בהמשך לשיפורים שנעשו בעקבות הערותיכם, בדף זה הדגשנו חלקים שנוספו להעשרה והרחבת הידע, ואינם
חלק מהותי מהתוכן של המצגת.
דבר בעיתו מה טוב – בימים אלו ימי בין המצרים, ימים בו עם ישראל מתאבל על חרבן הבית ומצפה לגאולה
השלמה. בחרנו לעסוק בעיקר השנים עשר, האמונה בביאת המשיח והציפיה לגאולה השלמה.
שקף מספר 1
שקף מספר 2
העיקר ה 12
רמב"ם פירוש המשניות הקדמה לפרק חלק
היסוד השנים עשר, ימות המשיח. והוא להאמין ּולְאַ מֵ ּת שיבוא, ולא יחשוב שֶ ׁיִ ּתְ אֶ חָ ר, "אִ ם יִתְ מַ הְ מָ ּה חַ כֵ ּה לֹו".
ולא ישים לו זמן, ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו. והחכמים אומרים "תִ ּפַ ּח רּוחָ ן שֶ ׁל מְ חַ שְ ּׁבֵ י
קִ צִ ּין". ושיאמין בו, וְ ּלְגַדְ ּלֹו ּולְאָ הֳ בֹו, ולהתפלל בשבילו, כפי מה שֶ ׁנִ ּבְ ּאּו עליו כל הנביאים ממשה עד מלאכי עליו
השלום. ומי שהסתפק בו, או נתמעט אצלו מעלתו – כפר בתורה, שֶ ׁיָ ּעֲ דָ ה בו בתורה בפירוש בפרשת בלעם
ו"אַ תֶ ּם נִצָ ּבִ ים". ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שְ ֹׁלמֹה בלבד. וכל החולק על המשפחה
הזאת – כפר בשם יתברך ובדברי נביאיו.
בעיקר זה כמה חלקים
. האמונה בביאת המשיח.
. לצפות לבואו אף אם יתאחר – ומתוך כך לא ינסה לחשב ולהבין במקראות מתי זמן בואו.
. לגדלו לאהבו ולהתפלל עבורו.
. שהמלך יהיה מבית דוד ומזרע שלמה.
בנוסח ה"אני מאמין" התייחס רק לשני החלקים הראשונים, והדבר טעון הבנה.
דף עזר למנחה
העיקר ה12- // ביאת המשיח
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
שקף מספר 3
השאלות על דברי הרמב"ם
דברי הרמב"ם מעלים שתי שאלות
למה ביאת המשיח נחשבת כחלק מעיקרי האמונה, הרי ההבנה הפשוטה היא שימי המשיח הם זמן בו עם
ישראל מקבל את שכרו, על כל שנות הגלות, ואם כן ביאת המשיח היא אחד מאופני נתינת השכר ומדוע מי
שיאמין שהשכר הוא בעולם הבא ולא בימות המשיח ייחשב כופר בעיקר?
גם אם נאמר שביאת המשיח הוא חלק עיקרי ביהדות, עדיין לא מובן למה הציפיה לבואו גם נחשבת לחלק
עיקרי ביהדות. ומי שלא מצפה לבואו כבר יצא מכלל ישראל?
העשרה:
החפץ חיים בספרו ציפית לישועה ]פרק ב[ כותב: וכל מי שאינו מאמין בו או שאינו מחכה לביאתו )ע"כ, ר"ל
שמתייאש ממנו מאיזה סיבה שהיא(:
נראה מדברי החפץ חיים שהוא למד שאין כוונת הרמב"ם שכל מי שלא מחכה בפועל לביאת המשיח נחשב
כופר בעיקר זה, אלא דווקא מי שהתייאש מביאת המשיח. כלומר אדם שמסיבה כלשהיא חושב שכבר לא יגיע
המשיח, הוא זה שנקרא שאין מחכה לביאתו. אמנם המשמעות הפשוטה של דברי הרמב"ם איננה כן. וגם ממה
שכתב שאסור לחשב קיצים נראה שלמד שלחכות פירושו לצפות בכל רגע לביאת המשיח ולכן מי שמחשב
קיצים סובר שכרגע המשיח לא יגיע.
ולדברי החפץ חיים נראה שהבעיה בחישוב הקיצין היא הסכנה מכך שהאדם עלול להתייאש אם ייחשב את הקץ
והמשיח לא יגיע בזמן שעלה בחשבונו.
