לבקשתכם הוספנו כאן בדף למנחה שתי נקודות לדיון בתוך המצגת, נקודות היכולות להוות בסיס לדיונים
שאינם נוגעים ישירות בתוכן המצגת אך פוגשות אותנו במשעולי החיים.
]הנקודות בסוף שקף מספר 1 ובסוף שקף מספר 8[
שקף מספר 1
אֲ נִי מַ אֲ מִ ין בֶ ּאֱ מּונָה שְ ׁלֵמָ ה, שֶ ׁהַ ּבֹורֵ א יִתְ בָ ּרַ ְך שְ ׁמֹו לֹו לְבַ ּדֹו רָ אּוי לְהִ תְ פַ ּלֵ ּל. וְאֵ ין רָ אּוי לְהִ תְ פַ ּלֵ ּל לְזּולָתֹו:
רמב"ם בהקדמה לפרק חלק
והיסוד החמישי:
שהוא יתברך הוא הראוי לְעָ בְ דֹו ּולְגַדְ ּלֹו, ולהודיע גדולתו, ולעשות מִ צְ וֹתָ יו.
ושלא יעשה כזה למי שהוא תחתיו במציאּות, מן המלאכים והגלגלים והיסודות ומה שהורכב מהם. לפי שכולם
מֻ טְ בָ ּעִ ים על פעולתם: אין משפט ולא בחירה להם אלא לו לבדו השם יתברך.
וכן אין ראוי לְעָ בְ דָ ם כְ ּדֵ י לִהְ יֹותָ ם אמצעים לְקָ רְ בָ ה אליו. אלא אליו בלבד יְכַוְ ּנּו המחשבות, ויניחו כל מה שזולתו.
וזה היסוד החמישי הוא שהזהיר על עבודת אלילים, ורוב התורה מַ זְהֶ רֶ ת עליה.
בעיקר זה אנו רואים הבדלים משמעותיים בין היסוד כמו שמופיע בנוסח הרמב"ם לבין הנוסח שנכתב ב"אני
מאמין".
ברמב"ם יש שלשה חלקים בעיקר א. העבודה לקב"ה. ב. ושלא יעשה כן למי שתחתיו. ג. שלא יעבוד אמצעיים
כדי להתקרב להקב"ה. ואילו ב"אני מאמין הזכיר רק את עניין התפילה, והדברים צריכים ביאור.
נקודה לדיון: הרמב"ם כותב שהסיבה שאין לגדל את האמצעיים משום שאינם בני בחירה. למה אין ראוי לשבח
מי שלא בחר בדרכיו. והאם אנחנו אכן נוהגים כך? )לדוגמה הכבוד שאנו חולקים לאנשים שנתברכו במתנות
שמיים שלא טרחו עליהם כישורים וכשרונות יופי או מעמד כלכלי(
דף עזר למנחה
העיקר החמישי
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
שקף מספר 2
הפרשנים מתלבטים מדוע הרמב"ם החשיב אמונות אלו בכלל יג העיקרים.
והם מציבים פה שתי שאלות, האחת: הציווי לעבוד את הקב"ה הוא מצווה פרטית ואין סיבה להחשיב אותה
בתור עיקר.
והשניה: מדוע פניה לאמצעיים ]מתווכים[ מהווה יציאה מעיקרי היהדות, האם נכון לומר שאדם שחושב שפניה
לאלוקים דרך מתווכים הוא דבר ראוי, כופר הוא בעיקר היהדות?
ספר העיקרים מאמר א פרק יד
וראוי שנבאר עתה דרך ידיעת השרשים המסתעפים מן השלשה עקרים הללו כדי שיודע הכופר בעקר או המודה
בו, ונאמר ראשונה שאין ראוי שימנה בעקר ולא בשורש שום מצוה ממצות התורה, כי העובר על מצוה ממצות
התורה הנה הוא בכלל פושעי ישראל וראוי לעונש שנכתב בתורה על אותה מצוה, אבל אינו יוצא מכלל בעלי
התורה ושיהיה נמנה בכלל הכופרים בתורה שאין להם חלק לעולם הבא, אלא אם כן הוא עובר על המצוה מצד
היותו מפקפק בה אם היא מצות השם או אם נתנה למשה בסיני, כי זה בכלל האומר אין תורה מן השמים,
כמו שבארו רבותינו ז"ל בפרק חלק )סנהדרין צ"ט ע"א(, וכל מצות התורה שוות בזה ואפילו שלוח הקן. ואם
תמנה מצוה בעקרים מזה הצד, יהיו אם כן העקרים כמנין מצות התורה. ואם תאמר שהמצות הנקראות עקרים
או שרשים הן המצות הנתלות בשלשת העקרים שזכרנו, אם כן יהיה במנין העקרים כל המצות שבאו בהלכות
עבודה זרה ובהלכות יסודי התורה, שכלן נתלות בעקר הראשון שהוא מציאות השם.
אלא שהאמת הוא שאין ראוי שימנה בעקר ולא בשורש שום מצוה פרטית ממצות התורה. ולזה לא היה ראוי
למנות בשרשים ולא בעקרים שראוי לעבדו ולא לזולתו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל, לפי שהיא מצוה בפני עצמה,
שהיא לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ולא תעשה לך פסל וכל תמונה וגו' לא תשתחוה להם ולא תעבדם
וגו', ואין העובר עליה כופר בכל התורה ולא בכל עקריה, אף על פי שהיא עבירה חמורה מאד, עד שאמרו
רבותינו ז"ל עליה שכל המודה בעבודת אלילים ככופר בכל התורה כלה ככופר אמרו ולא כופר, והרי אחאב עובד
עבודת אלילים היה ולא היה כופר בעקרים, שהרי היה מאמין לאליהו ויודע שהגשם נעצר בעבורו בשבועתו, כמו
שאמר לו האתה זה עוכר ישראל )מלכים א' י"ח י"ז(, והיה טועה בעבודת אלילים, אם בהכניסו אמצעי בינו ובין
השם יתברך ואם בהיותו חושב שהשם יתברך משגיח על הטובים והדבקים בו כאליהו וזולתו מן הצדיקים, אבל
שאר האנשים היה חושב שהם נמסרים למקרה המערכת, ולזה היה עושה צורות ועובד עבודת אלילים לקבל
שפע המערכת באמצעותם.
ראש אמנה הפרק השלישי
הספק השני: במה שמנה הרב העיקר החמישי שראוי לעבדו יתעלה, והעקר הזה היא מצוה פרטית, כמו שאמר
ועבדתם את ה' אלוקיכם ואמר ולעבדו בכל לבבכם. ואמרו חז"ל איזו היא עבודה שבלב זו תפלה. ולכן אמר
הרב בזה העקר שראוי להרים קול בשבחיו ורוממותו, וזו קשה שימנה בכלל העקרים, לפני שאין ראוי שימנה
עקר ולא שרש שום מצוה פרטית ממצות התורה, שאם לא היה כן היה מספר העקרים כמספר המצות.
הספק השלישי: בעיקר החמישי ההוא גם כן, שהניח הרב שהשם יתעלה הוא לבדו ראוי לעבדו ולא יעשה
לזולתו ושאין ראוי שנשים אמצעיים בין אדם לבוראו. והוא קשה לפי שהמאמין שהשם אמת ותורתו אמת, אלא
שהוא מתפלל למלאך גבריאל או רפאל שיליצו בעדו לשם יתעלה איך תפול התורה בכללה על זה, למה יהי
איסור האמצעים עיקר ויסוד?
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
שקף מספר3
האברבנאל מבאר ]בספרו ראש אמנה[ שהרמב"ם שכתב בהגדרת העיקר החמישי שראוי לעבוד רק את הקב"ה
ולא את האמצעיים וגם לא לעבדם במטרה להתקרב לקב"ה.
אין כוונתו לדבר על הציוויים המעשיים, אלא הוא רוצה להגדיר את האמונות שמביאות לציווי להתפלל
לאלוקים ולעבדו, שהקב"ה גדול מכל ישות אחרת ושונה ממנה מהותית, ולכן אין מקום לעבוד ולגדל אף ישות
אחרת.
ראש אמנה פרק יב
ואל הספק הג' שהוא למה מנה הרב שראוי לעבוד עיקר, בהיות מצוה פרטית כמו שאמר ועבדתם את ה'
אלוקיכם. נשיב ונאמר שבעל ספר העיקרים אשר העיר הספק הזה לא הבין כוונת הרב בזה העיקר. כי הנה
הרב הגדול לא אמר שהיה העיקר לעבוד את השם, כי העבודה אליו יתעלה היא מצוה מעשית, ואם היה
הכוונה בעבודה ההיא התפלה כאומרם ז"ל לעבדו בכל לבבכם איזו היא עבדוה שבלב הוי אומר זו תפלה.
