דף הנחיות

– תפילה –

ברכות

מה במערך:

ישנם שלשה סוגי ברכות – ברכות הנהנין, ברכות שבח ובקשה, ברכת המצוות.

ישנם כמה הסברים כנגד מה מכוון כל סוג של ברכות, הבאתי את דברי המבי"ט. לדבריו הברכות כנגד החלקים שבנפש האדם, ברכות הנהנין  כנגד החלק הבהמי [התאוות הבסיסיות] הנהנה מאוכל וכדו'.
ברכות שבח ובקשה  כנגד החלק החיוני [הרגשות והרצונות] המבינים בערך נפלאות הבריאה.
ברכת המצוות כנגד החלק השכלי – שעבורו ניתנו המצוות.

המושג לברך את הקב"ה טעון הסבר, ההבנה הפשוטה שלנו שברכה = איחול, כלומר אני מביע את תפילתי שלמתברך יהיה טוב. כך נראה גם מהגמרא שמספרת שהקב"ה מבקש מרבי ישמעאל לברך אותו, ורבי ישמעאל עונה " יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך וכו' " כלומר רבי ישמעאל מאחל להקב"ה דברים.

תפיסה זו מעוררת תמיהה, אדם יכול לאחל לחברו דברים שאין לו או שיתרבה משהו שיש לו ממנו, והדבר מתפרש כעין תפילה. אך ביחס להקב"ה דבר כזה לא שייך. כי לא חסר לו כלום והוא אין סופי.

נחלקו הפרשנים בביאור דבר זה, הרשב"א הבין שמושג הברכה הוא אכן איחול וכוונת הדבר היא, אכן וודאי לא שייך שהקב"ה עצמו יתרבה וכדו' אך הקב"ה גזר שביחס להתגלותו אלינו הוא איננו משפיע שפע עד שיתפללו אליו שירבה את גדולתו וזו מטרת הברכה.

אך יש שפרשו [אבודרהם, בעל העיקרים ועוד] שאכן ברכה איננה בקשה אלא צורה של שבח.

העין יעקב משלב את שתי הגישות ואומר שהקב"ה גזר שלא יגלה את טובו כל זמן שלא יכירו בכך בני האדם. [כעין דברים אלו הובאו גם ברמב"ן ואפשר שכן נראה ברש"י על כך שהגשם לא ירד עד שהאדם התפלל עליו הובא במצגת תפילה מספר 1].

הגמרא אומרת שהנהנה מהעולם בלא ברכה כאילו גוזל את הקב"ה ואת כנסת ישראל, הרמב"ן מסביר שכל מטרת הבריאה כדי שיכירו בגדלות הקב"ה,  והברכה גורמת להכיר בטובתו של מקום, לכן מי שלא מכיר, גורם שהקב"ה מסתלק מהעולם וממילא אין שפע לכנסת ישראל.

הובאו דברי המכתב מאליהו, שיותר משנועדה הברכה כדי להתיר לנו ליהנות מהעולם, נועד העולם כדי שנכיר ונודה למי שבראו. 

שקף מספר 2

תמיד תהילתו בפינו

נאה לפתוח מערך זה בדברי הרבינו יונה בגודל מעלת הברכה.

ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות קמח

ואחרי אשר התברר שהכל ברא השם יתברך לכבודו, חייב האדם לשום לבו בכל עת לכבד את ה' ולקדשו בכל דבריו ולרוממו, להודות לו ולברכו תמיד, כמו שנאמר (תהלים לד, ב): "אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי", וכאשר יתיצב בתוך העם וידבר עם חביריו, יתבונן בינה וידקדק וישגיח בכל מוצא שפתיו, לקדש את ה' בדבריו, ולדבר בשבח עבודתו ותהלת יראתו, ולשבח עבדיו ויראיו, ויזכה בזה בהגיון לבו ומבטא שפתיו בלא יגיעה ופועל כפים, זכות גדולה עד לשמים, כי זה מעיקרי יצירת האדם.

הברכות עוזרות לנו להכיר בטוב האופף אותנו

הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל היה במטוס שנחטף בשנת תש"ל על ידי אנשי החזית העממית, בדרכו מישראל לארה"ב.

