דף הנחיות
מנהיגות יהודית – 06
ליל הסדר: כך מסבירים יהדות
מה במערך?
שקף מספר 1
בתורה מופיעים ארבעה פסוקים המצווים לספר לבנים את סיפור יציאת מצרים. חז"ל דרשו
כל אחד מארבעה הפסוקים כנגד ארבעת סוגי הבנים.
ּרָ ּ ה תוֹרָה:
ּנ ֶג ֶד אַרְבָּעָה בָנ ִים דִּבְ
כ ְ
אֶחָד חָכָם
ו ְאֶחָד רָ ׁשָע
ו ְאֶחָ ּ ד תָם
ו ְאֶחָ ׁד שֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ ל ִשְ ׁ אוֹל
ארבעה אני יודע
בתורה מופיעים ארבעה פסוקים המצווים לספר לבנים את סיפור יציאת מצרים. חז"ל דרשו
כל אחד מארבעה הפסוקים כנגד ארבעת סוגי הבנים.
בס"ד // עמוד 2
שקף מספר 2
את הסימן העיקרי של ליל הסדר 'מגיד', אנו פותחים בהוראה מעניינת. 'וכאן הבן שואל'.
למרות העובדה שהערב הזה מיוסד על מצוות התורה 'והגדת לבנך' –הגדה של האב לבן,
ולמרות שאנו מתעתדים תיכף לתאר ולספר את סיפור יציאת מצרים בעצמנו, אנו מבקשים
מהבן לפתוח ולהרצות את שאלותיו. ושאלותיו – מקיפות כמעט את כל מצוות הלילה, מצה
ומרור, הטבלה כפולה, הסיבה, הילד שואל על הכל!
מדוע עושים זאת בצורה כזאת? למה איננו פותחים בעצמנו בהסבר מקיף על הלילה
ומשמעותו?
בלילה זה אנו חוגגים את יום היותנו לעם, את העבדות החדשה שלנו לבורא עולם ואת
השעבוד המוחלט שלנו, כפרט וככלל, לקיום מצוותיו.
לפני שאנו מתחילים בפירוט ובהסבר עבדות זו אנו מבקשים להעביר מסר ברור:
היהדות, מעודדת שאלת שאלות.
היהדות אינה מבקשת מבני עמה לעצום עיניים ולעשות טקסים מיסטיים חסרי הסבר, לכל
דבר יש סיבה ולכל מצווה יש טעם, וכולם מוזמנים לבא לשאול ולברר.
כמובן שאין הכוונה, חלילה, שכל אחד עושה רק מה שהוא מבין. אנו מחויבים בכל המצוות
כולם גם בלי להבין, אך לכל דבר יש הסבר.
בלילה הזה, בו אנו מניחים את יסודות הדת לנו ולבנינו, הרי שהשאלות שנשאלות מתייחסות
גם הן לעיקרי הדת.
את השאלות ואת צורת ההתייחסות אליהם מלמדת אותנו התורה במספר מקומות, ארבעה
מקומות אותם בעל ההגדה חילק לפי סוגים של בנים. אך כשנלמד יחד את השאלות
והתשובות נראה שלכל אחד מאתנו יש מקום ללמוד ולהפנים את כל הנקודות והיסודות
הללו.
בס"ד // עמוד 3
שקף מספר 3
שאלת החכם
ּה ה' אֱל ֹקֵינו ּ אֶתְכֶם. ו ְאַף אַ ּתָה
ׁשֶר צִו ָ
ׁשְפָּטִים אֲ
ִים ו ְהַמּ ִ
חָכָם מָה הו ּא אוֹמֵר? מָה הָעֵדוֹת ו ְהַחֻקּ
ְהִל ְכוֹת הַפֶּסַח אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן:
אֱמוֹר לוֹ כּ
החכם, שאלתו מפורטת ומעידה על ידע נרחב. הוא מכיר את סוגי המצוות, הוא מכיר את
המצוות עליהם למדנו את טעמיהן ואת המצוות המוכרות לנו כ'חוקים', הוא למד כבר את
פרטי המצוות ודיניהן.
כעת הוא מגיע ושואל, למה?