הנה היא מצוה פרטית מעשית, וכבר נתבאר בהקדמה הששית שאין ראוי שנמנה עיקר מן העיקרים שום
מצוה פרטית ממצות התורה, לפי שהעיקרים כלם הם מהמצוות האמנויות לא מהמעשיות כמו שבא בהקדמה
ההיא. אבל היה כוונת הרב בזה העיקר, שנאמין שהשם יתברך מצד מעלתו ויכולתו הוא אשר ראוי שנעבדו
ושנרים קול בתשבחותיו והילולו, וזו אינה מצות העבודה ולא מצות התפלה אשר עניינה העבודה והתפלה
בפועל ובמעשה, כי אם האמונה בהשם יתברך לבדו יתעלה הוא אשר ראוי שנעבוד ולא אחר. ולכן היה מצות
העבודה זרה בנויה על יסוד הזה, ולכן אמר הרב בביאור אותו עיקר זה לשונו "והיסוד החמישי הזה אנו למדין
מן המצוה שנצטוינו שלא נעבוד עבודה זרה" רצונו לומר כי ממה שאסרה התורה לעבוד אלהים אחרים נלמוד
אמונה עיקרית אמתית, והיא שהשם יתברך הוא ראוי שנעבוד ולגדל ונצח ולהרים קול ברוממתו ולא יעשה
כן לזולתו. הנה התבאר שאין העיקר הזה שנעבדו השם יתברך בפועל ולא שנתפלל אליו, כי כל זה הוא דבר
מסובב מהעקר שהוא, שאליו יתברך תאות העבודה וההלול וידוע שהסבה זולת המסובב וכן העקר הזה היא
הוא דבר מסובב מהעקר שהוא שאליו יתברך תאות העבודה וההילול והעבודה והתפילה הן מצוות פרטיות
ומסובבות הימנה.
שקף מספר 4
גם על השאלה הנוספת מדוע הפניה אל האמצעים נחשבת כעיקר, הוא מסביר שגם כאן אין כוונת הרמב"ם
לדון בעצם הפניה אל האמצעיים אלא לאמונות המובילות לאיסור לפנות אל מישהו אחר אלא רק להקב"ה ולא
לשום אמצעי, בוודאי לא בשביל לכבדו או לבקש דברים מהאמצעיים עצמם כי אין ביכולתם לעשות שום דבר.
ואף לא לעבוד את האמצעים כדי להתחבר דרכם להקב"ה.
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
ראש אמנה פרק יב
אל הספק השני שהוא למה הניח הרב בכלל עקרים בעקר החמישי שאין ראוי שנשים אמצעיים בין בני אדם
להקב"ה. נשיב ונאמר שכבר זכרתי בהקדמה השישית שבעקר הזה יוכללו אמונות אמתיות עליונות:
האחת הוא שהשם יתברך פועל ברצון ואינו כשאר הנמצאים מהמלאכים והגלגלים והכוכבים והיסודות ומה
שהורכב מהם שכלם ממונים על פעולותיהם ואין להם שלטון ולא חפץ לפעול מה שיפעל אבל השם יתברך הוא
פועל כפי הרצון והחפץ ולכן אליו תאות העבודה והשררות ההילול והשבח
והאמונה השנית הוא שיכולתו יתברך הוא בלתי בלי תכלית וזהו אמרו כי כולם ממונים על פעולותיהם רצונו
לומר שפעולותיהם וכוחותיהם מוגבלות מסודרות וכחם בעל תכלית לא יעברו מהמסודר אצלם אמנם השם
יתברך כל אשר יחפוץ יעשה וכמאמר המשורר כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ ולכן ראויה אליו העבודה כי
הכל בידו כחמר ביד היוצר ואין מי יאמר לו מה תעשה
והאמונה השלישית היא שכל האומות והלשונות ייוחדו להנהגת בעליונים המושלים עליהם וכמו שאמר שר
מלכות יוון ושר מלכות פרס זולתי האומה הישראלית שלא נתייחדה להנהגת כוכב ולא שר בלתי לה' לבדו
וכמאמר משה אדוננו ּופֶ ן ּתִ ּׂשָ א עֵ ינֶיָך הַ ּׁשָ מַ יְמָ ה וְרָ אִ יתָ אֶ ת הַ ּׁשֶ מֶ ׁש וְאֶ ת הַ ּיָ רֵ חַ וְאֶ ת הַ ּכֹוכָ בִ ים ּכֹל צְ בָ א הַ ּׁשָ מַ יִם
וְנִּדַ חְ ּתָ וְהִ ׁשְ ּתַ חֲ וִיתָ לָהֶ ם וַעֲ בַ דְ ּתָ ם אֲ ׁשֶ ר חָ לַק יְקֹוָק אֱ ֹלהֶ יָך אֹתָ ם לְכֹל הָ עַ ּמִ ים ּתַ חַ ת ּכָ ל הַ ּׁשָ מָ יִם: וְאֶ תְ כֶם לָקַ ח יְקֹוָק
וַּיֹוצִ א אֶ תְ כֶם מִ ּכּור הַ ּבַ רְ זֶל מִ ּמִ צְ רָ יִם לִהְ יֹות לֹו לְעַ ם נַחֲ לָה ּכַ ּיֹום הַ ּזֶה:
שקף מספר 5
כתב הרמב"ם בסוף העיקר "וזה היסוד החמישי הוא שהזהיר על עבודת אלילים, ורוב התורה מַ זְהֶ רֶ ת עליה".
כלומר הרמב"ם רואה באיסור עבודה זרה ביטוי מעשי לעיקר החמישי. הרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה
מבאר את מקור הטעות של עובדי העבודה זרה הראשונים, בכך שמכיוון שהם ראו שהכוכבים והמזלות הם
שלוחיו של הקב"ה להנהיג את העולם, הבינו שראוי לחלוק להם כבוד כמו שמוטל על בני המדינה לכבד את מי
שהמלך הפקיד בידו כוחות וסמכויות, ובזה הם מכבדים את המלך עצמו. וכך הוא כותב
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א הלכה א
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה
טעותם, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם
שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד
מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כיון שעלה דבר זה על לבם
התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג
רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן
אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה, הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי
הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא, כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך
אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא.
אך מה לא נכון במה שהם עשו ולמה הרמב"ם מגדיר זאת כטעות גדולה.
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
הצפנת פענח מדמה דבר זה לגמרא במסכת קידושין ]דף מג[ המסבירה שלדוד היה מותר להרוג את אוריה
החיתי מכיוון שנחשב למורד במלכות. והסיבה שנקרא מורד במלכות מכיוון שדבר עם דוד המלך והזכיר את
יואב שר הצבא, וקרא לו "ואדוני יואב" וכמו שבאר רש"י "ואדוני יואב – זהו מרד שקראו אדון בפני המלך".
וזוהי טעותם הגדולה של עובדי העבודה זרה, שהרי "שכינתו יתברך נמצאת בכל מקום שבעולם ושהוא יתברך
משגיח על כל דבר קטן וגדול אין נסתר מנגד עיניו.. הוא מה שאמר הכתוב )ישעיה ו'(: מלא כל הארץ כבודו,
ואומר )ירמיה כ"ג(: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. ואומר )תהלים קט"ו(: מי כה' אלהינו המגביהי לשבת
המשפילי לראות בשמים ובארץ. ואומר )שם קל"ח(: כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע" ]מסילת ישרים
פרק כה[.
ומכיוון שכך כל כבוד שיתן אדם לאמצעים הוא כנתינת כבוד לעבדי המלך בפני המלך ומהווה מרידה במלכות
וזהו גם טעם וסיבת היסוד החמישי שאמונתנו היא שה' קרוב אלינו בכל קוראיו ואם כן לפנות לשר במקום
למלך היא פגיעה בכבודו של מלך.
שקף מספר 6
האיסור להתפלל אל אמצעיים גרם במשך הדורות לפולמוסים רבים בעולם ההלכה, זאת בעקבות מנהגים שרווחו
בעם ישראל שלחלקם אף מקורות בתלמוד ובמדרשים.
לדוגמה: הבקשה מהצדיק שיתפלל על בני דורו.
ההשטחות על הקברים במה שנראה כבקשה מהמתים שיעזרו לנו או שלפחות יתפללו בעבורנו.
תפילות מסוימות בהן נראה שאנו פונים למלאכים.