שקף מספר 4 – מה יהיה בימות המשיח – דעת הרמב"ם
כדי להבין למה מוטל עלינו לצפות לימות המשיח, אנו צריכים להבין קודם, מה המשמעות של ימי המשיח מה
יתרחש בתקופה הזאת ומה המטרה של זה.
או במילים אחרות למה אנחנו מצפים?
ישנה מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן מה יהיה בימי המשיח.
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
רמב"ם פירוש המשניות הקדמה לפרק חלק
אמנם ימות המשיח הוא זמן שתשוב המלכות לישראל ויחזרו לארץ ישראל. וְיִהְ יֶה אותו המלך גדול מאוד, ובית
מלכותו בציון יִגְדַ ּל שמו, וזכרֹו יהיה מלוא הגויים יותר מן המלך שְ ֹׁלמֹה. וישלימו אִ ּתֹו כל האומות, ויעבדוהו כל
הארצות, לצדקו הגדול וְלַנִ ּפְ לָאֹות שיהיו על ידו. וכל מי שיקום עליו – יְאַ בְ ּדֵ הּו השם יתעלה וימסור אותו בידו.
וכל פסוקי המקרא מעידים על הצלחתו, והצלחתנו עִ ּמֹו.
ולא ישתנה במציאות שום דבר ממה שהוא עתה, אלא שהמלכות תחזור לישראל. וזהו לשון החכמים: "אין בין
העולם הזה לימות המשיח אלא שִ ׁעְ ּבּוד מַ לְכֻּיֹות בלבד". ויהיו בימיו עשירים ואביונים, גיבורים וחלשים כנגד
זולתם.
אבל באותם הימים יהיה נקל מאוד על בני אדם למצוא מִ חְ יָתָ ם, עד שבעמל מעט שיעמול אדם – יגיע לתועלת
גדולה. וזהו שאמרו: "עתידה ארץ ישראל להוציא גְלּוסְ קָ אֹות ]=עוגות[ ּוכְ לֵ י מֵ ילַת ]=בגדי מֶ שִ ׁי[". לפי שבני אדם
אומרים כְ ּשֶ ׁיִ ּמְ צָ א אדם דבר מוכן ומזומן: "פלוני מצא פת אפוי ותבשיל מבושל". וְהָ רְ אָ יָה על זה מה שנאמר:
"ּובְ נֵי נֵכָר אִ כָ ּרֵ יכֶם וְכֹרְ מֵ יכֶם" – להודיע שיש שם זרע וקציר. ולכן קצף החכם הזה שאמר המאמר הזה על
תלמידו כשלא הבין דברֹו, וחשב שהוא על פשוטו ]כלומר התלמיד חשב שהארץ תוציא עוגות ובגדי משי ממש
ועל זה ענה לו רבו שכוונת חז"ל היתה לומר שהיבול יהיה רב וטוב ויגדל בקלות ולכן בלשון מושאלת קראו
למצב זה שהארץ מוציאה עוגות ובגדים[, והשיבו כפי השגתו. ולא הָ יְתָ ה אותה התשובה תשובה האמיתית.
וְהָ רְ אָ יָה על שלא השיב לו על אמיתתו, מה שהביא ראיה )משלי כו ד-ה(: "אַ ל תַ ּעַ ן כְ ּסִ יל כְ ּאִ וַ ּלְּתֹו… עֲ נֵה כְסִ יל
כְ ּאִ וַ ּלְּתֹו".
והתועלת הגדולה אשר תהיה באותם הימים היא שננוח משעבוד מלכֻיות, שהוא מונע אותנו מֵ עֲ שִ ׂיַ ּת הַ מִ ּצְ וֹת
כולן. וְתִ רְ בֶ ּה החכמה, כמו שנאמר: "כִ ּי מָ לְאָ ה הָ אָ רֶ ץ דֵ ּעָ ה אֶ ת יְי…ָ". וְיִ שְ ׁבְ ּתּו המלחמות, כמו שנאמר: "ֹלא יִ שְ ׂאּו
ּגֹוי אֶ ל ּגֹוי חֶ רֶ ב". ותהיה נמצאת בימים ההם שְ ׁלֵמּות רבה, ונזכה בה לחיי העולם הבא.
כלומר לדעת הרמב"ם שלא יהיה שום שינוי מהותי בין ימינו אנו לבין ימות המשיח חוץ מכך שתחזור המלכות
לישראל ומלך המשיח ישלוט בכל העולם ויבנה את בית המקדש.