למה הקב"ה ציווה אותנו בכל זה? מהי המטרה הסופית של כל המצוות?
שקפים מספר 4-5
כאשר התורה מלמדת את התשובה היא מפרטת מאוד:
ִ ּתֵן ה' אוֹת ֹת
ְי ָד חֲזָקָה: ויַ ּ
ְמִצ ְרָי ִם ויַ ּ ֹצִיאֵנו ּ ה' מִמּ ִצ ְרַי ִם בּ
ָ עֲבָדִים הָי ִינו ּ ל ְפַרְע ֹה בּ
ו ְאָמַרְ ּתָ ל ְבִנ ְך
ׁ ּשָם ל ְמַעַן הָבִיא
ְפַרְע ֹה ו ּבְכָל בֵּיתוֹ ל ְעֵינ ֵינו :ּ ו ְאוֹתָנו ּ הוֹצִיא מִ
ְמִצ ְרַי ִם בּ
ְד ֹל ִים ו ְרָע ִים בּ
ו ּמ ֹפְתִים ג ּ
ִים הָאֵל ֶּה ל ְי ִרְאָה
ּנו ּ ה' לַעֲש ׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקּ
ׁשֶר נ ִ ׁשְבַּע לַאֲב ֹתֵינו :ּ ויַ ְצַו ֵ
א ֹתָנו ּ לָתֶת לָנו ּ אֶת הָאָרֶץ אֲ
ִי נ ִ ׁשְמ ֹר לַעֲש ׂוֹת אֶת
וֹם הַזֶּה: ו ּצ ְדָקָ ּ ה תִהְי ֶה ל ָּנו ּ כּ
ְהַי ּ
ָמִים ל ְחַי ּ ֹתֵנו ּ כּ
אֶת ה' אֱל ֹהֵינו ּ ל ְטוֹב לָנו ּ כָּל הַי ּ
ּנו :ּ )דברים, ו, כא – כה(
ׁשֶר צִו ָ
כָּל הַמּ ִצ ְו ָה הַזּ ֹאת ל ִפְנ ֵי ה' אֱל ֹהֵינו ּ כַּאֲ
כאן התורה כותבת את המפתח. את התשובה הראויה לרמתו הגבוהה של החכם. "ויצוונו
ה'… לטוב לנו כל הימים".
המטרה האמתית של כל המצוות, סיבת היותנו כאן וסיבת בחירתנו לעם ה' היא על מנת
שיהיה לנו טוב. כי האדם לא נברא אלא – להתענג וליהנות. להתענג על ה' וליהנות מזיו
בס"ד // עמוד 4
שכינתו.
זוהי התשובה לשאלתו הספציפית של החכם, ביחס למצוות הפסח, וזו גם התשובה הכללית,
לכל מצוות השי"ת. לטוב לנו כל הימים.
הדבר מדוקדק גם במשפט הסיום של התשובה, "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות"
השורש ש.מ.ר. בלשון הקודש פירושו המתנה וציפיה. כך מצינו ביעקב 'ואביו שמר את הדבר',
כך מופיע אף בהגדה 'ברוך שומר הבטחתו לישראל'. כאשר אדם מכיר את טעמן הטוב של
המצוות, ממתין ומצפה לקיימן בשמחה, אזי 'צדקה היא לו', סיבה לקבלת שכר, לזכות לטוב
האמיתי.
כך אנו עונים לחכם בהגדה, 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן'. הטעם הטוב של המצוות
נשאר בפינו, קרבן הפסח נשאר עמנו הלאה. המצוות מלוות אותנו ומלאות את חיינו בטוב
מושלם, טוב שבשבילו אנו כאן ועבורו אנו מקיימים את כל מצוות התורה.
להעשרה:
אבחנה מעניינת אותה מציב הרב וינברג זצ"ל, ה'שרידי אש', מתייחסת להבדל הניסוחי בין התשובה
כפי שהיא מופיעה בתורה, לבין התשובה כפי שבעל ההגדה סידר שנאמר לבנינו.