במהלך החטיפה החוטפים מנעו מהם זמן רב לשתות, לאחר זמן ממושך חלקו החוטפים מעט מים לכל אחד מן הנוסעים. אחד מתלמידיו ששהה איתו במטוס ספר שכשהביאו להרב הוטנר ולתלמידו לשתות, רצה התלמיד לברך ולשתות. עצרו הרב זצ"ל ואמר לו עכשיו כשאתה חווה צמא שמעולם לא חווית, זה הזמן להתבונן ולהכיר בטובה הגדולה שנתן לנו הקב"ה בכוס מים זו, התבונן ורק אחר כך תברך.

שקף מספר 3-4

סוגי הברכות וכנגד מה הן מכוונות.

כלל הברכות הם נחלקות לשלשה מינים:

א. ברכות ההנאה [= על דברים שאתה נהנה מהם, לדוגמה: ברכת המוציא].

ב. ברכות המצות [= לפני שמקיימים מצוה מברכים עליה, לדוגמה  הברכה בהדלקת נרות].

ג. ברכות ההודאה ובקשה מאתו יתברך. [הודאה כדוגמת ברכת שהחיינו, בקשה כדוגמת הברכות שבתפילת עמידה].

מקור חלוקה זאת בדברי המבי"ט אך יש שפרשו בצורה קצת שונה, לדוגמה בספר העיקרים הובאו דבריו בהמשך. 

לדברי ספר העיקרים החלוקה היא ברכות הנהנין להודות על הטובות לגוף, ברכת המצוות על טובות הנפש, ברכות השבח להכיר שהכל מאיתו יתברך.

בית אלוקים למבי"ט שער התפילה פרק יט

כלל הברכות הם נחלקות לשלשה מינים, ברכות ההנייה, וברכות המצות, וברכות ההודאה ובקשה מאתו ית'… והנה שלשה מיני ברכות אלו מורות ורומזות אל שלש הנפשות צומחת וחיונית ומשכלת, להורות מעלת הנפשות האלו באדם, כי גם כי נפש הצומחת והחיונית הן הנה המעמידות ומקיימות את בעליה חיים בלתי מדברים, עם כל זה אינם שוות נפש הצומחת והחיונית שבבעלי חיים עם נפש הצומחת והחיונית שבאדם, כי יש לנפשות אלו שבאדם יתר שאת ומעלה להיותן שכנות לנפש המשכלת שבאדם, וכמו שביאר הרמב"ם ז"ל בפרקיו שבהקדמות מס' אבות, ולכך יחדו ברכות לכל אחת מהן, ברכות ההנייה כנגד נפש הצומחת שהיא נהנה ממאכל ומשתה ובהם הווה וצומחת באורך ורוחב גוף האדם, וברכות ההודאה ובקשה כנגד נפש החיונית אשר בכחה היא מרגשת בחושים להשיג הדברים שעליהם אומר אותם הברכות, וברכות הבקשות ותפלות גם כן הם מעין זה שיתמיד ויתקיים חית גופו בבריאות וספוק צרכיו לעבודתו ית', וברכת המצות כנגד נפש המשכלת כי מצד היות במין האדם דעת והשכל נצטוה במצות.. ולכך אנו מברכין על עשייתן להורות כי אין העבודה לאל ית' כעבודת העבדים לאדוניהם, כי עבודת העבד לאדון ראוי לגמול חסד לעבד על אשר עובד אותו בכל לבבו, ולא כן היא עבודתנו לאל ית', כי צריכים אנו לתת אל לבנו שאנו עולים במעלה כשנהיה מצווים לעבוד עבודתו ית', וראויים אנו לגמול לו חסד על זה ולברך בשמו, ולזה אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו, כלו' כי קדושה ופרישות ומעלה היה לנו להיותנו מצווים במצותיו.

ספר העיקרים מאמר ב פרק כו

ועל כן תקנו אנשי כנסת הגדולה זה הלשון של ברוך לשבח בו השם על כל מיני הטובות שיקבל האדם מהשם יתברך, הן בגוף ומאיזה מין שיהיו הן בנפש, בגוף כמו ברכת הנהנין, ובנפש כמו ברכת התורה וברכת המצות ויתר הברכות כמו ברכת השבח, להורות שהשם יתברך מקור הברכות ושכל הטובות וההצלחות מאיזה מין שיהיו מושפעות ממנו.

