק כד
)יב( וַּיֹאמֶ ר יְקֹוָק אֶ ל־מֹׁשֶ ה עֲ לֵה אֵ לַ י הָ הָ רָ ה וֶהְ יֵה־ׁשָ ם וְאֶ ּתְ נָה לְָך אֶ ת־לֻחֹת הָ אֶ בֶ ן וְהַ ּתֹורָ ה וְהַ ּמִ צְ וָה אֲ ׁשֶ ר ּכָתַ בְ ּתִ י
לְהֹורֹתָֽ ם:
)יח( וַּיָבֹא מֹׁשֶ ה ּבְ תֹוְך הֶ עָ נָן וַּיַ עַ ל אֶ ל־הָ הָ ר וַ יְ הִ י מֹׁשֶ ה ּבָ הָ ר אַ רְ ּבָ עִ ים יֹום וְ אַ רְ ּבָ עִ ים לָֽ יְ לָ ה: פ
פסיקתא זוטרתא
ובמה היה מתעסק משה רבינו ארבעים יום וארבעים לילה, אלא ללמדך עומקי התורה והמצות למד מפי
הגבורה.
דף עזר למנחה
מעמד הר סיני – זכרון לדורות
10 הדברות
ב5- מפגשים
בס"ד
שקף מספר 4
כריתת הברית וההסכמה של עם ישראל לקבל את התורה היתה עוד לפני מעמד הר סיני, וכמו שכתוב ברש"י
שכריתת הברית היתה ביום החמישי בסיוון ]יום או יומיים לפני מעמד הר סיני שהרי נחלקו התנאים האם מעמד
הר סיני היה בו סיוון או בז בסיוון[.
שקף מספר 5
נחלקו הראשונים בפירוש הפסוק "וגם בך יאמינו לעולם" דעת האבן עזרא שמעמד הר סיני בא להוכיח
שאלוקים מדבר עם בני אדם, אך הרמב"ן חולק עליו ואומר שאמיתות הנבואה היתה ידועה להם מאבותיהם,
ומעמד הר סיני בא להוכיח את מעמדה המיוחד של נבואת משה, ביחס לשאר נבואות הנביאים שלפניו
ושלאחריו.
רמב"ן שמות פרשת יתרו פרק יט פסוק ט
בעבור ישמע העם בדברי עמך – אמר רבי אברהם ]אבן עזרא[ כי היו בישראל אנשים שהיתה להם הנבואה
בספק, ואף על פי שכתוב )לעיל יד לא( ויאמינו בה' ובמשה עבדו, שם אמר וירא ישראל, ולא כל ישראל, וזהו
שאמרו אליו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי )דברים ה כא(, כי לא היו מאמינים כן מתחלה. וזה
טעם בעבור ישמע העם בדברי עמך, עשרת הדברים, וגם בך יאמינו, שאתה נביאי, כי מעתה יתאמת אצלם ענין
הנבואה. ואיננו נכון, כי זרע אברהם לא יסתפקו בנבואה, כי האמינו בה מאבותם. וכבר אמר עוד ויאמן העם
וישמעו )לעיל ד לא(, ויאמינו בה' ובמשה עבדו )לעיל יד לא(, ואם לא אמר שם כל העם וכל ישראל, אף כאן
לא נאמר בעבור ישמע כל העם:
והנכון בעיני שאמר, אני בא אליך בעב הענן, שתגש אתה אל הערפל בעבור ישמע העם דברי, ויהיו הם עצמם
נביאים בדברי, לא שיאמינו מפי אחרים, כמו שנאמר באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי למען
ילמדון ליראה אותי כל הימים )דברים ד י(, וגם בך יאמינו לנצח בכל הדורות, ואם יקום בקרבם נביא או חולם
חלום כנגד דברך יכחישוהו מיד, שכבר ראו בעיניהם ושמעו באזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה, יתברר
להם ממך מה שכתוב )במדבר יב ו – ח( אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי
משה בכל ביתי נאמן הוא פה אל פה אדבר בו, ולכך אמר בעבור ישמע העם בדברי עמך, כי ישמע דברי מתוך
האש וידעו שאני ה' מדבר עמך ויאמינו בדברי וגם בך לעולם. וכן מה שאמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים
את האדם וחי )דברים ה כא(, לומר הנה נתקיים הדבר אצלינו בראיית עינינו כאשר היה חפץ אלהים, ומעתה
קרב אתה שידענו בך שהגעת למעלה הגדולה ושמע כל אשר אמר ה' אלהינו ושמענו מפיך ועשינו, שכבר
נאמנה נבואתך כי היא העליונה על כל הנביאים:
10 הדברות
ב5- מפגשים
בס"ד
שקף מספר 6
הרמב"ם ]בפירוש המשניות בהקדמה לפרק חלק[ מונה את מעלת משה רבינו על שאר הנביאים.