שקף מספר 7
האם האיסור לפנות לאמצעיים נוגע רק במקום שבו האדם מבקש מהאמצעיים שהם ידאגו או יושיעו אותו או
גם במקום שמבקש מהם שהם יתפללו עליו לפני הקב"ה?
בגמרא מובאות כמה דוגמאות מהם נראה שראוי שאדם יבקש מאחרים שיתפללו עליו. ומאידך התלמוד
הירושלמי ובעוד מדרשים מביאים שאדם שיש לו צרה לא יפנה למתווכים אלא יפנה ישירות להקב"ה.
הבאנו שתי דוגמאות למקרים בהם אדם מבקש מהמתים ומהחיים שיבקשו עליו רחמים
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
הגמרא מביאה שכלב בן יפונה כשהגיע לתור את הארץ יחד עם המרגלים, נפרד מהם והולך להתפלל במערת
המכפלה ולשון הגמרא הוא שבקש מהאבות שיבקשו רחמים עליו.
גמרא נוספת מלמדת שאדם שיש לו חולה בביתו ילך לחכם שיבקש עליו רחמים.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לד עמוד ב
ויעלו בנגב ויבא עד חברון – ויבאו מבעי ליה! אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על
קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קטז עמוד א
דרש ר' פנחס בר חמא: כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנא': חמת מלך
מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה.
מאידך הובאו דברי הירושלמי שאין לפנות לאחרים אף לא כפטרונים ומתווכים בשבילו.
ירושלמי ברכות פרק הרואה
אמר רבי יודן בשר ודם יש לו פטרון אם באת לו צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד על פתח חצרו
של פטרונו וקורא לבן ביתו של פטרון והוא אומר לו איש פלוני בחוץ אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אם באת
לך צרה לא תקרא לא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח לו והוא עונה לך.
שקף מספר 8
גם בראשונים אנו מוצאים דעות שונות האם מותר לבקש מהמלאכים שיתפללו עלינו.
הפיוט הקדום ]מופיע כבר בסידור רב עמרם גאון במאה ה9- [ מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל
הרחמים, לא מבאר למי כוונתו "מכניסי רחמים" ובפשטות התפרש על המלאכים. נמצאנו למדים שאפשר לפנות
למלאכים בבקשה שיתפללו עבורנו.
רבים טענו שהוא מהווה פניה אל אמצעיים ולכן אף שינו את נוסחתו ]יובא בשקף 11[.
הרמב"ן מגדיר את הפניה למלאכים כעבודה זרה ומקורו מדברי הירושלמי שהובא בשקף הקודם.
גם הפיוט המפורסם המושר בליל שבת "שלום עליכם" עורר פולמוס, בעקבות הבית "ברכוני לשלום" המהווה
פניה למלאכים שיברכו אותנו.
יש כאלו שלכן השמיטו את הבית הזה מהפיוט.
כתר ראש בשם רבי חיים מוואלזין, ושינה את נוסח הבית הזה, לאבות העולם אהובי עליון, הגר"מ פינשטין
זצ"ל כותב שגם אביו נהג כך.
נקודה מעניינת שהגר"ח וולאז'ין העדיף את הנוסח שבו בעצם פונים לנפטרים מאשר לפנות למלאכים.
נקודה לדיון: מדוע אנחנו נוהגים לאחל איחולים איש לחברו, ומה המשמעות של איחולים אלו? האם יש מקום
לאיחולים אלו בתפיסת עולם השוללת קיומה ישות עליונה המשגיחה עלינו וקשובה לבקשותינו?
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
שקף מספר 9
ראינו בשקף 7 את הגמרא המביאה שאדם שיש לו חולה בביתו ילך לחכם שיתפלל בעדו, הרמב"ן מפרש כך
גם את הפסוק שאומר משה לחותנו יתרו "כי יבוא העם לדרוש את האלוקים" שדרישת האלוקים הכוונה לבקש
ממשה שיתפלל על החולים.
המבי"ט לעומתו הבין שבכלל הירושלמי שהובא לעיל שאסור לאדם לפנות לפטרונים הכוונה גם שלא לפנות
לצדיקים. ולכן הוא תמה מנהג זה המופיע כבר בתנ"ך ובדברי חז"ל.
בית אלוקים למבי"ט שער התפילה פרק יב
ונשאר עלינו מה שאנו רואים בתורה ובנביאים שכשהיו ישראל נמצאים בצרה היו באים אל הנביא שיתפלל
בעדם אל ה' שיצילם מצרתם כמו שנאמר במתאוננים שבער בם אש ה' וצעק העם אל משה ויתפלל משה אל
ה' ותשקע האש, כי נראה שצעקתם היתה למשה שיתפלל בעדם והוא התפלל ושמע האל תפלתו, וכן בשמואל
ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול
לנו מלך, וכן ירמיהו שלח לו המלך צדקיהו התפלל נא בעדנו אל ה' אלהינו, וכן שרי החיילים אמרו אל ירמיהו
)ירמיה מ"ב( תפול נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל ה' אלהיך, וכן מצינו )ברכות ל"ד( בר"ג ששלח זוגא
דרבנן לר' חנינא בן דוסא שיתפלל על חולי בנו, וכן רבי יוחנן בן זכאי אמר לו )שם( חנינא בני בקש עליו
רחמים ויחיה הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה אמר רבי יוחנן בן זכאי אלו הטיח בן זכאי פניו
בקרקע כל היום כולו לא השגיחו עליו וכו' וכן כיוצא בזה בשאר הדורות )תענית כ"ג(.
וכפי מה שכתבנו בפרק ראשון בגדר התפלה, נראה דבר איסור לחלות פני איש יתפלל בעד אחר אל ה', כי
כשהוא מעצמו מתפלל בעד חבירו או בעד הדור אין קושי בזה אבל שיבואו אליו ויחלו פניו שיתפלל בעדם אל
ה' נראה כמשים אמצעיים בינו ובין השם והוא עון גדול, וכמו שנראה ממה שאמר בירושלמי )פרק הרואה( אמר
רבי יודן בשר ודם יש לו פטרון אם באת לו צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד על פתח חצרו של
פטרונו וקורא לבן ביתו של פטרון והוא אומר לו איש פלוני בחוץ אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אם באת לך
צרה לא תקרא לא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח לו והוא עונה לך הוא שאמר הכתוב כל אשר יקרא בשם ה'
ימלט. הנה מבואר שאין רשות לאדם לקרוא למיכאל או לגבריאל אלא לה' לבדו כמו שאומר המאמר לא תקרא
לא למיכאל ולא לגבריאל. כי אין היתר אלא שיתפלל לאל יתברך שישלח מלאכו ויפיק צרכו. וא"כ באי זה אופן
הותר לומר לנביא שיתפלל בעד העם.
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
שקף מספר 10
המבי"ט מיישב את הסתירה בין המובא בתנ"ך ובחז"ל שהיו הולכים לצדיקים שיתפללו עליהם. לבין המובא
בתלמוד ירושלמי האומר שלא לחפש מתווכים בינינו להקב"ה.
בית אלוקים למבי"ט שער התפילה פרק יב
ונוכל לומר כי במלאכים או שום שר משרי מעלה בלבד הוא שנאסר שלא להתפלל אליהם שיהיו אמצעיים בינינו
לבין בוראנו אבל בברואי עולם השפל הצדיקים והראויים שתהא תפלתם מקובלת לא נאסר משני טעמים.
הראשון כי מצד מעלת ברואי עולם האמצעי אפשר שיטעו העולם אחריהם אם יתפללו אליהם שיהיו אמצעיים
יבאו לחשוב שהם יכולים להטיב ולהרע ושראוי להתפלל אליהם מצד עצמם, אבל בברואי עולם השפל אי אפשר
שיטעו בזה כיון שהם אנשים מורכבים בד' יסודות כמותם, וכמו שאמרו בענין המסית שיעבדוהו שאף על פי
שקבל ממנו לעבדו אינו נסקל עד שיעבדוהו דמחכו ביה ואמרי מאי שנא הוא מינן ]= מה שונה הוא מאיתנו[.
טעם ב' מצד כי שרי מעלה אינם נכנסים תחת מקרי העולם וחסרונותיו. ואין להם צורך להתפלל לאל ית' על
שום דבר כי אם לשבח ולהלל לשמו הגדול כל אחד כפי השגתו. ולכך אם מתפללים אליהם יטעו העולם, כי
כמו שהם אינם נכנסים תחת המקרה והחסרון כמו כן יכולין להשלים חפצי איש ואיש ולהציל האנשים ממקרי
הזמן וחסרונותיו. אבל האנשים גם כי יהיו צדיקים הם מוכנים להיותם נלכדים בפגעי העולם וקורותיו. ולכן
כשבאים אליהם שיתפללו בעדם, אין מקום לטעות אחריהם, כיון שהוא אפשר שיקרה להם ג"כ כמקרה הזה.