כדי להבין את חלקי הנפש כמובאת בדברי המבי"ט עיין בדברי הרמב"ם בפרק הראשון משמונת הפרקים של ההקדמה למסכת אבות.

דע, שנפש האדם אחת, ויש לה פעולות רבות, חלוקות, יקראו קצת הפעולות ההן, "נפשות". ויחשב בעבור זה שיש לאדם נפשות רבות. כמו שחשבו הרופאים, עד ששם ראשם, שהנפשות שלוש: טבעית וחיונית ונפשית.

ופעמים ייקראו 'כוחות' ו'חלקים', עד שייאמר: 'חלקי הנפש'. וזה השם ישתמשו בו הפילוסופים הרבה. ואינם רוצים באומרם: "חלקים", שהיא מתחלקת כהתחלק הגשמים. אבל הם מונים פעולותיה החלוקות, שהן ל"כלל הנפש" כחלקים, ל"כל" המחובר מהחלקים ההם… חלקי הנפש הם חמשה: הזן והמרגיש והמדמה והמתעורר והדברי.

וכבר הקדמנו בפרק הזה, שדברינו אינם אלא בנפש האדם. כי התזונה, למשל, אשר לאדם אינה כתזונה אשר לחמור ולסוס. כי האדם ניזון בחלק הזן שבנפש האנושית, והחמור ניזון בחלק הזן שבנפש החמורית, והתומר ניזון בחלק הזן מן הנפש אשר לו.ואמנם יאמר על הכל: "ניזון" בשיתוף השם בלבד. לא שהעניין אחד בעצמו. לכן ייאמר על האדם ובעל החי: ה"מרגיש", בשיתוף השם לבד, לא שההרגשה אשר באדם היא ההרגשה אשר בבעל החי, ולא ההרגשה אשר במין הזה, היא ההרגשה עצמו אשר במין האחר. אבל כל מין ומין, אשר לו נפש, יש לו נפש אחת בלתי נפש האחר…

והחלק המרגיש, ממנו הכוחות החמישה המפורסמים אצל ההמון:

הראות; ב) והשמע; ג) והטעם ד) והריח; ה) והמשוש, והוא נמצא בכל שטח הגוף ואין לו אבר מיחד כמו לארבעה הכוחות.

והחלק המדמה, הוא הכוח אשר יזכור רשמי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים אשר השיגום. וירכיב קצתם, ויפריד קצתם מקצתם. ולזה ירכיב הכוח הזה מן העניינים אשר השיגם עניינים שלא ישיגם כלל, ואי אפשר להשיגם. כמו שידמה האדם ספינת ברזל תשוט באוויר, בן אדם שראשו בשמים ורגליו בארץ; ובעל חי – באלף עיניים, על דרך משל -והרבה מאלו הנמנעות ירכיבם הכוח המדמה וימציאם בדמיון,

והחלק המתעורר, הוא הכוח אשר בו ישתוקק האדם לדבר מה או ימאסהו. ומן הכוח הזה תצאנה פעולות כגון: הבקשה והבריחה; ולבכר דבר-מה או התרחק ממנו; והכעס והרצון; והפחד וההעזה.

והחלק הדיבורי הוא הכוח הנמצא לאדם, אשר בו ישכיל ובו תהיה ההסתכלות. ובו יקנה המלאכות, ובו יבדיל בין המגונה והנאה שבפעלים.

ואילו השכלים מהם: א) מעשי, ומהם: ב) עיוני. 

והמעשי: ממנו: מלאכת-מחשבת,וממנו: מחשבי.

והעיוני: הוא אשר בו ידע האדם הנמצאות שאינם משתנים מכפי שהם. ואלו אשר יקראו 'חכמות' סתם.

ומלאכת המחשבת הוא הכוח אשר בו יקנה המלאכות: כנגרות, ועבודת האדמה והרפואה והמלחות.