התשובה אותה כותבת התורה מתמקדת יותר בפן ההשקפתי, ההתבוננות הרחבה בטעם המצוות
ובמשמעות החיים. לעומת זאת, בעל ההגדה מפנה את עיקר התשובה לפרטים ההלכתיים, עד 'אין
מפטירין אחר הפסח אפיקומן' שזו אחת ההלכות האחרונות שנאמרו על ליל הסדר.
ההדגשה העולה מתוך שילובן של שתי התשובות היא העובדה שאין קיום לאגדה בלא הלכה ואין
בסיס להלכה בלא אגדה. על אדם לדאוג תמיד לשלב כאחד את שני המקצועות הללו. לדקדק ולדעת
את המעשה אשר יעשה, את כל פרטי ההלכה ואת כל דקדוקי המצוות אך מאידך חובה להתמיד ולשנן
את 'יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה', לברר ולאמת אצלו את העומק והכוונה בכל מצווה
ומצווה.
שקפים מספר 6-7-8
שאלת הרשע
ְלָל
רָ ׁשָע מָה הו ּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבוֹדָה הַזּ ֹאת לָכֶם. לָכֶם ו ְל ֹא לו.ֹ ו ּל ְפִ ׁ י שֶהוֹצִיא אֶת עַצ ְמוֹ מִן הַכּ
ְצֵאתִי מִמּ ִצ ְרָי ִם. ל ִי ו ְל ֹא
ְע ִקָּר. ו ְאַף אַ ּתָה הַקְהֵה אֶ ׁת שִנ ָּיו ו ֶאֱמוֹר לו.ֹ בַּעֲבו ּר זֶה עָשָׂה ה' ל ִי בּ
כָּפַר בּ
לו.ֹ אִל ּו ּ הָי ָ ׁה שָם ל ֹא הָי ָה נ ִג ְאָל:
בס"ד // עמוד 5
הרשע מגיע מכיוון אחר לגמרי, מה העבודה הזאת לכם, את קיום המצוות הוא אינו משייך
כלל להשי"ת. אפשר לשמוע בשאלתו ניסיון להפריד בין השחרור והיציאה ממצרים לבין
המצוות שאנו עושים כתוצאה מכך. שלא כמו החכם שהדגיש בשאלתו כי הקב"ה הוא
המצווה ושאלתו היא מדוע הקב"ה ציווה, הרשע מפנה את השאלה לעובדים בלבד, הוא
בעצם שואל 'די, השתחררנו כבר, למה אתם ממשיכים לעבוד?'.
והתשובה הברורה היא 'בעבור זה עשה ה' לי' – בעבור שאקיים מצוותיו. לא ניתן לבצע
הפרדה בין היציאה מעבדות לבין מחויבותנו בקיום המצוות. כל סיבת יציאתנו ממצרים הייתה
בשביל שנקיים את המצוות ומשום כך אנו מחויבים בהן, השחרור נעשה בתנאי שנקיים את
חוקי ה'! כך מדגישה התשובה 'אילו היה שם לא היה נגאל', מי שלא יצא ממצרים בשביל
עבודת הא-ל, לא השתחרר. לא היה טעם בכך.
ושוב, התשובה מתייחסת לעבודת הפסח, לקרבן ולמצוות היום, אך מגיבה היא גם לכל
התרסה שהיא, ביחס לכל מצווה בתורה. איננו מתנדבים או עושים טובה למישהו כאשר אנו
מקיימים מצוות. 'בעבור זה עשה ה' לי' השתחררנו תוך הבטחה כי נקיים את הוראותיו של
הבורא. מחויבים אנו לקיים את המצוות מכוחה של אותה התחייבות היסטורית שרק מחמתה
יצאנו מעולו של פרעה.