ולזה אמרו העם לשמואל )שמואל א' י"ב( התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות. כלומר גם כי ה' הוא
אלהיך והוא מציל אותך מכל פגעי העולם, עם כל זה גם אתה כאחד ממנו מורכב מהיסודות. וכן שרי החיילים
אמרו לירמיהו )ירמיה מ"ב( והתפלל בעדנו אל ה' אלהיך. אבל צדקיהו שהיה צדיק שלח לירמיהו )שם( התפלל
נא בעדנו אל ה' אלהינו כלומר כולנו שוים בעבודתו ית' ואנו תחת אלהותו ית':
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
שקף מספר 11
הסברים נוספים נאמרו על ידי הראשונים והאחרונים
הבאנו את דברי שבלי הלקט שלמד שאסור לבקש מהמלאכים שהם יבקשו עבורנו לבדם, אך מותר לנו לבקש
מהם שיסייעו בידינו. דבר דומה כתב רבי יהודה בן יקר ]רבו של הרמב"ן[ שאחר שהתפלל האדם להקב"ה מותר
לו לבקש מהמלאכים שיעזרו להכניס את תפילתו. ובעצם העיקר היא תפילתו להקב"ה והם רק מסייעים לה
להכנס.
ספר שבלי הלקט סדר ראש השנה סימן רפב
ונופלין על פניהן ואומרים מכניסי רחמים כו' מכניסי דמעה כו' ואין בזה משום משתף שם שמים ודבר אחר
שאינו דומה למה ששנינו ליה ולך מזבח והרב ר' אביגדור כהן צדק זצ"ל הביא ראיה על זה מהא דאמרינן
בסנהדרין בפרק נגמר הדין אמר ר' יוחנן לעולם יבקש אדם שיהו הכל מעמצין את כחו מלמטה ואל יהי לו צרים
מלמעלה ופי' רבינו שלמה זצ"ל שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים ושלא יהיה לו משטינים מלמעלה וגם
במדרש שיר השירים על פסוק השבעתי אתכם אומרת כנסת ישראל למלאכים העומדים על שערי תפלה ועל
שערי דמעה הוליכו תפלתי ודמעתי לפני הקדוש ברוך הוא ותהיו מליצי יושר לפניו שימחול לי על הזדונות ועל
השגגות ונאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וגו'
המהר"ל הסביר שאין כאן בקשה מן המלאכים אלא ציווי על המלאכים שימלאו את תפקידם
נתיבות עולם נתיב העבודה פרק יב
רבי יוחנן סבר שהאדם יבקש רחמים שאל יהיה לו צרים מלמעלה, וזה יותר טוב כי קרוב תפלה זאת אל השם
יתברך שלא יהיה לו צרים כי הוא דבר ראוי מצד עצמו, וכאשר האדם מתפלל שיתן לו השם יתברך עושר אפשר
שיהיה לו מקטרגים למעלה שאין ראוי לעושר, אבל כאשר מתפלל שלא יהיה לו מקטרגים שוב על הדבר שהוא
מבקש אין מקטרגים. ומזה משמע שיתפלל אל השם יתברך שלא יהיה לו צרים.
אבל שיתפלל ולומר למלאכים אל תהיו צרים לי זה אין ראוי רק שיהיה זה דרך התפלה אל השם יתברך, אבל
אנו נוהגים לומר מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים וגו', ואין זה ראוי כי דבר זה כאילו מתפלל
אל מלאכים שיכניסו רחמינו ולא מצאנו זה. והא דאמרינן ]=ומה שאמרנו[ במסכת תענית )ט"ז, ע"א( שכאשר
גזרו תענית היו יוצאים לבית הקברות כדי שיתפללו עלינו המתים רחמים, אין זה שאנו מבקשים מן המתים
שיתפללו עלינו רק שאנו הולכים לבית הקברות ומתחברים למתים שגם המתים יתחברו לחיים ויבקשו רחמים
על ישראל, כי המתים גם כן ישראל והם אוהבים ישראל ומבקשים רחמים על ישראל, אבל לומר למלאכים
הכניסו רחמינו זה אין ראוי. ואפילו אם מותר לומר לאדם אחר התפלל עלי, זהו אצל האדם שהוא עושה חסד
עם חבירו ולפיכך יכול לומר עשה אתי חסד זה והתפלל עלי, אבל במלאכים לא שייך לומר כך רק היא דרך
תפלה ובקשה וח"ו שיתפלל כך.
ויש לומר כי מה שאנו אומרים מכניסי רחמים הכניסו וכו' אין זה בקשה כלל רק שהאדם מצוה כך למלאכים
שהם מכניסים התפלה להכניס התפלה לפני הש"י, ויש כח לאדם לצוות למלאכים שהם ממונים על זה שיביאו
תפלתו לפני הש"י.
ועם כל זה הוא דבר שאין ראוי רק שיהיה מכניסי רחמים תפלה על דרך שאמרו זכרונם לברכה שיתפלל האדם
שיהיו הכל מאמצים את כחו ולא יהיה לו צרים, ויהיה מתפלל אצל השם יתברך על זה, ולכך מה שמבקש
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
מכניסי רחמים הוא תפלתו אל השם יתברך כי מכניסי רחמים יכניסו רחמינו. ולפי זה ראוי להגיה מכניסי רחמים
יכניסו רחמינו, משמיעי תפלה ישמיעו תפלתינו, מכניסי דמעה יכניסו דמעותינו, ולכך ישתדלו וירבו תחינה
ובקשה וכך ראוי שהתפלה היא אל הש"י שמכניסי רחמים יכניסו רחמינו. וכך היא ג"כ בתחינה שהוא לש"ץ
קודם התפלה, ואותה היא ראויה בודאי שמתפלל אל הש"י שיעמיד לו המלאכים הממונים על התפלה שיכניסו
תפלה שלו לפני הש"י. רק שבני אדם טועים ומפסיקים ואומרים בקשה זאת תוך הברכות קודם ישתבח, וזה
בודאי הפסקה דמה ענין זה אל הברכות רק יש לומר אותה קודם שמתחיל תפלת י"ח בקול רם, וזה בודאי י"ל.
אבל שיאמר מכניסי רחמים הכניסו רחמינו בתפלה זה אין לומר כלל רק יאמר מכניסי רחמים יכניסו רחמינו
וכו'. ומכל מקום יש ליישב כיון שתכלית הבקשה הוא להכניס תפלתו לפני הש"י, אף שהוא אומר למלאכים
הכניסו רחמינו אין זה יוצא מן השם ית' כלל שהרי התכלית של הכל הוא השם ית'. ומכל מקום כיון שלא
מצאנו רק שיתפלל שיהיו הכל מאמצין כחו היה נראה לומר כמו שאמרנו מכניסי רחמים יכניסו רחמינו:
ועוד רעיון קטן: רבים תמהו מדוע בנוסח אני מאמין הזכיר רק את עניין התפילה לבורא ולא לאמצעיים, ולא
הזכיר את כל ענייני העבודה שהזכיר הרמב"ם בעיקר זה. ויעויין בספר רעה אמונה – להגר"מ שפירא זצוק"ל
שרצה לבאר שמכיוון שכיום העיקר העבודה שבידינו היא עבודת התפילה ועליה אמרו חז"ל איזהו היא עבודה
שבלב זו תפילה והיא עיקר הציווי שלנו לעבוד את בוראנו. לכן נקט המחבר באני מאמין רק את עניין התפילה
שהוא עיקר העבודה.
ויעוין במנחת אשר להגרא"ז וייס שליט"א מועדים ראש השנה סימן א. שרצה לבאר שכל האיסור להתפלל
לאמצעים הוא רק באופן שפונה אל המלאכים בצורה של עבודה וכעין שפונה להקב"ה בתפילה שאף תפילה של
בקשת צרכים עיקר עניינה התבטלות כלפי הקב"ה. וזה שנאסר כלפי האמצעיים אך במקום שבו פונה אליהם
שלא בדרך עבודה וקבלת עולם אין בזה שום איסור כלל.
הערות והארות
השגות והוספות יתקבלו בשמחה
צבי רוזנצויג
052-6176141
il.org.Nefeshy@zv
לבקשתכם הוספנו כאן בדף למנחה שתי נקודות לדיון בתוך המצגת, נקודות היכולות להוות בסיס לדיונים
שאינם נוגעים ישירות בתוכן המצגת אך פוגשות אותנו במשעולי החיים.