והמחשבי הוא הכוח אשר בו יסתכל האדם בדבר שירצה לעשותו, בעת שירצה לעשותו, אם אפשר לעשותו, אם לא. ואם אפשר, איך צריך שיעשה.

שקף מספר 5

מעשה ברבי ישמעאל

הגמרא מספרת  על רבי ישמעאל כהן גדול שנכנס לקודש הקדשים להקטיר קטורת ביום הכיפורים, ושם מתגלה אליו הקב"ה ומבקש ממנו שיברך אותו, והגמרא מביאה את הברכה שרבי ישמעאל את הקב"ה, מגמרא זו אבן פינה להבנת מושג הברכות שאנו מברכים את הקב"ה.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א

תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני! – אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו.

שקף מספר 6

האם אפשר לפרש שאנו מברכים

כלומר מאחלים להקב"ה.

לכאורה לא ניתן לפרש שאנו מאחלים דבר להקב"ה, א. כי לא חסר לו כלום ולא שייך להוסיף לו שום דבר. ב. איך נוכל להוסיף לו ומה כוחנו.

ולכן יש רבים שרצו לפרש שהמושג ברכה להקב"ה פירושו לשבח את הקב"ה ולהלל את מעשיו.

שו"ת הרשב"א חלק ה סימן נא

שָׁאַלְתָּ מַהוּ עִנְיַן הַבְּרָכוֹת, שֶׁהַבְּרָכָה תּוֹסֶפֶת טוֹבָה וּמָה יוֹסִיף עֶבֶד לַאֲדוֹנָיו?

ספר אבודרהם ברכות השחר

וְאִם תֹּאמַר מָה יוֹעִילוּ להקב"ה בִּרְכוֹתֵינוּ? וְיֵשׁ לוֹמַר אֵין בִּרְכוֹתֵינוּ אֶלָּא כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּבִרְכוֹתָיו כְּאָמְרָם זַ"ל כֹּל הַמְּבָרֵךְ מִתְבָּרֵךְ.

שקף מספר 7

הדעות שמפרשות שהברכה היא איחול להקב"ה

למרות שבהבנה הפשוטה אין מקום להבין שהברכות שאנו מברכים לבורא הן תפילות או איחולים. ולכן יש שרצו לפרש שברכה פירושה שבח. אך עיון בגמרא במעשה עם רבי ישמעאל בו הקב"ה אומר לרבי ישמעאל לברך אותו ובתגובה רבי ישמעאל לא משבח את הקב"ה אלא מתפלל שיגולו רחמיו על כעסו וכו'.

כך גם נראה מנוסח של כמה וכמה תפילות, לכן הרשב"א בוחר להסביר שהברכה היא אכן תפילה להקב"ה. , אכן וודאי לא שייך שהקב"ה עצמו יתרבה וכדו' אך הקב"ה גזר שביחס להתגלותו אלינו הוא איננו משפיע שפע עד שיתפללו אליו שירבה את גדולתו וזו מטרת הברכה.

שו"ת הרשב"א חלק ה סימן נא

החכם השלם שאלת מהו ענין הברכות, שהברכה תוספת טובה ומה יוסיף עבד לאדוניו, באמת לשון ברכה תוספת וריבוי הוא והוא מלשון ברכות המים. ויש בענין הברכות סוד עמוק יבינהו מי שזיכה הש"י אותם לעמוד בסוד התורה. ואמנם גם עליהם מבואר. כי הברכה והתוספת הברכה יראה מב' צדדין פעמים מצד המקבל ופעמים מצד הנותן והמשפיע ברכותיו… וככה ענין הברכות שאנו מודים לפניו על מזונותיו ועל טובות המגיעות לנו מאתו ית' ומתפללים שיתמיד טובו לברכותיו כדי שידעו הכל שהוא ברוך. וכאומרו ברוך ומבורך בפי כל הנשמה. והוא כאומרו אותי עזבו מקור מים חיים את ה' שמקור מים חיים מימיו ממנו הם לא יפסקו מימיו בלתי שיצטרך האדם לאסוף עליהם כאשר יאספו בבורות. וכענין זה תמצא עוד יותר מתמיה לפי מה שאתה שואל. והוא אומרו יתגדל ויתרומם ויתנשא. כי ברוך אפשר שהיינו יכולין לומר שהוא תואר לומר כלול מכל הברכות ומה מצא הלשון לומר יתרומם ויתנשא לעיני הכל, במעשיו ובנפלאותיו בברכותיו עד שיכירו הכל שהוא המרומם והמתנשא לכל ראש מבורך. וכאשר אמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים. ואומר והתגדלתי והתקדשתי וכו'. ואומר עתה אנשא. והנה אומרנו הכל ירוממוך סלה יוצר הכל. וכאלה רבים. וגם הוא רוצה שיתפללו לפניו חסידיו להרבות טובותיו על בריותיו ושלא יגרמו חטאתם לחסר טובותיו מהם. והוא שאמרו ז"ל בברכות (פ"ק דף ז:) א"ל ישמעאל בני ברכני. אמר לפניו יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותך ותכנס עם בניך לפנים מן השורה.