וְאֹומַ ר שנבואת משה נבדלה מנבואת כל הנביאים בארבעה דברים:
הראשון כי איזה נביא שהיה, לא דִ בֵ ּר לו השם יתברך אלא על ידי אמצעי. ומשה בלא אמצעי, כמו שנאמר
)במדבר יב ח(: "פֶ ּה אֶ ל פֶ ּה אֲ דַ בֶ ּר ּבֹו".
והעניָ ן השני כי כל נביא לא תבוא לו הנבואה אלא כשהוא יָ שֵ ׁן, כמו שאמר בַ ּמְ ּקֹומֹות: "בַ ּחֲ ֹלם הַ לָ ּיְלָה" )בראשית
לא כד(, "בַ ּחֲ לֹום חֶ זְ יֹון לַ יְלָה" )איוב לג טו(, ורבים מעניָן זה. או ביום אַ חַ ר שתיפול תרדמה על האדם בעניַן
שיתבטלו ממנו כל הַ רְ גָ ּׁשֹותָ יו, וְתִ ּשָ ּׁאֵ ר מחשבתו כעניַן חלום. ועניָן זה נקרא "מחזה" ו"מראה", ועליו נאמר
)יחזקאל ח ג(: "בְ ּמַ רְ אֹות אֱ ֹלהִ ים". ומשה יבוא אליו הדיבור ביום, והוא עומד בין שני הכרובים, כמו שֶ ׁיְ ּעָ דֹו השם
יתברך )שמות כה כב(: "וְנֹועַ דְ תִ ּי לְָך שָ ׁם, וְדִ בַ ּרְ תִ ּי אִ תְ ָּך מֵ עַ ל הַ כַ ּפֹּרֶ ת". ואמר יתעלה )במדבר יב ו-ח(: "אִ ם יִהְ יֶה
נְבִ יאֲ כֶם, יְיָ בַ ּמַ ּרְ אָ ה אֵ לָ יו אֶ תְ וַדָ ּע, בַ ּחֲ לֹום אֲ דַ בֶ ּר ּבֹו. ֹלא כֵן עַ בְ דִ ּי מֹשֶ ׁה…".
והעניָ ן השלישי כי הנביא כשתבוא אליו הנבואה, ואף על פי שהוא במראה ועל ידי מלאך – יֶחֶ לְׁשּו כוחותיו,
ויתקלקל בניָנו, ויגיע לו מורא גדול מאוד, כמעט שתצא רוחו ממנו. כמו שֶ ׁבֵ ּאֵ ר בדניאל, כשדיבר גבריאל עמו
במראה, אמר )דניאל י ח(: "וְֹלא נִשְ ׁאַ ר בִ ּי כֹּח, וְהֹודִ י נֶהְ פַ ְּך עָ לַ י לְמַ שְ ׁחִ ית, וְֹלא עָ צַ רְ תִ ּי כֹּחַ ". ואומר )שם ט(:
"וַאֲ נִי הָ יִיתִ י נִרְ דָ ּם עַ ל פָ ּנַי, ּופָ נַי אָ רְ צָ ה". ואומר )דניאל י טז(: "בַ ּמַ ּרְ אָ ה נֶהֶ פְ כּו צִ ירַ י". ומשה עליו השלום לא
היה כן, אבל יבוא אליו הדיבור ולא יַ שִ ּׂיגֵ הּו רְ תֵ ת ורעדה בשום פנים, כמו שנאמר )שמות לג יא(: "וְדִ בֶ ּר יְיָ אֶ ל
מֹשֶ ׁה פָ ּנִים אֶ ל פָ ּנִים, כַ ּאֲ שֶ ׁר יְדַ בֵ ּר אִ יׁש אֶ ל רֵ עֵ הּו". כלומר: כמו שלא יֶאֱ רַ ע לאדם חֲ רָ דָ ה מדיבור חבֵ רו, כן היה
הוא עליו השלום – לא היה חָ רֵ ד מן הדיבור, ואף על פי שהוא היה פנים בפנים. וזה לחוזק דבקותו בשכל כמו
שזכרנו.