גם כאן נוכל לשים לב שהפסוק אותו בוחר בעל ההגדה לצטט במענה לשאלת הרשע אינה
התשובה המופיעה בתורה. התשובה הכתובה בתורה במענה לשאלת 'מה העבודה הזאת
לכם' היא:
ְנ ָג ְפּוֹ אֶת מִצ ְרַי ִם ו ְאֶת
ְמִצ ְרַי ִם בּ
ׁשֶר פָּסַח עַל בָּ ּתֵי בְנ ֵי י ִש ׂ ְרָאֵל בּ
ו ַאֲמַרְ ּתֶם זֶבַח פֶּסַח הו ּא לַה' אֲ
ִ ׁשְ ּתַחֲוו :ּ )שמות, יב, כז(
ִקּ ֹד הָעָם ויַ ּ
ִיל ויַ ּ
בָּ ּתֵינו ּ הִצ ּ
יתכן שאפשר להבין כי המסר הנוקב אותו אנו מלמדים את הבן הרשע בהגדה מתחדד
בצירוף תגובה זו. הרי ליציאה מעבדות לחירות קדמה הקרבת קרבן 'פסח-מצרים', מצווה
שקדמה לגאולה על מנת שלבני ישראל תהיה מצווה כלשהי בזכותה יכולים יהיו להיגאל.
כך אנו מזכירים לבן זה, לא רק שהתנו עמנו בעל פה את היציאה בכך שנעבוד את ה', אלא
שאף הוטל עלינו לבצע פעולות שיוכיחו את רצינות כוונותינו. עצם היציאה הותנתה בביצוע
פיזי של מעשה מצווה.
אך מלבד התשובה המרכזית שלמדנו כעת, יש דבר נוסף שמתרחש כאן, בשאלה ובתשובה.
בעל ההגדה מדייק את לשון השאלה 'לכם ולא לו' – לפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר
בעיקר.
את המילה 'לכם' מדייקים חז"ל במקומות שונים כפונה אל פרטים. 'ולקחתם לכם- לקחה
לכל אחד ואחד', 'וספרתם לכם- ספירה לכל אחד ואחד'. פנייתו של הרשע יכולה להתפרש
גם היא, כתמיהה אישית. מה העבודה הזאת לכם – לכל אחד ואחד.
עם ישראל נגאל ככלל המורכב מפרטים רבים, על מנת להגיע למטרה השלמה על כל אחד
בס"ד // עמוד 6
להשקיע בעצמו באופן פרטי, לכל אחד יש תפקיד ומטרה מיוחדת ורק מכלול מצטבר של
כולם יוצר את התמונה השלמה.
אמירתו של הרשע 'העבודה הזאת לכם' מבטאת זלזול במשמעות של הגאולה העצמית
של כל יהודי. בשאלתו הוא מתייחס לטקס כולו כאל טקס זיכרון למאורע עתיק, שחרור של
עם לפני אלפי שנים. ואם כך, מדוע כל אחד ואחד חוגג את החג ומקריב קרבן בעצמו? לזכר
אירוע מהעבר די אם יעשו משהו סמלי אחד עבור כולם. וכך מבאר הספורנו את שאלתו:
'למה לא יספיק קרבן אחד לכל ישראל כמו בשאר קרבנות צבור?'.
אך התשובה אותה עונה התורה, מתייחסת ליחס האישי אותו קיבל כל יהודי ביציאת מצרים,
כל בית סומן, כל יהודי קוטלג כבן לעם הנבחר, העם נבנה מתרומתו הייחודית של כל אחד
ואחד בפני עצמו. 'הוצרך כל אחד להקריב כי הנס נעשה לכל יחיד בפני עצמו ולא לציבור
בכלל', דברי הספורנו. לכל יחיד ויחיד נעשה נס אישי. וזהו גם נוסח התשובה אותה אנו עונים
בהגדה 'בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים'. לי. כאיש פרטי.
משום כך בלילה זה יש דין מיוחד של 'חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'. שלא
כמו במצוות אחרות בהם אנו מזכירים שעשה ניסים לאבותינו, כאן, כאשר אנו מציינים את
התהוותו של העם, שומה על כל אחד להכיר בערכו העצמי, ובנחיצותו לקיום העם כולו.
מדוע נקרא החג 'פסח'
כעת נוכל להבין מדוע מכל הניסים שהתרחשו במהלך יציאת העם ממצרים נבחר דווקא הנס
של הפסיחה על בתי אבותינו להיות הנס על שמו נקרא החג ועל שמו אנו קוראים את קרבן
היום.