שו"ת הרשב"א חלק ה סימן נ

וכך היא המדה שהשי"ת כך חייבה חכמתו שע"י תפלת חסידיו וברכותיהם יתרצה ויתרבה טובו למברכיו ומכירי טובו. כן הוא הענין לפי דעתי אף על פי שיש פנימי זולת זה לאשר זיכה אותו השם ית' להתבונן בס' תורתו.

מפורסמים הם דברי נפש החיים בביאור עניין הברכה, הבאתי את דבריו למען יתבוננו המשכילים ויבינו. אף שלא הגעתי למידה זאת. ועיקרי דבריו לפי מיעוט הבנתי הן: שבוודאי במהותו של הבורא אין לנו שום הבנה ואסור לנו לפנות אליו או לנסות להבינו. וכל ההבנה שלנו היא בהנהגות שאנו רואים שהוא יתברך בורא ומנהיג את עולמו. וככל שהוא מתחבר כביכול לעולמו יש יותר שפע בעולם. ואין אנו מתפללים חס וחלילה שהוא בעצמו יגדל אלא כוונתנו שהחיבור שהוא מתחבר לעולמנו ומשפיע עלינו מטובו יגדל ויתעצם.

נפש החיים שער ב פרק ב

והענין כי מלת ברוך. אינו לשון תהלה ושבח כמו ששומה בפי ההמון. שהרי כשאמר לר"י ישמעאל בני ברכני לא אמר שם שום שבח בברכתו אלא תפלה ובקשת רחמים. וכן בב"מ (קי"ד א') אמרינן וברכך יצא הקדש שא"צ ברכה. ופריך הש"ס ולא והא כתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' כו'. אבל האמת כי ברוך פירושו לשון תוספת וריבוי וכענין קח נא את ברכתי גו'. וברך את לחמך. וברך פרי בטנך וגו'. והרבה כיוצא במקרא. שא"א לפרשם לשון תהלה ושבח אלא לשון תוספת ורבוי. ובזוהר אמר בכ"מ לאמשכא ברכאן כו'. לארקא ברכאן לאוסופי ברכאן. תוספת רבויא דברכאן כו' וע' ברע"מ ריש פ' עקב ע"א וע"ב שברוך אתה הוי"ה פי' כמשמעו לאמשכא ולארקא חיין ממקורא דחיי לשמי' דקב"ה קדישא כו'. וכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך. ואינון ברכאן אריק ב"נ באינון מלין כו' ע"ש באורך. וכ"כ בפע"ח שער הקדישים פ"א ז"ל סוד ברוך בכל מיני רבויין. וכ"ה שם סוף שער הבריאה וספ"ב משער העמידה ובריש פ"ג שם ובשער השבת ריש פי"ב ובשער תפלת ר"ה פ"ג ע"ש וכ"כ הרשב"א ז"ל בענין ישמעאל בני ברכני ע"ש: 