]הנקודות בסוף שקף מספר 1 ובסוף שקף מספר 8[
שקף מספר 1
אֲ נִי מַ אֲ מִ ין בֶ ּאֱ מּונָה שְ ׁלֵמָ ה, שֶ ׁהַ ּבֹורֵ א יִתְ בָ ּרַ ְך שְ ׁמֹו לֹו לְבַ ּדֹו רָ אּוי לְהִ תְ פַ ּלֵ ּל. וְאֵ ין רָ אּוי לְהִ תְ פַ ּלֵ ּל לְזּולָתֹו:
רמב"ם בהקדמה לפרק חלק
והיסוד החמישי:
שהוא יתברך הוא הראוי לְעָ בְ דֹו ּולְגַדְ ּלֹו, ולהודיע גדולתו, ולעשות מִ צְ וֹתָ יו.
ושלא יעשה כזה למי שהוא תחתיו במציאּות, מן המלאכים והגלגלים והיסודות ומה שהורכב מהם. לפי שכולם
מֻ טְ בָ ּעִ ים על פעולתם: אין משפט ולא בחירה להם אלא לו לבדו השם יתברך.
וכן אין ראוי לְעָ בְ דָ ם כְ ּדֵ י לִהְ יֹותָ ם אמצעים לְקָ רְ בָ ה אליו. אלא אליו בלבד יְכַוְ ּנּו המחשבות, ויניחו כל מה שזולתו.
וזה היסוד החמישי הוא שהזהיר על עבודת אלילים, ורוב התורה מַ זְהֶ רֶ ת עליה.
בעיקר זה אנו רואים הבדלים משמעותיים בין היסוד כמו שמופיע בנוסח הרמב"ם לבין הנוסח שנכתב ב"אני
מאמין".
ברמב"ם יש שלשה חלקים בעיקר א. העבודה לקב"ה. ב. ושלא יעשה כן למי שתחתיו. ג. שלא יעבוד אמצעיים
כדי להתקרב להקב"ה. ואילו ב"אני מאמין הזכיר רק את עניין התפילה, והדברים צריכים ביאור.
נקודה לדיון: הרמב"ם כותב שהסיבה שאין לגדל את האמצעיים משום שאינם בני בחירה. למה אין ראוי לשבח
מי שלא בחר בדרכיו. והאם אנחנו אכן נוהגים כך? )לדוגמה הכבוד שאנו חולקים לאנשים שנתברכו במתנות
שמיים שלא טרחו עליהם כישורים וכשרונות יופי או מעמד כלכלי(
דף עזר למנחה
העיקר החמישי
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
שקף מספר 2
הפרשנים מתלבטים מדוע הרמב"ם החשיב אמונות אלו בכלל יג העיקרים.
והם מציבים פה שתי שאלות, האחת: הציווי לעבוד את הקב"ה הוא מצווה פרטית ואין סיבה להחשיב אותה
בתור עיקר.
והשניה: מדוע פניה לאמצעיים ]מתווכים[ מהווה יציאה מעיקרי היהדות, האם נכון לומר שאדם שחושב שפניה
לאלוקים דרך מתווכים הוא דבר ראוי, כופר הוא בעיקר היהדות?
ספר העיקרים מאמר א פרק יד
וראוי שנבאר עתה דרך ידיעת השרשים המסתעפים מן השלשה עקרים הללו כדי שיודע הכופר בעקר או המודה
בו, ונאמר ראשונה שאין ראוי שימנה בעקר ולא בשורש שום מצוה ממצות התורה, כי העובר על מצוה ממצות
התורה הנה הוא בכלל פושעי ישראל וראוי לעונש שנכתב בתורה על אותה מצוה, אבל אינו יוצא מכלל בעלי
התורה ושיהיה נמנה בכלל הכופרים בתורה שאין להם חלק לעולם הבא, אלא אם כן הוא עובר על המצוה מצד
היותו מפקפק בה אם היא מצות השם או אם נתנה למשה בסיני, כי זה בכלל האומר אין תורה מן השמים,
כמו שבארו רבותינו ז"ל בפרק חלק )סנהדרין צ"ט ע"א(, וכל מצות התורה שוות בזה ואפילו שלוח הקן. ואם
תמנה מצוה בעקרים מזה הצד, יהיו אם כן העקרים כמנין מצות התורה. ואם תאמר שהמצות הנקראות עקרים
או שרשים הן המצות הנתלות בשלשת העקרים שזכרנו, אם כן יהיה במנין העקרים כל המצות שבאו בהלכות
עבודה זרה ובהלכות יסודי התורה, שכלן נתלות בעקר הראשון שהוא מציאות השם.
אלא שהאמת הוא שאין ראוי שימנה בעקר ולא בשורש שום מצוה פרטית ממצות התורה. ולזה לא היה ראוי
למנות בשרשים ולא בעקרים שראוי לעבדו ולא לזולתו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל, לפי שהיא מצוה בפני עצמה,
שהיא לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ולא תעשה לך פסל וכל תמונה וגו' לא תשתחוה להם ולא תעבדם
וגו', ואין העובר עליה כופר בכל התורה ולא בכל עקריה, אף על פי שהיא עבירה חמורה מאד, עד שאמרו
רבותינו ז"ל עליה שכל המודה בעבודת אלילים ככופר בכל התורה כלה ככופר אמרו ולא כופר, והרי אחאב עובד
עבודת אלילים היה ולא היה כופר בעקרים, שהרי היה מאמין לאליהו ויודע שהגשם נעצר בעבורו בשבועתו, כמו
שאמר לו האתה זה עוכר ישראל )מלכים א' י"ח י"ז(, והיה טועה בעבודת אלילים, אם בהכניסו אמצעי בינו ובין
השם יתברך ואם בהיותו חושב שהשם יתברך משגיח על הטובים והדבקים בו כאליהו וזולתו מן הצדיקים, אבל
שאר האנשים היה חושב שהם נמסרים למקרה המערכת, ולזה היה עושה צורות ועובד עבודת אלילים לקבל
שפע המערכת באמצעותם.
ראש אמנה הפרק השלישי
הספק השני: במה שמנה הרב העיקר החמישי שראוי לעבדו יתעלה, והעקר הזה היא מצוה פרטית, כמו שאמר
ועבדתם את ה' אלוקיכם ואמר ולעבדו בכל לבבכם. ואמרו חז"ל איזו היא עבודה שבלב זו תפלה. ולכן אמר
הרב בזה העקר שראוי להרים קול בשבחיו ורוממותו, וזו קשה שימנה בכלל העקרים, לפני שאין ראוי שימנה
עקר ולא שרש שום מצוה פרטית ממצות התורה, שאם לא היה כן היה מספר העקרים כמספר המצות.
הספק השלישי: בעיקר החמישי ההוא גם כן, שהניח הרב שהשם יתעלה הוא לבדו ראוי לעבדו ולא יעשה
לזולתו ושאין ראוי שנשים אמצעיים בין אדם לבוראו. והוא קשה לפי שהמאמין שהשם אמת ותורתו אמת, אלא
שהוא מתפלל למלאך גבריאל או רפאל שיליצו בעדו לשם יתעלה איך תפול התורה בכללה על זה, למה יהי
איסור האמצעים עיקר ויסוד?
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
שקף מספר3
האברבנאל מבאר ]בספרו ראש אמנה[ שהרמב"ם שכתב בהגדרת העיקר החמישי שראוי לעבוד רק את הקב"ה
ולא את האמצעיים וגם לא לעבדם במטרה להתקרב לקב"ה.
אין כוונתו לדבר על הציוויים המעשיים, אלא הוא רוצה להגדיר את האמונות שמביאות לציווי להתפלל
לאלוקים ולעבדו, שהקב"ה גדול מכל ישות אחרת ושונה ממנה מהותית, ולכן אין מקום לעבוד ולגדל אף ישות
אחרת.
ראש אמנה פרק יב
ואל הספק הג' שהוא למה מנה הרב שראוי לעבוד עיקר, בהיות מצוה פרטית כמו שאמר ועבדתם את ה'
אלוקיכם. נשיב ונאמר שבעל ספר העיקרים אשר העיר הספק הזה לא הבין כוונת הרב בזה העיקר. כי הנה
הרב הגדול לא אמר שהיה העיקר לעבוד את השם, כי העבודה אליו יתעלה היא מצוה מעשית, ואם היה
הכוונה בעבודה ההיא התפלה כאומרם ז"ל לעבדו בכל לבבכם איזו היא עבדוה שבלב הוי אומר זו תפלה.