והמטרה של מצב זה הוא שיהיה לנו שלווה ופניות לעבוד את הבורא וללמוד את תורתו וממילא נזכה לחיי
העולם הבא.
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
שקף מספר 5 – מה יהיה בימות המשיח – דעת הרמב"ן
הרמב"ן לעומת זה, סובר שיהיה שינוי מהותי בין ימינו לימות המשיח, ובימות המשיח יתבטל יצר הרע לגמרי.
רמב"ן דברים ל
הרמב"ן מפרש את הפסוק בפרשת ניצבים ]דברים ל פסוק ו[ "ּומָ ל יְקֹוָק אֱ ֹלהֶ יָך אֶ ת לְבָ בְ ָך וְאֶ ת לְבַ ב זַרְ עֶ ָך
לְאַ הֲ בָ ה אֶ ת יְקֹוָק אֱ ֹלהֶ יָך ּבְ כָ ל לְבָ בְ ָך ּובְ כָ ל נַפְ ׁשְ ָך לְמַ עַ ן חַ ּיֶ יָך" על ימות המשיח וכך הוא מפרשו.
ומל ה' אלהיך את לבבך – זהו שאמרו הבא לטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך והוא יעזור
אותך. ונראה מן הכתובים ענין זה שאומר, כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או
רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח, תהיה
הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן. כי
החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם
חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו, כמו שפירשתי
בסדר בראשית:
וזהו מה שאמר הכתוב בירמיה: הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה
לא כברית אשר כרתי את אבותם וגו', כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את
תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, וזהו בטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי. ולכך אמר עוד: והייתי
להם לאלהים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו
אותי למקטנם ועד גדולם, ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו וצריכים ללמד אותם, אלא שיתבטל יצרם בזמן
ההוא לגמרי:
וכן נאמר ביחזקאל ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם וגו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו, והלב החדש
ירמוז לטבעו, והרוח לחפץ ולרצון. וזהו שאמרו רבותינו והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ )קהלת יב
א(, אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה. כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו
המעשה הראוי, ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה, כי הזכות והחובה תלויים בחפץ:
השאלות על דברי הרמב"ן: דברי הרמב"ן מעוררים שאלה, הרי ההבנה הפשוטה היא שכל מטרת האדם בעולמו
היא קיום המצוות ובשביל כך נברא וכלשונו המפורסמת של הרמח"ל במסילת ישרים ]פרק א[ "נמצינו למדים,
כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בנסיון" ואם בימות המשיח אין יצר
הרע, אם כן אין גם ניסיונות ואם כן מה מטרת ימים אלו?
ואם נאמר שמטרת ימים אלו היא מתן השכר לצדיקים, אם כן תתעורר השאלה למה יש חיוב לצפות לימים
אלו? ומדוע הציפיה לשכר היא עיקר מעיקרי היהדות הרי לכאורה זה נוגד את המשנה "אל תהיו כעבדים
המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס.
נקודה לדיון: האם אלוקים ברא אותנו בשביל לעשות מעשים שיכבדו אותו או כדי שיתמודדו עם אתגרים או
במילים אחרות האם עדיף אדם שהתמודד עם אתגר קשה אף שמעשהו איננו בשיא השלמות או עדיף אדם
שעושה מעשה מושלם אך לא היה מלווה בהתמודדות.
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
שקף מספר 6
ימות המשיח – תיקון העולם
הרמח"ל מסביר את מטרת בריאת העולם.
דעת תבונות ]אות יח[
אמר השכל – מה שנוכל להשיג בענין זה הוא, כי האל יתברך שמו הוא תכלית הטוב ודאי. ואמנם, מחוק הטוב
הוא להטיב, וזה הוא מה שרצה הוא יתברך שמו – לברוא נבראים כדי שיוכל להטיב להם, כי אם אין מקבל
הטוב אין הטבה. ואמנם, כדי שתהיה ההטבה הטבה שלמה, ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה
מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא, ולא ישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב, כמי
שמקבל צדקה מאחר. ועל זה אמרו "מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה" ]= מי שאוכל דבר שאיננו
שלו, מתבייש להסתכל בפני הנותן[.
כלומר מטרת בריאת העולם היא להעניק לנבראים מטובו, אך כדי שתהיה ההטבה שלמה הקב"ה ברא עולם שבו
עלינו להתמודד עם ניסיונות כך שנקבל את הטובה כשכר ולא כמתנה.