אמנם ענין הברכה לו ית"ש. אין הכוונה לעצמות אדון יחיד ב"ה כביכול. חלילה וחלילה. כי הוא מרומם מעל כל ברכה. אבל הענין כמ"ש בזו' דקב"ה סתים וגליא. כי עצמות א"ס ב"ה סתים מכל סתימין ואין לכנותו ח"ו בשום שם כלל אפילו בשם הוי"ה ב"ה ואפי' בקוצו של יו"ד דבי'. (ואף גם מה שבז"הק מכנהו ית' בשם אין סוף איננו כנוי עליו ית"ש אלא הכוונה על השגתנו אותו מצד כחות הנשפעים מאתו בהתחברותו ברצונו להעולמות. ולזאת כנוהו א"ס ולא אין ראשית. כי באמת מצד עצמותו ית"ש אין לו לא סוף ולא ראשית. רק מצד השגתינו כחותיו ית'. הלא כל השגתינו הוא רק ראשית. אבל אין סוף להגיע בהשגה להשיג את כחותיו ית' הנשפעים) ומה שמושג אצלינו קצת ואנו מכנים ומתארים כמה תארים ושמות וכנויים ומדות. כמו שמצינום בתורה ובכל מטבע התפלה. כולם הם רק מצד התחברותו יתברך אל העולמות והכחות מעת הבריאה. להעמידם ולהחיותם ולהנהיגם כרצונו ית"ש. (והם אשר קראום בשם השתלשלות הספירות). ולפי כל שנויי פרטי סדרי ההנהגה שמשתלשל ונמשך לזה העולם אם לדין. אם לחסד. אם לרחמים. על ידי כחות העליונים והתמזגותם. משתנים השמות והכנויים והתארים. שלכל ענין פרטי מסדרי ההנהגה מיוחד לו כנוי ושם פרטי שכן מורים פירושם של כל התארים. שהם מצד הכחות הברואים כמו רחום וחנון פי' רחמנות וחנינה על הברואי'. ואפי' השם העצם המיוחד הוי"ה ב"ה. לא על עצמותו יתברך לבד אנו מיחדים לו. אלא מצד התחברותו יתברך עם העולמות. כפירושו היה והוה ויהיה ומהוה הכל. ר"ל הוא יתברך מתחבר ברצונו להעולמ' להוום ולקיימ' כל רגע. וז"ש האריז"ל בלשונו הקד' הובא בהקדמת פע"ח. שכל הכנויים והשמות הם שמו' העצמו' המתפשטים בספירות וע"ש:

נפש החיים שער ב פרק ד

אלא שכל כוונת לבנו בכל הברכו' והתפלות צריך שתהי' לעצמות אין סוף ברוך הוא מצד התחברו כרצונו יתברך אל העולמות שמצדם הם כל התוארים והשמות מתחלפים לפעול ולהמשיך בהם אור ושפעת קדושה מעצמותו יתברך כפי התעוררות המגיע אליהם ממעשי האדם של כל איש מעם סגולה. אם בחסד. אם במשפט. אם בצדקה. אם ברחמים. המעט ואם רב. ככה הוא על זה האופן והשעור בדקדוק עצום במדה ובמשקל ענין התחברותו יתברך אל הכחות והעולמות לשנות סדר התקשרותם להמשכת שפעת אורם. וכל פרטי הנהגתם. אם לדין ורוגז. אם לחסד ורחמים. וגם שיעור הדין והחסד המעט ואם רב:

שקף מספר 8

הסוברים שמשמעות הברכה היא לשבח את הקב"ה

אך יש החולקים וסוברים שאין מקום להבין שאנו מתפללים להקב"ה שיגדל וכדו' ולכן פרשו שהברכה פירושו שבח, והביאו סייעתא לדבריהם מלשון הפסוקים. שברבים מהם מובא הביטוי ברכה בהקשר של שבח להקב"ה.

ספר העיקרים מאמר ב פרק כו

ברוך שם משותף [=דו משמעי], יאמר על מקבל הטוב והשפע מזולתו, כמו לא תאור את העם כי ברוך הוא (במדבר כ"ב י"ב), ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה (דברים כ"ח ג'), ורבים כן. ויאמר על נותן הטוב והשפע לזולתו, כמו ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב (תהלים קמ"ד א'), ברוך ה' כי הפליא חסדו לי בעיר מצור (תהלים ל"א כ"ב), ברוך אתה ה' למדני חקיך (תהלים קי"ט י"ב), ברוך ה' אשר הציל אתכם (שמות י"ח י').