הניסים כולם נעשו לעם ככלל, לבני ישראל כולם. לא מצאנו את הייחודיות של הפרטים, של
האיש הבודד. אך בפסוח הא-ל על בתי אבותינו אנו רואים את החשיבות שהיתה לכל אדם
אינדיבידואלי. כמו בפינצטה ליקט בוראנו אחד לאחד, יהודי ליהודי, על מנת ליצור את העם.
הציבור לא היה שלם בלי פלוני זה ובלי אלמוני ההוא. נס ה'פסח' מבטא במלוא העוז את
החשיבות האישית של כל פרט בתוך הכלל.
לעיתים, עלול להרגיש אדם קושי עם הציווי 'חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'.
עלולה להתגנב תחושה כאילו 'העם כבר קיים, היהדות כבר עומדת, הכל היסטוריה. כיצד
אוכל להרגיש כאילו יצאתי בעצמי ממצריים?'.
בס"ד // עמוד 7
אך כעת אנו יודעים להרגיש כי כיוון שכל אחד ואחד חשוב בפני עצמו, הרי שגם אילו לא
היינו יוצאים ממצרים באותו הזמן, הרי שנצרכת הייתה 'יציאת-מצרים' פרטית עבור כל
אינדיבידואל. כל אחד יכול להרגיש כאילו הוא יצא ממצרים כיון שלו בעצמו יש חשיבות
ותועלת מיוחדת. בלעדיו- יציאת מצרים לא היתה יוצאת לפועל!
שקפים מספר 11-12-13
שאלת ה'מלומדה'
וֹם הַהו ּא לֵאמ ֹר בַּעֲבו ּר זֶה עָשָׂה ה' ל ִי
ָ בַּי ּ
ּדְ ּתָ ל ְבִנ ְך
ֶאֱמַר, ו ְהִגַ
ׁשְאוֹל אַ ּתְ פּ ְתַח לוֹ ׁ . שֶנ ּ
ו ְ ׁשֶאֵינוֹ יוֹדֵעַ ל ִ
ְעוֹד יוֹם,
וֹם הַהו ּא י ָכוֹל מִבּ
וֹם הַהו ּא. אִי בַּי ּ
ְצֵאתִי מִמּ ִצ ְרָי ִם. י ָכוֹל מֵר ֹ ׁאש ח ֹדֶׁש ּ , תַל ְמו ּד לוֹמַר בַּי ּ
בּ
:
ָ
ּה ו ּמָרוֹר מֻנ ָּחִים ל ְפָנ ֶיך
ׁשָעָ ׁה שֶי ֵׁש מַצָ
ְ
ּתַל ְמו ּד לוֹמַר בַּעֲבו ּר זֶה. בַּעֲבו ּר זֶה ל ֹא אָמַרְ ּתִי אֶל ָּא בּ
את הבן הרביעי התרגלנו לדמיין כסוג של ילד קטן חסר דעה. אך מעיון בדברי המפרשים
ניכר שבכלל לא אליו הכוונה.
ה'שאינו יודע לשאול' הוא האדם העושה את מצוותיו 'מלומדה', מגיל אפס הוא חונך לעשות
מצוות, ועד היום הוא מבצע את אותם הפעולות מבלי לחשוב עליהם ועל עצמו.
הוא 'אינו יודע לשאול', הוא לא יודע לעצור ולהתבונן, הוא לא מבין שהמצוות כולם נועדו כדי
להוביל אותו וכדי לקדם אותו למטרה, הוא פשוט עושה וזהו.
במידה מסוימת, הוא קצת מזכיר לנו את הרשע. גם הוא אינו רואה קשר בין המצוות לבין
יציאת מצרים או לבין הבורא. הוא עושה את מה שהוא התרגל לעשות וממשיך הלאה בחיים,
בלי לבדוק במה הוא השתנה ומה התווסף לו.
כיון שכך, התשובה שהוא מקבל מבוססת על אותו הפסוק שאנו עונים לרשע. גם לאדם זה
אנו מפטירים כי אילו היה שם לא היה נגאל כיון שאין בצע באדם שמקיים מצוות ביבשושיות
ובלי טעם. אך כיון שהוא אינו מתריס אלא פשוט נרדם, בתשובתנו אנו מבקשים ממנו לפתוח
את העיניים.