אמנם בהמשך דבריו כתב
דעת תבונות ]סוף אות לו[
ונמצא, שגילוי יחודו זה הוא מה שרצה בו הרצון העליון, ועל פי כונה זאת חקק חוקות נבראיו; וכל המסיבות
אשר גלגל וסבב, הם מה שצריך כדי לבא לתכלית הזה. והנה נוכל לומר שכל העולם ומלואו, וכל אשר נוכל
להתבונן בו, הכל תלוי ועומד על ענין שלימות יחודו יתברך שרצה לגלות בפועל לעיני הנבראים האלה.
דעת תבונות ]אות מב[
אמר השכל – הכלל קצר ונוח לקבלו. רצה הרצון העליון לגלות ולברר אמתת יחודו – שאין שום יכולת נגד
יכלתו כלל ועיקר, ועל היסוד הזה בנה עולמו בכל חוקותיו. והכלל הוא, מה שהוא מסתיר פניו ונותן מקום לרע
לימצא, עד שיחזור ויגלה טובו, והרע לא ימצא עוד, ונראה יחוד ממשלתו.
כלומר עיקר מטרת בריאת העולם היא להראות את שליטתו המוחלטת של הקב"ה בעולם.
ימות המשיח הם הימים בהם העולם מגיע לתיקון הכולל וכלשונו שם ]אות מד[
אמר השכל – אבל המעשה מוכיח שהיחוד הוא העומד להתגלות. כי אנחנו רואים הבטחות הנביאים שהבאנום
למעלה כבר, אשר הם מבטיחים שהקב"ה יגאל את ישראל על כל פנים, אפילו בלא זכות, ושיסיר יצר הרע
מבני האדם ויכריחם לעבדו; והנה כל אלה הם נגד השכר ועונש ונגד הבחירה… וכמבואר לנו בדברי חז"ל, שסוף
כל סוף תסור הבחירה מן האדם, ולא יהיה עוד רעות בעולם, וכבר אמרו )ברכות י ע"א(, "יתמו חטאים מן
הארץ כתיב". אם כן, אין סוף הכונה על השכר ועונש]=כלומר תכלית בריאת העולם בשביל נתינת שכר או עונש
לאדם[ אלא על התיקון כללי. אלא שהרכיב הקב"ה שני הדברים כאחד, והיה זה מעומק עצתו לסבב הכל אל
התיקון השלם.
להעשרה: עיין בדברי הגר"ח פרידלנדר בהערותיו לדעת תבונות הערה 8 והערה 59 איך באר את החיבור של
שתי המטרות שלמענם העולם נברא האפשרות לעשות טוב לאדם וגילוי ייחודו יתברך.
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
"שתי מגמות אלה – גילוי יחודו ובריאת העולם למען קבלת חסדו – עולות בקנה אחד: כוונת הבריאה היא
למען התחסד עם הבריות אופן החסד הוא גילוי יחודו יתברך כי רק הוא נותן אפשרות לשלמות החסד – שנקבל
את החסד בזכות על ידי עבודתנו ולא במתנת חינם כי הרי כגילוי היחוד הוא נותן מקום לחסרונות ולכן יש
מקום לעבודתנו" עיין שם באורך.
להעשרה: מה הפירוש הייחוד השלם, דעת תבונות אות לו.
"ואמנם המאמין ביחוד ומבין ענינו, צריך שיאמין שהקב"ה הוא אחד יחיד ומיוחד, שאין לו מונע ומעכב כלל
ועיקר בשום פנים ובשום צד, אלא הוא לבדו מושל בכל. לא מבעיא שאין רשות נגדו ח"ו, אלא הוא עצמו
בורא הטוב והרע, כענין הכתוב "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה"; שאין
אחר תחתיו שיהיה לו שליטה בעולם, דהיינו שאין שום שר ולא שום כח שני, כמו שחשבו עובדי עבודה זרה.