וזה כי ברכה שם נאמר על רבוי ותוספת טוב ושפע. וכשיאמר על המקבל יהיה ברוך פעול, כי אחר שמצאנו ויברך ברוך אתכם (יהושע כ"ד י'), שהוא מקור מן הקל, נבנה ממנו כל הבנין ויהיה ברוך פעול, כלומר מושפע מרבוי הטובה. וכשיאמר על הנותן יהיה ברוך שם התואר, כמו רחום וחנון שהם שמות תארים נקרא בהם השם יתברך להיות הפעל המגיע ממנו ברכה שהיא תוספת שפע ורבוי הטובה, כי כמו שלשון מארה הוא חסרון הטובה כפי הסכמת כל המפרשים, כן ברכה תוספת טובה, ולזה יהיה ברוך תואר למשפיע רבוי הטובה.

וכל רבוי שפע ותוספת טובה במינים מתחלפים מן ההצלחות אי אפשר שיבא אלא מפועל וחי ורוצה וחכם ויכול… ולזה מה שנבחר לשון ברוך לשבח בו את השם יתברך, לפי שהוא שם נאמר על כל ההצלחות ויורה על היותם מגיעות מפועל חי וחכם ורוצה ויכול, כאלו תיבת ברוך שם כולל לכל מיני השלמיות, ולזה יורה על השורש הרביעי שהוא היותו יתברך מסולק מן החסרונות, אחר שהיה לשון ברכה הפך מארה שהוא חסרון הטובה כמו שאמרנו. ונמצא לשון ברכה על השבח וההלול בכלל, אמר הכתוב אברכה את ה' בכל עת (תהלים ל"ד ב'), שהוא כמו אהללה, וזהו שסיים תמיד תהלתו בפי.

ספר אבודרהם ברכות השחר

כשיצא נוטל ידיו ומברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים. ברוך אתה ה', על שם (תהלים קיט, יב) ברוך אתה ה' למדני חקיך. וברוך אינו לשון פעול אלא כמו רחום וחנון שהוא עצמו הוא מקור הברכות ואינו מקבלם מאחרים.

שקף מספר 9

השבח שמשבח את הבורא גורם להגדלת השפע

העין יעקב מאריך בביאור המעשה של רבי ישמעאל בן אלישע, ולדבריו אכן עיקר הברכה היא השבח וההכרה בגדלות הבורא, השגחתו וחסדו איתנו. וגזרה היא מלפניו שאין הוא משפיע שפע בעולם עד שלא יכירו בזה בני האדם. ולכן כשאדם משבח את הבורא כביכול נותן הוא להקב"ה את האפשרות להיטיב לעולם, ולכן בדרך השאלה נקרא שהוא מברך כלומר מאחל להקב"ה שיגדיל את טובו. הבאתי חלק קטן מדבריו.

עין יעקב ברכות דף ז

צווה לנו משה מפי הגבורה וברכת את ה' אלוקיך, והכוונה בזה שנקבע בלבנו אמונה קיימת, ונאמר לפניו יתברך אין לנו עוזר וסומך אלא אתה ובלעדיך אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת איש מאתנו, וילווה לזה גם אמונת הביטחון בחסדיו יתברך שהיא שעמדה לאבותינו ולנו ולא כחטאינו יעשה לנו, ועל זאת האמונה התקועה בלבבנו והגדתה לפניו יתברך יצדק על דרך השליח  לכנות לשם ברכה. כביכול שאנו מבורכין מהקדוש ברוך הוא והוא מבורך מאתנו, כיוון שהכל צריכין אליו והוא אינו צריך מאתנו שום דבר רק מה שחייב שלימותו להשפיע עלינו בכל הטוב. והשפע הזה נמנע לבוא  אצלנו זולתי בהיות בנו ההכנה הנזכרת והיא שנהיה קיימים באמונה וידיעה זו וגם להזכיר לפניו זאת הפינה.

וזה עמדו על אמיתת כוונתו שהוא יתברך ברוך מפינו ואין פירוש זאת הברכה הודאה  בלבד אלא שתיהן כאחד הודאה וברכה ממש. ומכאן עמדנו על כוונת הרשב"א שאמר " ואל תחשבו כי הברכה עניין הודאה וכו' " שרצונו לומר אל תחשוב שהוא ענין הודאה בלבד רק הודאה וברכה שתיהן נכללות ביחד.