והעניָ ן הרביעי כי כל הנביאים לא תנוח עליהם רוח הנבואה ברצונם, אלא ברצון השם יתברך. שהרי יעמוד
הנביא יָמִ ים או שָ ׁנִים – לא תבוא לו הנבואה. וִיבַ קֵ ּׁש מן הבורא השם יתברך שיודיע לו דבר בנבואה ויעמוד עד
שֶ ׁיְ ּנַבֵ ּא אותו אחר ימים או אחר חודשים, או שלא יֹודִ יעֹו בשום פנים. וכבר היו מהם כיתות שהיו מכינין עצמן
ומזככין מחשבותם, כמו שעשה אלישע, כמו שכתוב )מל"ב ג טו(: "וְעַ תָ ּה קְ חּו לִ י מְ נַגֵ ּן" – ובאה לו הנבואה.
ואינו מן ההכרחי שֶ ׁיִ ּנָ ּבֵ א בְ ּעֵ ת שֶ ׁיְ ּכַוֵ ּן לזה. ומשה רבנו עליו השלום – בכל עת שירצה אֹומֵ ר )במדבר ט ח(:
"עִ מְ דּו וְאֶ שְ ׁמְ עָ ה מַ ה יְצַ וֶ ּה יְיָ לָכֶם". ונאמר )ויקרא טז ב(: "דַ ּבֵ ּר אֶ ל אַ הֲ רֹן אָ חִ יָך, וְאַ ל יָבֹא בְ כָ ל עֵ ת אֶ ל הַ קֹּדֶ ׁש".
אמרו )ספרא אחרי מות(: אהרן ב"בל יבוא", ואין משה ב"בל יבוא".
המלבי"ם שהובא בשקף מרחיב את דברי הרמב"ם ומציין עוד הבדלים.
10 הדברות
ב5- מפגשים
בס"ד
שקף מספר 7
בספר משיבת נפש לומד שעיקר המטרה במעמד הר סיני היתה לא ללמד את מעלת נבואת משה על שאר
הנביאים, אלא להוכיח את אמיתותה המוחלטת, כך שלא יישאר מקום לפקפוק שמא משה בדאי ח"ו.
משיבת נפש שמות פרק יט פסוק ט
)ט( בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. קשה והלא כבר נאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו ואין
לדבר סוף. ויראה לי התורה כי ודאי מה שנאמר ויאמינו במשה היה על ידי אותותיו, ואם כן ראוי כשיבוא גם כן
אחד שיעשה אותות כמוהו יותר, והוא סותר נבואות משה רבינו עליו השלום מאז יוחלש אמונתו במשה, כי מאי
אולמי האי מהאי ]מה עדיף זה מזה[, והוא אפשר שיעשה אדם אותות או יגיד עתידות על ידי כישוף או יותר
תחבולות השבעות כמו שנאמר בנביא שקר ובא האות והמופת.