ולא עוד, אלא שהוא לבדו משגיח על כל בריותיו השגחה פרטית, ואין שום דבר נולד בעולמו אלא מרצונו
ומידו, ולא במקרה, ולא בטבע, ולא במזל; אלא הוא השופט כל הארץ וכל אשר בה, וגוזר כל אשר יעשה
בעליונים ובתחתונים, עד סוף כל המדרגות שבכל הבריאה כולה. ומעוצם יחוד שליטתו הוא שאין לו שום
הכרח וכפיה כלל, וכל סדרי המשפט וכל החוקים אשר חקק – כולם תלויים ברצונו, ולא שהוא מוכרח בהם
כלל. הנה כשרוצה – משעבד רצונו, כביכול, למעשי בני האדם, כענין ששנינו "והכל לפי רוב המעשה"; וכשהוא
רוצה – אינו חושש לכל המעשים, ומטיב בטובו למי שרוצה, וכמו שאמר למשה רבנו ע"ה "וחנותי את אשר
אחון – אע"פ שאינו הגון"… וממה שצריך להאמין, הוא קרוב למה שהזכרנו עתה, והיינו שבהיות שהוא ית"ש
אינו מוכרח במעשיו, על כן לא יוכל שום נברא להתחזק ולעשות נגדו, אפילו שישתמש מן החוקים והסדרים
עצמם שהוא ית' חקק, כי הרי הוא עשאם, והוא יכול לשנותם ולבטלם כרצונו; והיינו "אין עוד מלבדו – ואפילו
כשפים", שזכרנו למעלה. שאף על פי שלפי סדרי המערכה העליונה שרצה הקב"ה וערך, הנה כשפים מכחישים
פמליא של מעלה, הנה כשהוא רוצה – מושל בכוחו ומבטלם, והיו כלא היו, ולא כשחשבו הפתאים שיוכלו
להשתמש מכליו עצמם כנגדו ח"ו. הרי ראו כי שקר נסכם, לא לעזר ולא להועיל בם, הוא אדון כל, ואין זולתו."
לסיכום לדברי הרמח"ל ימות המשיח הם הזמן בו מגיע העולם לתכליתו – גילוי יחודו יתברך. ולכן בימות
המשיח נשללת מהאדם היכולת לבחור ברע.
כלומר ביחס לאדם תקופה זו היא תקופה בה הוא מקבל את שכרו, ואם כן שוב מוטל עלינו לברר אם כן למה
מוטל עלינו לחכות לתקופה זו.
נושא לדיון: שונא מתנות יחיה, למה?
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
שקף מספר 7
הציפיה כהוכחה לשאיפה
המדרש מתאר תופעה מוכרת – אדם שרוצה מאד שדבר מסוים לא יקרה נוטה להדחיק ולחשוב שיקח הרבה זמן
עד שדבר זה יקרה, לעומתו אדם שרוצה דבר מסוים, מרגיש שדבר זה תיכף יקרה.
ובנמשל הקב"ה אומר לעם ישראל שאם תרצו את הגאולה תצפו לה וממילא תחשבו שהיא קרובה, לעומת
בלעם שלא רצה בגאולה ולכן אמר "אשורנו ולא קרוב".
כלומר הציפיה והמחשבה שהגאולה אכן קרובה נובעת מהרצון שהיא תגיע.
שקף מספר 8
למה אנחנו מצפים
ראינו לעיל שהרמב"ם והרמב"ן חלקו מה ישתנה בימות המשיח.
שניהם מפרשים שהציפיה לימות המשיח היא הציפיה לחיים בעולם מתוקן יותר ובהתאמה למחלוקת הקודמת.
הרמב"ם מפרש שהציפיה לעולם בו נוכל לעבודת את ה' מתוך שלווה ושקט דבר שיאפשר לנו לרכוש תורה
וחכמה.
ודבריו מחייבים התבוננות שהרי חז"ל אמרו לפום צערא אגרא ]=לפי הצער השכר[ ואם כן לכאורה אדם שעובד
מתוך קשיים שכרו הרבה יותר ממי שעובד מתוך שלוות הנפש אם כן למה התאוו החכמים לעבוד מתוך שלוות
הנפש.
רואים בדברי הרמב"ם שיש מעלה לקיום התורה בצורה טובה יותר אף אם נעשה בפחות צער, ולפי הפירוש
השני של דברי הרמב"ן ]בשקף הבא[ יהיה ניתן להבין דבריו.
לפי הרמב"ן הציפיה לעבוד בעולם טהור יותר ובו גם אין יצר הרע וממילא נעשה רצונו של הקב"ה בשלמות.
אמנם גם על דבריו יש מקום לשאול איזה טעם יש בקיום מצוות אם לא נעשו מתוך בחירה.