הנה היא מצוה פרטית מעשית, וכבר נתבאר בהקדמה הששית שאין ראוי שנמנה עיקר מן העיקרים שום
מצוה פרטית ממצות התורה, לפי שהעיקרים כלם הם מהמצוות האמנויות לא מהמעשיות כמו שבא בהקדמה
ההיא. אבל היה כוונת הרב בזה העיקר, שנאמין שהשם יתברך מצד מעלתו ויכולתו הוא אשר ראוי שנעבדו
ושנרים קול בתשבחותיו והילולו, וזו אינה מצות העבודה ולא מצות התפלה אשר עניינה העבודה והתפלה
בפועל ובמעשה, כי אם האמונה בהשם יתברך לבדו יתעלה הוא אשר ראוי שנעבוד ולא אחר. ולכן היה מצות
העבודה זרה בנויה על יסוד הזה, ולכן אמר הרב בביאור אותו עיקר זה לשונו "והיסוד החמישי הזה אנו למדין
מן המצוה שנצטוינו שלא נעבוד עבודה זרה" רצונו לומר כי ממה שאסרה התורה לעבוד אלהים אחרים נלמוד
אמונה עיקרית אמתית, והיא שהשם יתברך הוא ראוי שנעבוד ולגדל ונצח ולהרים קול ברוממתו ולא יעשה
כן לזולתו. הנה התבאר שאין העיקר הזה שנעבדו השם יתברך בפועל ולא שנתפלל אליו, כי כל זה הוא דבר
מסובב מהעקר שהוא, שאליו יתברך תאות העבודה וההלול וידוע שהסבה זולת המסובב וכן העקר הזה היא
הוא דבר מסובב מהעקר שהוא שאליו יתברך תאות העבודה וההילול והעבודה והתפילה הן מצוות פרטיות
ומסובבות הימנה.
שקף מספר 4
גם על השאלה הנוספת מדוע הפניה אל האמצעים נחשבת כעיקר, הוא מסביר שגם כאן אין כוונת הרמב"ם
לדון בעצם הפניה אל האמצעיים אלא לאמונות המובילות לאיסור לפנות אל מישהו אחר אלא רק להקב"ה ולא
לשום אמצעי, בוודאי לא בשביל לכבדו או לבקש דברים מהאמצעיים עצמם כי אין ביכולתם לעשות שום דבר.
ואף לא לעבוד את האמצעים כדי להתחבר דרכם להקב"ה.
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
ראש אמנה פרק יב
אל הספק השני שהוא למה הניח הרב בכלל עקרים בעקר החמישי שאין ראוי שנשים אמצעיים בין בני אדם
להקב"ה. נשיב ונאמר שכבר זכרתי בהקדמה השישית שבעקר הזה יוכללו אמונות אמתיות עליונות:
האחת הוא שהשם יתברך פועל ברצון ואינו כשאר הנמצאים מהמלאכים והגלגלים והכוכבים והיסודות ומה
שהורכב מהם שכלם ממונים על פעולותיהם ואין להם שלטון ולא חפץ לפעול מה שיפעל אבל השם יתברך הוא
פועל כפי הרצון והחפץ ולכן אליו תאות העבודה והשררות ההילול והשבח
והאמונה השנית הוא שיכולתו יתברך הוא בלתי בלי תכלית וזהו אמרו כי כולם ממונים על פעולותיהם רצונו
לומר שפעולותיהם וכוחותיהם מוגבלות מסודרות וכחם בעל תכלית לא יעברו מהמסודר אצלם אמנם השם
יתברך כל אשר יחפוץ יעשה וכמאמר המשורר כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ ולכן ראויה אליו העבודה כי
הכל בידו כחמר ביד היוצר ואין מי יאמר לו מה תעשה
והאמונה השלישית היא שכל האומות והלשונות ייוחדו להנהגת בעליונים המושלים עליהם וכמו שאמר שר
מלכות יוון ושר מלכות פרס זולתי האומה הישראלית שלא נתייחדה להנהגת כוכב ולא שר בלתי לה' לבדו
וכמאמר משה אדוננו ּופֶ ן ּתִ ּׂשָ א עֵ ינֶיָך הַ ּׁשָ מַ יְמָ ה וְרָ אִ יתָ אֶ ת הַ ּׁשֶ מֶ ׁש וְאֶ ת הַ ּיָ רֵ חַ וְאֶ ת הַ ּכֹוכָ בִ ים ּכֹל צְ בָ א הַ ּׁשָ מַ יִם
וְנִּדַ חְ ּתָ וְהִ ׁשְ ּתַ חֲ וִיתָ לָהֶ ם וַעֲ בַ דְ ּתָ ם אֲ ׁשֶ ר חָ לַק יְקֹוָק אֱ ֹלהֶ יָך אֹתָ ם לְכֹל הָ עַ ּמִ ים ּתַ חַ ת ּכָ ל הַ ּׁשָ מָ יִם: וְאֶ תְ כֶם לָקַ ח יְקֹוָק
וַּיֹוצִ א אֶ תְ כֶם מִ ּכּור הַ ּבַ רְ זֶל מִ ּמִ צְ רָ יִם לִהְ יֹות לֹו לְעַ ם נַחֲ לָה ּכַ ּיֹום הַ ּזֶה:
שקף מספר 5
כתב הרמב"ם בסוף העיקר "וזה היסוד החמישי הוא שהזהיר על עבודת אלילים, ורוב התורה מַ זְהֶ רֶ ת עליה".
כלומר הרמב"ם רואה באיסור עבודה זרה ביטוי מעשי לעיקר החמישי. הרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה
מבאר את מקור הטעות של עובדי העבודה זרה הראשונים, בכך שמכיוון שהם ראו שהכוכבים והמזלות הם
שלוחיו של הקב"ה להנהיג את העולם, הבינו שראוי לחלוק להם כבוד כמו שמוטל על בני המדינה לכבד את מי
שהמלך הפקיד בידו כוחות וסמכויות, ובזה הם מכבדים את המלך עצמו. וכך הוא כותב
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א הלכה א
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה
טעותם, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם
שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד
מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כיון שעלה דבר זה על לבם
התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג
רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן
אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה, הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי
הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא, כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך
אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא.
אך מה לא נכון במה שהם עשו ולמה הרמב"ם מגדיר זאת כטעות גדולה.
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
הצפנת פענח מדמה דבר זה לגמרא במסכת קידושין ]דף מג[ המסבירה שלדוד היה מותר להרוג את אוריה
החיתי מכיוון שנחשב למורד במלכות. והסיבה שנקרא מורד במלכות מכיוון שדבר עם דוד המלך והזכיר את
יואב שר הצבא, וקרא לו "ואדוני יואב" וכמו שבאר רש"י "ואדוני יואב – זהו מרד שקראו אדון בפני המלך".
וזוהי טעותם הגדולה של עובדי העבודה זרה, שהרי "שכינתו יתברך נמצאת בכל מקום שבעולם ושהוא יתברך
משגיח על כל דבר קטן וגדול אין נסתר מנגד עיניו.. הוא מה שאמר הכתוב )ישעיה ו'(: מלא כל הארץ כבודו,
ואומר )ירמיה כ"ג(: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. ואומר )תהלים קט"ו(: מי כה' אלהינו המגביהי לשבת
המשפילי לראות בשמים ובארץ. ואומר )שם קל"ח(: כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע" ]מסילת ישרים
פרק כה[.
ומכיוון שכך כל כבוד שיתן אדם לאמצעים הוא כנתינת כבוד לעבדי המלך בפני המלך ומהווה מרידה במלכות
וזהו גם טעם וסיבת היסוד החמישי שאמונתנו היא שה' קרוב אלינו בכל קוראיו ואם כן לפנות לשר במקום
למלך היא פגיעה בכבודו של מלך.
שקף מספר 6
האיסור להתפלל אל אמצעיים גרם במשך הדורות לפולמוסים רבים בעולם ההלכה, זאת בעקבות מנהגים שרווחו
בעם ישראל שלחלקם אף מקורות בתלמוד ובמדרשים.
לדוגמה: הבקשה מהצדיק שיתפלל על בני דורו.
ההשטחות על הקברים במה שנראה כבקשה מהמתים שיעזרו לנו או שלפחות יתפללו בעבורנו.
תפילות מסוימות בהן נראה שאנו פונים למלאכים.