וכן תמצא באליהו בהר הכרמל שאמר ענני ענני, ודרשו רבותינו ז"ל ענני באות זה וענני שיאמינו שממך הוא
ולא על ידי כשפים, אבל כשישמעו העם שדבר הקדוש ברוך הוא עם משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל
רעהו וזה אי אפשר בשום ברייה זולתו, וכל הבא להכחיש נבואת משה רבינו עליו השלום נאמרה שידבר השם
יתברך אתך לאזנינו כאשר דיבר עם משה, על כן נאמר וגם בך יאמינו לעולם, פירוש כי אין נביא יכול להביא
ספק בנבואתיך, וכן תמצא בהקדמה בסמ"ג ]ספר מצוות גדול[ ובמצות להאמין וממנה לא תזוז, וכן תשיב
לאפיקורס, וכן תמצא שנאמר בתחילת שליחות משה ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל, אמנם היתה
לפי שעה כי ידעו שיגאלו לבסוף הימים וזה משה הביא להם סימנים על כן האמינו, אבל כשהגיעם צרה תוספת
על הראשונים חשבו שבשקר באו לידו הסימנים, והרהרו עליו לומר ירא ה' וישפוט, הרי לא הרהרו אחרי השם
יתברך רק על משה ואהרן שחשבו שכל שליחות מעצמם ולא על ידי השם יתברך, ומשל בזה כשמפקיד אדם
פקדון אצל חבירו והרבה היו ביניהם, ולאחר זמן בא אחד לנפקד ואמר בעל פקדון שלח אותי אחר פקדונו,
וזה הסימן נתן בידי שנתעסקת עמו בזה הדבר באותו שער, הרי זה יאמין לו ונותן לו, אכן כשיגיע שיתבע בעל
הפקדון אינו נמצא שהאמונה הוא בטלה.
וכן האמין יעקב שיוסף עודנו חי בהגיעו אותו הסימנים שנתעסק עם יוסף בפרשת עגלה ערופה, ואם היה
בא למצרים ולא היה מצא יוסף חי, היה הגיע ספק והאמת אינה אמונה שלימה, כי באולי סיפר יוסף שמועה
זו באקראי לאחרים או להם לפי תומו, או יעקב עצמו, ואף כי לא נזכר, מילתא דלא רמיא עליה דאינש
לאו אדעתיה ]דבר שאיננו מוטל על האדם איננו שם דעתו עליו[ ומזה אין לשון אמנה נופלת אלא לפי שעה
אמיתית, אכן בכאן נאמר וגם בך יאמינו לעולם, כי אי אפשר להכחיש זה שדיבר הקדוש ברוך הוא פה אל פה
עם משה, אם לא שיחזר הקדוש ברוך הוא לדבר עם אדם אחר פה אל פה ויחזור מדבריו הראשונים בפני כל
אותן האומרים פרהסיא ולא בסתר עם יחידים כמו שנאמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, ואין צריכין
להאמין לשום אדם ע"פ השמועה וכל אמנות יש"ו ומחמ"ט אינם כי אם על פי יחידים.
10 הדברות
ב5- מפגשים
בס"ד
שקף מספר 8
התולדות יצחק מחדד את ההבדל בין נבואת משה רבינו לנבואת שאר נביאים. שאר נביאים אינם מקבלים את
הדבר כידיעה שכלית מוחלטת אלא בצירוף כח הדמיון כלומר הם מקבלים רעיון אך מעורבות בו פרשנות שלהם.
מה שאין כן משה רבינו שמקבלים דברים מוחלטים. ומכיוון שזו מעלה ייחודית למשה רבינו גם אם יבוא נביא
אחר שיגיד אחרת ממשה, מכיוון שהנביא האחר תהיה נבואתו כשאר נביאים שמעורב בנבואה פרשנות של הנביא
אם כן לא נקבל דבריו ונאמר שדימה בצורה לא נכונה את מה שקבל בנבואה.