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
שקף מספר 9
קידוש השם
הרמב"ן מוסיף על דבריו שהשאיפה היא לעולם בו מתקיים רצונו של הבורא ובו מתגלה ייחודו השלם. דבריו
מתאימים לתפיסת הרמח"ל על כך שמטרת בריאת העולם, היא לא רק לצורך האדם אלא לגילוי יחוד מלכות
הקב"ה. ולכן הציפיה לביאת הגואל היא ההוכחה שאנו רוצים בהבאת העולם לתפקידו אף במקום שאנו עצמנו
לא "נרויח" מכך, אלא מאהבתנו לבורא העולם ומרצוננו לראות במלכותו.
ביאור נקודה זו יבאר גם את השאלות ששאלנו על הרמב"ם והרמב"ן בשקף הקודם.
שקף מספר 10
הציפיה תוצאה מהאמונה בבורא ובתכלית העולם
האדמו"ר מסלונים רואה בציפיה לביאת המשיח תוצאה של אמונה נכונה בבורא ובמטרת בריאת העולם. דבריו
מסבירים מדוע הציפיה למשיח היא מעיקרי האמונה.
הציפיה איננה עבודה בפני עצמה אלא תוצאה נכונה של אמונה בבורא העולם ובהבנה מה מטרתו בבריאת
עולמנו.
ויעויין בפתח דבר למאמר הגאולה של הרמח"ל ]הוצאת הרב חננאל טויטו[ בדברי הגאון רבי הלל זקס זצ"ל וזה
לשונו שם "והמשכיל יבין מזה שלחכות על משיח, זו לא עבודה , זו אמונה. האמונה שהוא יתברך ויתעלה אכן
כן יביא את עולמו לידי תיקון ואת בריותיו המוכנים שיתענגו על השם, ושייהנו מזיו שכינתו, כפי הכנתם. ומיניה
]=ומעצמו[ זה מוכרח, כיון שאין זמן מוגדר להגלותו, לא תתכן עבודה לחכות עליו, כל שנעלם מאתנו, מגזרת
חכמתו, יום בואו. וכו'
כעין דברים אלו כתב בעל הלשם בספרו ]הדע"ה חלק ב עמוד יג[ שהאמונה בתחיית המתים היא מחויבת
מההבנה שלא ייתכן שהקב"ה ברא את עולמו בשביל מה שאנחנו רואים בעולמנו.
העשרה: החפץ חיים כותב בספרו שהציפיה עצמה מקרבת את הגאולה
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
צפית לישועה פרק ג
והקב"ה מתרעם על האדם כשאינו מחכה למלכותו כדאיתא ]=כמו שיש[ בפסיקתא )במאמר גילי( שאמר הקדוש
ברוך הוא לצדיקים לא יפה עשיתם שחיבבתם לתורתי ולא חביתם למלכותי הרי אפילו צדיקים המחבבין התורה
דורשים מהם על צפוי לישועה, ודבר זה מקרב את הגאולה כדאיתא בילקוט איכה בשעת חורבן הבית אמר
יצחק אבינו לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע שמא אין חזרה לבנים והשיב הקדוש ברוך הוא אל תאמר כך יש דור
שהוא מצפה למלכותי מיד הם נגאלים שנאמר ויש תקוה לאחריתך נאום ד' ושבו בנים לגבולם. מכל זה נראה
שרצון השי"ת שנחכה למלכותו בכל עת )ונראה שזהו שאחז"ל צפית לישועה שלשון צפיה הוא כמו הצופה
שעומד במקום גבוה ומתכונן לראות איזה דבר חדש כך צריך איש הישראלי לחכות על מלכות שמים שיתגלה
בקרוב(:
לסיכום
העיקר הי"ב להאמין ולצפות לביאת המשיח ולהתפלל להצלחתו.
ימות המשיח נחלקו הראשונים מה יהיה בימות המשיח:
לרמב"ם עולם כמנהגו נוהג אך לא יהיה שיעבוד מלכויות.
לרמב"ן העולם יגיע לתיקונו ויבטל יצר הרע.
הציפיה לרמב"ם לעבוד את ה' בשלווה לרמב"ן לעבוד בעולם טהור יותר ובלי יצר הרע.
הציפיה היא הביטוי לרצון הפנימי בתיקון העולם. ולכך שיתקדש שמו בעולם.
מעיקרי הדת הבנה נכונה של מהות העולם ותפקידו גורמת ממילא לציפיה הזאת ומשום כך מי שלא מאמין לא
מצפה. הציפיה היא דרך ביטוי לאמונה.
הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח ולחיי העולם הבא
אשמח בהערות והארות
הוספות והשגות
צבי רוזנצויג
0526176141
org.nefeshy@zvir