שקף מספר 7
האם האיסור לפנות לאמצעיים נוגע רק במקום שבו האדם מבקש מהאמצעיים שהם ידאגו או יושיעו אותו או
גם במקום שמבקש מהם שהם יתפללו עליו לפני הקב"ה?
בגמרא מובאות כמה דוגמאות מהם נראה שראוי שאדם יבקש מאחרים שיתפללו עליו. ומאידך התלמוד
הירושלמי ובעוד מדרשים מביאים שאדם שיש לו צרה לא יפנה למתווכים אלא יפנה ישירות להקב"ה.
הבאנו שתי דוגמאות למקרים בהם אדם מבקש מהמתים ומהחיים שיבקשו עליו רחמים
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
הגמרא מביאה שכלב בן יפונה כשהגיע לתור את הארץ יחד עם המרגלים, נפרד מהם והולך להתפלל במערת
המכפלה ולשון הגמרא הוא שבקש מהאבות שיבקשו רחמים עליו.
גמרא נוספת מלמדת שאדם שיש לו חולה בביתו ילך לחכם שיבקש עליו רחמים.
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לד עמוד ב
ויעלו בנגב ויבא עד חברון – ויבאו מבעי ליה! אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על
קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קטז עמוד א
דרש ר' פנחס בר חמא: כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנא': חמת מלך
מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה.
מאידך הובאו דברי הירושלמי שאין לפנות לאחרים אף לא כפטרונים ומתווכים בשבילו.
ירושלמי ברכות פרק הרואה
אמר רבי יודן בשר ודם יש לו פטרון אם באת לו צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד על פתח חצרו
של פטרונו וקורא לבן ביתו של פטרון והוא אומר לו איש פלוני בחוץ אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אם באת
לך צרה לא תקרא לא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח לו והוא עונה לך.
שקף מספר 8
גם בראשונים אנו מוצאים דעות שונות האם מותר לבקש מהמלאכים שיתפללו עלינו.
הפיוט הקדום ]מופיע כבר בסידור רב עמרם גאון במאה ה9- [ מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל
הרחמים, לא מבאר למי כוונתו "מכניסי רחמים" ובפשטות התפרש על המלאכים. נמצאנו למדים שאפשר לפנות
למלאכים בבקשה שיתפללו עבורנו.
רבים טענו שהוא מהווה פניה אל אמצעיים ולכן אף שינו את נוסחתו ]יובא בשקף 11[.
הרמב"ן מגדיר את הפניה למלאכים כעבודה זרה ומקורו מדברי הירושלמי שהובא בשקף הקודם.
גם הפיוט המפורסם המושר בליל שבת "שלום עליכם" עורר פולמוס, בעקבות הבית "ברכוני לשלום" המהווה
פניה למלאכים שיברכו אותנו.
יש כאלו שלכן השמיטו את הבית הזה מהפיוט.
כתר ראש בשם רבי חיים מוואלזין, ושינה את נוסח הבית הזה, לאבות העולם אהובי עליון, הגר"מ פינשטין
זצ"ל כותב שגם אביו נהג כך.
נקודה מעניינת שהגר"ח וולאז'ין העדיף את הנוסח שבו בעצם פונים לנפטרים מאשר לפנות למלאכים.
נקודה לדיון: מדוע אנחנו נוהגים לאחל איחולים איש לחברו, ומה המשמעות של איחולים אלו? האם יש מקום
לאיחולים אלו בתפיסת עולם השוללת קיומה ישות עליונה המשגיחה עלינו וקשובה לבקשותינו?
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
שקף מספר 9
ראינו בשקף 7 את הגמרא המביאה שאדם שיש לו חולה בביתו ילך לחכם שיתפלל בעדו, הרמב"ן מפרש כך
גם את הפסוק שאומר משה לחותנו יתרו "כי יבוא העם לדרוש את האלוקים" שדרישת האלוקים הכוונה לבקש
ממשה שיתפלל על החולים.
המבי"ט לעומתו הבין שבכלל הירושלמי שהובא לעיל שאסור לאדם לפנות לפטרונים הכוונה גם שלא לפנות
לצדיקים. ולכן הוא תמה מנהג זה המופיע כבר בתנ"ך ובדברי חז"ל.
בית אלוקים למבי"ט שער התפילה פרק יב
ונשאר עלינו מה שאנו רואים בתורה ובנביאים שכשהיו ישראל נמצאים בצרה היו באים אל הנביא שיתפלל
בעדם אל ה' שיצילם מצרתם כמו שנאמר במתאוננים שבער בם אש ה' וצעק העם אל משה ויתפלל משה אל
ה' ותשקע האש, כי נראה שצעקתם היתה למשה שיתפלל בעדם והוא התפלל ושמע האל תפלתו, וכן בשמואל
ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול
לנו מלך, וכן ירמיהו שלח לו המלך צדקיהו התפלל נא בעדנו אל ה' אלהינו, וכן שרי החיילים אמרו אל ירמיהו
)ירמיה מ"ב( תפול נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל ה' אלהיך, וכן מצינו )ברכות ל"ד( בר"ג ששלח זוגא
דרבנן לר' חנינא בן דוסא שיתפלל על חולי בנו, וכן רבי יוחנן בן זכאי אמר לו )שם( חנינא בני בקש עליו
רחמים ויחיה הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה אמר רבי יוחנן בן זכאי אלו הטיח בן זכאי פניו
בקרקע כל היום כולו לא השגיחו עליו וכו' וכן כיוצא בזה בשאר הדורות )תענית כ"ג(.
וכפי מה שכתבנו בפרק ראשון בגדר התפלה, נראה דבר איסור לחלות פני איש יתפלל בעד אחר אל ה', כי
כשהוא מעצמו מתפלל בעד חבירו או בעד הדור אין קושי בזה אבל שיבואו אליו ויחלו פניו שיתפלל בעדם אל
ה' נראה כמשים אמצעיים בינו ובין השם והוא עון גדול, וכמו שנראה ממה שאמר בירושלמי )פרק הרואה( אמר
רבי יודן בשר ודם יש לו פטרון אם באת לו צרה אינו נכנס אצלו פתאום אלא הולך ועומד על פתח חצרו של
פטרונו וקורא לבן ביתו של פטרון והוא אומר לו איש פלוני בחוץ אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אם באת לך
צרה לא תקרא לא למיכאל ולא לגבריאל אלא צווח לו והוא עונה לך הוא שאמר הכתוב כל אשר יקרא בשם ה'
ימלט. הנה מבואר שאין רשות לאדם לקרוא למיכאל או לגבריאל אלא לה' לבדו כמו שאומר המאמר לא תקרא
לא למיכאל ולא לגבריאל. כי אין היתר אלא שיתפלל לאל יתברך שישלח מלאכו ויפיק צרכו. וא"כ באי זה אופן
הותר לומר לנביא שיתפלל בעד העם.
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
שקף מספר 10
המבי"ט מיישב את הסתירה בין המובא בתנ"ך ובחז"ל שהיו הולכים לצדיקים שיתפללו עליהם. לבין המובא
בתלמוד ירושלמי האומר שלא לחפש מתווכים בינינו להקב"ה.
בית אלוקים למבי"ט שער התפילה פרק יב
ונוכל לומר כי במלאכים או שום שר משרי מעלה בלבד הוא שנאסר שלא להתפלל אליהם שיהיו אמצעיים בינינו
לבין בוראנו אבל בברואי עולם השפל הצדיקים והראויים שתהא תפלתם מקובלת לא נאסר משני טעמים.
הראשון כי מצד מעלת ברואי עולם האמצעי אפשר שיטעו העולם אחריהם אם יתפללו אליהם שיהיו אמצעיים
יבאו לחשוב שהם יכולים להטיב ולהרע ושראוי להתפלל אליהם מצד עצמם, אבל בברואי עולם השפל אי אפשר
שיטעו בזה כיון שהם אנשים מורכבים בד' יסודות כמותם, וכמו שאמרו בענין המסית שיעבדוהו שאף על פי
שקבל ממנו לעבדו אינו נסקל עד שיעבדוהו דמחכו ביה ואמרי מאי שנא הוא מינן ]= מה שונה הוא מאיתנו[.
טעם ב' מצד כי שרי מעלה אינם נכנסים תחת מקרי העולם וחסרונותיו. ואין להם צורך להתפלל לאל ית' על
שום דבר כי אם לשבח ולהלל לשמו הגדול כל אחד כפי השגתו. ולכך אם מתפללים אליהם יטעו העולם, כי
כמו שהם אינם נכנסים תחת המקרה והחסרון כמו כן יכולין להשלים חפצי איש ואיש ולהציל האנשים ממקרי
הזמן וחסרונותיו. אבל האנשים גם כי יהיו צדיקים הם מוכנים להיותם נלכדים בפגעי העולם וקורותיו. ולכן
כשבאים אליהם שיתפללו בעדם, אין מקום לטעות אחריהם, כיון שהוא אפשר שיקרה להם ג"כ כמקרה הזה.