בס"ד // עמוד 8
בהגדות המודפסות המילה 'יכול' פותחת פסקה חדשה. נראה שסיימנו עם התשובות לבנים
ואנו עוברים לסיפור יציאת מצרים.
חלוקה זו תמוהה. ראשית, את מקורות החיוב לספר ביציאת מצרים למדנו בהגדה לפני
ארבעת הבנים, אם לימוד זה עומד בפני עצמו, מדוע לא צורף ללימודים שנלמדו שם?
חוסר הבנה נוסף שקיים בצורת קריאה זו עומד לנגד עינינו כאשר אנו שמים לב כי דרכה
של ההגדה לצטט פסוק ורק לאחר מכן לנתחו. כאן, אם איננו מחברים בין הפסוק ללימוד,
מתחילה ההגדה מיד עם הלימודים, מדוע?
נראה כי 'יכול מראש חודש' הוא המשך ישיר לחינוך אותו אנו מחנכים את ה'שאינו יודע
לשאול'. הבט, אנו אומרים לו, כאשר אנו אוכלים את המצה והמרור אנו מקפידים לספר
בד בבד את סיפור היציאה ממצרים, אין שום עניין ללעוס מצות ועלי חסה אם זה לא מוביל
להבנת יציאת מצרים והקשר שלנו עם השי"ת. כל פעולה שאנו עושים צריכה להגיע עם
הבנה, עם ידיעה ברורה ועבודה פנימית שתקדם אותנו להתקרב לה'.
לפני כל מצווה שאנו מקיימים מוטל עלינו להבין מה אנחנו עושים ולמה. לא לבצע פעולות
טכניות יבשות אלא לחבר אותם עם הרעיון העומד מאחוריהם. עם הכוונה והמטרה של כל
מצווה ומצווה.
•
כעת, נוכל לסדר את התשובות לבנים הקטנים שמסתובבים בתוכנו אנו.
אנו תמיד צריכים לזכור- את המצוות אנו חייבים לעשות, כי זה היה התנאי בעבורו יצאנו
ממצרים, גם בלי להבין וחלילה אפילו בלי לרצות, אנחנו חייבים לעשות את המצוות )כך אנו
עונים לבן הרשע שבתוכנו(.
אבל, כשנתבונן בטוב שהקב"ה עשה לנו ביציאת מצרים, נראה שבלי קשר לחיוב הטכני, אנו
רוצים לעשות זאת מרוב הודיה והכרת הטוב, כמה שהוא אוהב אותנו אנו מחזירים לו אהבה
על אהבתו )וזה לתם הקטן שמנסה להבין(.
אך בעיקר, אנו יודעים כי כל המצוות מטרתם לעשות לנו טוב, שנזכה להגיע לעונג והאמתי
והסיבה שהקב"ה נתן לנו תורה ומצוות היא כדי 'לזכות' לזכך אותנו ולגרום לנו לזכות לטוב
האמתי )זו כבר הרמה הגבוהה, התשובה לחכם שבנו(.
בס"ד // עמוד 9
ואם נשים לב שיש דברים שאנחנו סתם עושים נדע למהר ולבדוק, לפתוח ולחפש, כי כבר
למדנו מהתשובה לבן הרביעי שהמצוות באות לקדם אותנו, ואם לא נדע איך, איך נתקדם?
•
חוץ מהמסקנות העיקריות הללו, ליקטנו גם תובנות נוספות בצורת קיום המצוות. מהתם
למדנו לבדוק את טעמי המצווה, לחקור כל דבר למה הוא ומה הוא בכלל, מהתשובה לחכם
הפנמנו כי תמיד צריך לשלב את ההלכה עם האגדה, לדעת את ההשקפות אבל לזכור
לעשות הכל בפועל, ומהדברים שנאמרו לרשע אנו מסיקים שלכל אחד יש תפקיד וכל אחד
צריך לדאוג למלא את תפקידו בשלמות כדי ליצור את הפאזל הנפלא הזה של כלל ישראל.
•
הלוואי שנזכה.
להערות והארות:
משה שמעון אופן

[email protected]

054-8496992