שקף מספר 10

הנהנה מהעולם בלא ברכה כגוזל את הקב"ה ואת כנסת ישראל

בפסוק [ויקרא כ, ג] מבואר שהמעביר בנו למולך מטמא את המקדש. וכמו שכתוב "וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" אך רש"י לומד שאין הכוונה שמטמא את המקדש אלא את כנסת ישראל ובאר הרמב"ן את דבריו. שכל שימוש בדבר שהקב"ה נותן לנו למטרה שאיננה מקדשת את שמו יתברך גורמת לריחוק בין הקב"ה לכנסת ישראל וזה פירוש הטומאה. וכך גם הוא מסביר מדוע הנהנה בלי לברך ולא מכיר בגדלותו של הקב"ה על ידי שמברך לו גורם לכך שלא מתקיימת מטרת הקב"ה בבריאת דבר זה. שהיא גילוי גדולתו ולכן נגרם ריחוק וכנ"ל ולכן נקרא גזלן.

רבינו ירוחם ליבוביץ זצ"ל הרחיב את דברי הרמב"ן הבאתי מעט מזעיר מדבריו.

רמב"ן ויקרא – כ, ג

למען טמא את מקדשי – לשון רש"י, את כנסת ישראל שהיא מקודשת לי. וכבר רמזתי זה (לעיל יח כא) איך תטמא כנסת ישראל שהיא מקודשת לשמו הגדול באיש אחד אשר יחטא. וכבר רמזו זה במדרשם, שאמרו (ברכות לה ב) כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גזל להקב"ה וכנסת ישראל, שנאמר (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו וגו', אין אביו אלא הקדוש ברוך הוא ואין אמו אלא כנסת ישראל, חבר הוא לאיש משחית, חבר הוא לירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל לאביהם שבשמים. כי החפץ ביצירה שיברכו עליה לשמו הגדול, משם יהיה קיום העולם, ואם לאו יתעלה בשמו הגדול ומסתלקת השכינה מישראל, וכל שכן כשיקריב הפרי למולך שהוא מתעב את גאון יעקב ומשכנו:

דעת תורה – ביאור מוסרי התורה – ויקרא כ,ג

סוד כל ברכה הוא כי נותן ברכתו על עיקר היצירה של הדבר.. היינו התגלות שמו יתברך והחפץ ביצירה שיברכו עליה לשמו הגדול היינו שהתגלות שמו יתברך תתגלה ודאי על ידי ברכות היצורים על ידי הכרתם ביצירה…

והנהנה מן העולם בלי ברכה בלי הכרת הבורא של העולם הרי זה כאילו  אין לו ענין בהבריאה, אין לו ענין בדבוק השם יתברך עם הבריאה, הנה זה ודאי המפריד בין הדבקים משחית במקור והוא הוא היחיד הגוזל להקב"ה וכנסת ישראל יחד.

שקף מספר 11

מה מטרות ההנאות שבעולם הזה

אחר דברי הרמב"ן ורבי ירוחם ניתן להבין שבאמת עיקר ההנאות בעולם, הן לא לצורך ההנאה עצמה, אלא כדי שנכיר ממנה את טובו של הקב"ה.

כעין זה כתב הרב דסלר, והוסיף שניתן ללמוד מהנאות פשוטות אלו, איזה הנאות גדולות הקב"ה רוצה להנות אותנו בעתיד.

מכתב מאליהו – חלק ג עמוד 151

בדרגתנו, מברכים אנו כדי שנוכל ליהנות, אולם גדולי הדורות נהנו כדי שיוכלו לברך כי על ידי ההנאה גוברת הכרת הטוב וההודאה. הם הרגישו את גודל חסדי  ה' שנתן הנאה ותאווה אפילו לענייני העולם הזה. והם למדו מהאהבה והתשוקה להנאות הגשמיות –  ציור. וגם קל וחומר לאהבת הבורא יתברך ולהגברת השאיפה לדבקות בו.