ולזה אמרו העם לשמואל )שמואל א' י"ב( התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות. כלומר גם כי ה' הוא
אלהיך והוא מציל אותך מכל פגעי העולם, עם כל זה גם אתה כאחד ממנו מורכב מהיסודות. וכן שרי החיילים
אמרו לירמיהו )ירמיה מ"ב( והתפלל בעדנו אל ה' אלהיך. אבל צדקיהו שהיה צדיק שלח לירמיהו )שם( התפלל
נא בעדנו אל ה' אלהינו כלומר כולנו שוים בעבודתו ית' ואנו תחת אלהותו ית':
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
שקף מספר 11
הסברים נוספים נאמרו על ידי הראשונים והאחרונים
הבאנו את דברי שבלי הלקט שלמד שאסור לבקש מהמלאכים שהם יבקשו עבורנו לבדם, אך מותר לנו לבקש
מהם שיסייעו בידינו. דבר דומה כתב רבי יהודה בן יקר ]רבו של הרמב"ן[ שאחר שהתפלל האדם להקב"ה מותר
לו לבקש מהמלאכים שיעזרו להכניס את תפילתו. ובעצם העיקר היא תפילתו להקב"ה והם רק מסייעים לה
להכנס.
ספר שבלי הלקט סדר ראש השנה סימן רפב
ונופלין על פניהן ואומרים מכניסי רחמים כו' מכניסי דמעה כו' ואין בזה משום משתף שם שמים ודבר אחר
שאינו דומה למה ששנינו ליה ולך מזבח והרב ר' אביגדור כהן צדק זצ"ל הביא ראיה על זה מהא דאמרינן
בסנהדרין בפרק נגמר הדין אמר ר' יוחנן לעולם יבקש אדם שיהו הכל מעמצין את כחו מלמטה ואל יהי לו צרים
מלמעלה ופי' רבינו שלמה זצ"ל שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים ושלא יהיה לו משטינים מלמעלה וגם
במדרש שיר השירים על פסוק השבעתי אתכם אומרת כנסת ישראל למלאכים העומדים על שערי תפלה ועל
שערי דמעה הוליכו תפלתי ודמעתי לפני הקדוש ברוך הוא ותהיו מליצי יושר לפניו שימחול לי על הזדונות ועל
השגגות ונאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וגו'
המהר"ל הסביר שאין כאן בקשה מן המלאכים אלא ציווי על המלאכים שימלאו את תפקידם
נתיבות עולם נתיב העבודה פרק יב
רבי יוחנן סבר שהאדם יבקש רחמים שאל יהיה לו צרים מלמעלה, וזה יותר טוב כי קרוב תפלה זאת אל השם
יתברך שלא יהיה לו צרים כי הוא דבר ראוי מצד עצמו, וכאשר האדם מתפלל שיתן לו השם יתברך עושר אפשר
שיהיה לו מקטרגים למעלה שאין ראוי לעושר, אבל כאשר מתפלל שלא יהיה לו מקטרגים שוב על הדבר שהוא
מבקש אין מקטרגים. ומזה משמע שיתפלל אל השם יתברך שלא יהיה לו צרים.
אבל שיתפלל ולומר למלאכים אל תהיו צרים לי זה אין ראוי רק שיהיה זה דרך התפלה אל השם יתברך, אבל
אנו נוהגים לומר מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים וגו', ואין זה ראוי כי דבר זה כאילו מתפלל
אל מלאכים שיכניסו רחמינו ולא מצאנו זה. והא דאמרינן ]=ומה שאמרנו[ במסכת תענית )ט"ז, ע"א( שכאשר
גזרו תענית היו יוצאים לבית הקברות כדי שיתפללו עלינו המתים רחמים, אין זה שאנו מבקשים מן המתים
שיתפללו עלינו רק שאנו הולכים לבית הקברות ומתחברים למתים שגם המתים יתחברו לחיים ויבקשו רחמים
על ישראל, כי המתים גם כן ישראל והם אוהבים ישראל ומבקשים רחמים על ישראל, אבל לומר למלאכים
הכניסו רחמינו זה אין ראוי. ואפילו אם מותר לומר לאדם אחר התפלל עלי, זהו אצל האדם שהוא עושה חסד
עם חבירו ולפיכך יכול לומר עשה אתי חסד זה והתפלל עלי, אבל במלאכים לא שייך לומר כך רק היא דרך
תפלה ובקשה וח"ו שיתפלל כך.
ויש לומר כי מה שאנו אומרים מכניסי רחמים הכניסו וכו' אין זה בקשה כלל רק שהאדם מצוה כך למלאכים
שהם מכניסים התפלה להכניס התפלה לפני הש"י, ויש כח לאדם לצוות למלאכים שהם ממונים על זה שיביאו
תפלתו לפני הש"י.
ועם כל זה הוא דבר שאין ראוי רק שיהיה מכניסי רחמים תפלה על דרך שאמרו זכרונם לברכה שיתפלל האדם
שיהיו הכל מאמצים את כחו ולא יהיה לו צרים, ויהיה מתפלל אצל השם יתברך על זה, ולכך מה שמבקש
בס"ד
מההאנימאמיןשלי
מכניסי רחמים הוא תפלתו אל השם יתברך כי מכניסי רחמים יכניסו רחמינו. ולפי זה ראוי להגיה מכניסי רחמים
יכניסו רחמינו, משמיעי תפלה ישמיעו תפלתינו, מכניסי דמעה יכניסו דמעותינו, ולכך ישתדלו וירבו תחינה
ובקשה וכך ראוי שהתפלה היא אל הש"י שמכניסי רחמים יכניסו רחמינו. וכך היא ג"כ בתחינה שהוא לש"ץ
קודם התפלה, ואותה היא ראויה בודאי שמתפלל אל הש"י שיעמיד לו המלאכים הממונים על התפלה שיכניסו
תפלה שלו לפני הש"י. רק שבני אדם טועים ומפסיקים ואומרים בקשה זאת תוך הברכות קודם ישתבח, וזה
בודאי הפסקה דמה ענין זה אל הברכות רק יש לומר אותה קודם שמתחיל תפלת י"ח בקול רם, וזה בודאי י"ל.
אבל שיאמר מכניסי רחמים הכניסו רחמינו בתפלה זה אין לומר כלל רק יאמר מכניסי רחמים יכניסו רחמינו
וכו'. ומכל מקום יש ליישב כיון שתכלית הבקשה הוא להכניס תפלתו לפני הש"י, אף שהוא אומר למלאכים
הכניסו רחמינו אין זה יוצא מן השם ית' כלל שהרי התכלית של הכל הוא השם ית'. ומכל מקום כיון שלא
מצאנו רק שיתפלל שיהיו הכל מאמצין כחו היה נראה לומר כמו שאמרנו מכניסי רחמים יכניסו רחמינו:
ועוד רעיון קטן: רבים תמהו מדוע בנוסח אני מאמין הזכיר רק את עניין התפילה לבורא ולא לאמצעיים, ולא
הזכיר את כל ענייני העבודה שהזכיר הרמב"ם בעיקר זה. ויעויין בספר רעה אמונה – להגר"מ שפירא זצוק"ל
שרצה לבאר שמכיוון שכיום העיקר העבודה שבידינו היא עבודת התפילה ועליה אמרו חז"ל איזהו היא עבודה
שבלב זו תפילה והיא עיקר הציווי שלנו לעבוד את בוראנו. לכן נקט המחבר באני מאמין רק את עניין התפילה
שהוא עיקר העבודה.
ויעוין במנחת אשר להגרא"ז וייס שליט"א מועדים ראש השנה סימן א. שרצה לבאר שכל האיסור להתפלל
לאמצעים הוא רק באופן שפונה אל המלאכים בצורה של עבודה וכעין שפונה להקב"ה בתפילה שאף תפילה של
בקשת צרכים עיקר עניינה התבטלות כלפי הקב"ה. וזה שנאסר כלפי האמצעיים אך במקום שבו פונה אליהם
שלא בדרך עבודה וקבלת עולם אין בזה שום איסור כלל.
הערות והארות
השגות והוספות יתקבלו בשמחה
צבי רוזנצויג
052-6176141
il.org.Nefeshy@zv