תולדות יצחק שמות פרק יט פסוק ט
יש להקשות כבר האמינו במשה שנאמר ]לעיל ד לא[ ויאמן העם ועוד ]שם יד לא[ ויאמינו ביי' ובמשה. והתשובה
בשנקדים שיש לכל אדם שתי כוחות במוח, אחד הכח השכלי שני כח המדמה, והכח המדמה כוזב והוא המרכיב
הדברים ראה זהב וראה הר הרכיב הר זהב, והקב"ה נותן הנבואה בכח שכלי לבד ואומר לו האמת, והמדמה
מעתיק הדברים שמראהו השם יתברך לענינים אחרים, ואלו הם המשלים שרואים הנביאים שהם מכח המדמה,
וזהו שאמר ודברתי על הנביאים, לא אמר אל הנביאים אלא על פירוש על הכח השכלי שהוא בראש והוא עליון
על המדמה, "ואנכי חזון" אמיתי "הרביתי" ריבוי אמת אמרתי להם כלומר הכל אמת, אבל "ביד הנביאים" נהפך
לדמיון וזה הוא שאמר "אדמה"…
ודע שיש חלוקות בענין הדמיון בנביאים יש נביא שכח שכלי שלו גובר על הכח המדמה שלו, ויש נביא שכח
המדמה שלו גובר על הכח השכלי ואם גובר המדמה רואה דמיונות כוזבים כמו בזכריה ראיתי והנה מנורת זהב
כלה וגו', וכן ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה אחריו סוסים
אדומים שרוקים ולבנים, וכן ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי
החסידה, וכן רבים. ואם שכלו גובר על המדמה רואה דמיונות אבל הם אמתיים, כיחזקאל שראה מעשה מרכבה
ושלשה עולמות מלאכים גלגלים ויסודות, וזה הוא וארא שלשה פעמים אבל משה לא ראה שום דמיון לא כוזב
ולא אמיתי, וזה הוא שאמר ומראה ולא בחידות שהחידה הוא משל, שנאמר חוד חידה ומשול משל, ובזה הותרה
הקושיא שכשאמר הפסוק ויאמן העם הוא שהאמינו שמשה נביא שדמיונו גובר על שכלו ושהוא נביא אמת, ולפי
האמת מראה הסנה כן היתה שהסנה אינו בוער באש גופני ואינו אוכל אלא היה דמיון כוזב והנמשל אמת, ואחר
כך על הים ראו ישראל דמיונות אמתיים כיחזקאל כאמרם ז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל,
וישראל חשבו אז שראה משה דמיונות אמתיים כמוהם ושנבואתו היתה כנבואת יחזקאל, וזה הוא שאמר ויאמינו
ביי' ובמשה עבדו ותרגם אונקלוס ובנבואת משה עבדיה, פי' נבואה כעבד אהוב שמראה לו אדון שלו כל בית
נכאתו והוא המלאכים והגלגלים וזה העולם כלו והכל דמיונים אמיתיים.
אבל במעמד הר סיני אמר הקדוש ברוך הוא אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך, ויראו שאני
בעצמי מדבר עמך בלא תמונה כלל, שאף ישראל לא ראו תמונה ולא משל לזאת הסבה, שלא יחשבו שמשה
נבואתו בדמיונות אמתיות שאם יחשבו כן לא יאמינו במשה לעולם, שאם יבא אחר כך נביא כיחזקאל ויאמר
אני נביא כמשה ואני יכול לסתור נבואתו לא יאמינו במשה לעולם, אבל כשראו נבואת משה פנים בפנים בלא
תמונה אלא אמיתות הדברים, יאמרו משה גדול מכל הנביאים, וזה נראה הפך ממה שאמרו רבותינו ז"ל גם בך,
גם בנביאים העתידיים, ולפי פירושי "גם" מרבה ריבוי אמונה שהוא אמונה על אמונה שאתה נביא גדול מכלם,
ואם כן ירצה בך ולא בנביאים העתידים כמו תלמידים של משה ולא יאמינו בנביא שיאמר שאינו תלמיד של משה
והוא רוצה לסתור נבואת משה, ואמת מה שאמרו חכמים ז"ל גם בנביאים העתידים פי' האמתיים, שהאמתיים
אינם סותרים דברי משה ולא יאמינו במי שיבוא לסתור דבריו כמו שאמרתי, זה דעתי בתשובת זאת הקושיא והוא
ענין חשוב מאד לא ראיתי דבר שיתישב דעתי בו אלא זה.
10 הדברות
ב5- מפגשים