בסדרה הקרובה נעסוק בעזרת ה' בנושאי מוסר יהודי.
מערך זה מהווה הקדמה לשני נושאים עיקריים:
הסדרה: בהקדמה זו נדון על הגישה באופן-כללי ללימודי מוסר. נדבר על הדרך בה נכון ללמוד ולקבל את דברי
התורה.
התקופה: ימים אלו מכונים ימי 'ספירת העומר'. בימים אלו עם-ישראל מתכונן לחג השבועות, חג-קבלת התורה.
במערך היום נלמד על משמעות הימים ועל מנהגי התקופה.
שקף מספר 1
מה יוצא דופן
שָ ׁלֹוׁש פְ ּעָ מִ ים בַ ּשָ ּׁנָה יֵרָ אֶ ה כָ ל זְכּורְ ָך אֶ ת פְ ּנֵי יְהוָה אֱ ֹלהֶ יָך בַ ּמָ ּקֹום אֲ שֶ ׁר יִבְ חָ ר בְ ּחַ ג הַ מַ ּּצֹות ּובְ חַ ג הַ שָ ּׁבֻ עֹות ּובְ חַ ג
הַ סֻ ּּכֹות וְֹלא יֵרָ אֶ ה אֶ ת פְ ּנֵי יְהוָה רֵ יקָ ם )דברים, טז, טז(.
לשלושת הרגלים יש מטרות שונות. חלקן נרמזות בשמות החגים עצמם.
בשקף זה אנו רואים הבדל בין שני החגים, פסח וסוכות, לבין חג השבועות. בעוד פסח וסוכות מסמלים
ומזכירים בשמם את הניסים שנעשו לאבותינו ולזכרם אנו חוגגים, חג השבועות אינו עומד בפני עצמו אלא
כסיכום לשבועות שקדמו לו.
שקף מספר :2
כאמור בהנחיה לשקף הקודם, ניתן לראות כי בעוד חג הפסח מזכיר לנו בשמו את הנס על שמו הוא קרוי, הנס
בו פסח ה' על בתי אבותינו. ובעוד חג הסוכות מגלם בשמו את נס הסוכות בהם ישבו אבותינו, חג השבועות
אינו עומד בפני עצמו. הוא 'מסכם' את הימים הקודמים.
לאחר התבוננות זו כדאי לשוחח על מהות החג ומשמעותו כפי שהוא מוכר לנו. מעניין להיווכח כי בתורה אין
תאריך לחג השבועות אלא הוא בא חמישים יום אחר היום השני של חג הפסח.
האם ביום זה נתנה תורה? מה אנחנו חוגגים בחג זה?
בס"ד // עמוד 2
שקף מספר :3
כהמשך לשקף הקודם נראה כי התורה אינה מציינת תאריך בו התרחש מעמד הר סיני. גם לחג השבועות אין
תאריך קבוע בתורה ואכן חכמי ישראל נחלקו באיזה יום ניתנה התורה.
מדוע התורה לא מציינת את התאריך? ניתן לדון בכך. בשקף ציינו לדבריו של אחד מפרשני התורה, רבי שלמה
אפרים מלונטשיץ, בפירושו 'כלי יקר'. בדבריו המלאים הוא מותח קו ביו חג השבועות לראש השנה שאף לו לא
נקוב תאריך מוגדר בתורה. כדאי לראות את דבריו המלאים ולדון במשמעותם.
והקרבתם מנחה חדשה לה'. סימן ליום מ"ת כי התורה צריכה להיות חדשה אצל האדם בכל יום כאלו היום קבלה
מהר סיני ומה שלא נזכר בתורה בפירוש כי יום זה מ"ת, וכן לא נזכר בתורה בפירוש כי ר"ה הוא יום דין, וטעם
שניהם אחד הוא כמו שכתבתי בחיבורי עוללות אפרים, שעל מ"ת לא רצה ה' להגביל יום ידוע לפי שצריך האדם
שיהיה דומה לו בכל יום ויום מכל ימות השנה כאלו באותו יום קבלה מהר סיני, כי באמת ארז"ל )עירובין נד(
שהתורה נמשלה לדד זה שכל זמן שהתינוק ממשמש בה הוא מוצא בה טעם חדש כך התורה כל ההוגה בה מוצא
בכל יום טעם חדש, ע"כ דין הוא שיהיה דומה אליו בכל יום כאלו היום קבלה מהר סיני וא"כ כל יום הוא מ"ת
אצל ההוגים בה ע"כ אין ראוי להגביל יום ידוע לנתינתה, וע"כ ארז"ל )ספרי ואתחנן ו( ויהיו ד"ת חדשים עליך
ולא כדבר הישן שלבו של אדם קץ בו שהרי באמת אתה מוצא בה דבר חידוש בכל יום ויום, וע"כ אין יום נתינתה
מבואר בתורה יותר ממה שנרמז בהבאת מנחה חדשה להורות שהתורה מנחה חדשה בכל יום ויום. )ויקרא, כג,
טז(.
שקף מספר :4
לאור האמור מתברר כי ביום חג השבועות איננו מציינים את 'קבלת התורה' לבדה כי אם את הסיכום של ימי
ההכנה לקבלת התורה. ימי ספירת העומר אלו הימים בהם אנו עסוקים בהכנה פנימית וחג השבועות הוא היום
בו אנו שמחים עם ההכנה האישית שלנו במשך התקופה הארוכה הזו.
בשקף זה ציטטנו שני מקורות המתייחסים להכנה העצמית בימים אלו.
דברי ספר החינוך מבליטים את ההתרגשות הפנימית ואת השאיפה לקראת קבלת התורה.
בדבריו של הרב הירש ניתן דגש על ההבדל בין העצמאות הלאומית המקובלת בקרב שאר אומות העולם, לבין
העצמאות היהדות המהווה שלב מקדים למטרה הסופית.
בס"ד // עמוד 3
שקף מספר :5
יחד עם ההכנה לקבלת התורה, ימי ספירת העומר מקובלים גם כימי אבל.
בשקף זה נלמד את המקור הראשון לאבל הנהוג. מיתת תלמידי רבי עקיבא.
מוזמנים לדון מדוע מוות כזה, טראגי ככל שיהיה, מחייב מחשבה מחודשת מידי שנה. האם דמותו של רבי
עקיבא, המוכר לנו מהכרזתו כי 'ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה', יכולה להסביר לנו את חשיבות
קביעת אירוע זה לדורות? האם הניסוח 'שנים עשר אלף זוגות', במקום לומר באופן ברור: עשרים וארבעה אלף
תלמידים, מעביר לנו מסר? מדוע הם מתו?
שקף מספר :6
הרב הירש פותח פתח להבנה נוספת של ימי האבל הציבוריים.
בנוסף, למרות שלא הבאנו את הדברים במצגת עצמה, קהילות אשכנז ציינו את ימי הספירה גם כימי אבל בשל
מסעי הצלב שהתרחשו בימים אלו. האם התאריכים מקריים? האם נוכל לקחת עמנו צידה לדרך מימים אלו?
שקף מספר :7
כעת אנו מבינים כי ימי הספירה נועדו כהכנה לקבלת-תורה פנימית.
כמו כן אנו מדגישים ומרגישים את האבלות על חוסר הכבוד ההדדי ועל הנזק שנוצר מלימוד תורה שחסר את
היחס הנכון בין אדם לחברו.
לאור זאת, הסדרה שאנו עומדים בפתחה תעסוק ביסודות המוסר היהודי, עקרונות התורה לחיים משותפים
נכונים ול'בן אדם לחברו' כפי שהתורה מצפה.
בס"ד // עמוד 4
בשקף זה אנו פונים אל מעמד קבלת התורה ומאזינים לדרך בה עם ישראל קיבלו את התורה. בעוד חוזה-
עסקי רגיל מחייב הבנה מוחלטת של כל הסעיפים לפני החתימה עליו, בני ישראל נוהגים אחרת. הם פותחים
ומכריזים 'נעשה' ורק אז 'נשמע'.
מדוע?
הגמרא בשבת )פח, ב( מאריכה במספר פנים לקבלת התורה באופן זה:
אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי
השרת משתמשין בו דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע.
א"ר חמא ברבי חנינא מ"ד כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם
לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע.
ההוא צדוקי )מעשה בצדוקי( דחזייה לרבא )שראה את האמורא רבא( דקא מעיין בשמעתא )שעיין בדברי תורה(
ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא )ישב על אצבעותיו( וקא מייץ בהו )מתוך העיון אצבעותיו השתפשפו( וקא
מבען אצבעתיה דמא )ויצא מהן דם( א"ל )אמר הצדוקי לרבא( עמא פזיזא )אתם עם פזיז( דקדמיתו פומייכו
לאודנייכו )שהקדמתם פה לאוזניים – אמרתם שתעשו לפני ששמעתם מה עליכם לעשות( אכתי בפחזותייכו
קיימיתו )עדיין עומדים אתם בפזיזותכם(. ברישא איבעי' לכו למשמע )היה עליכם לשמוע בראשונה( אי מציתו
קבליתו ואי לא לא קבליתו )אם אתם יכולים לקבל על עצמכם את ההתחייבות הזו מצויין ואם לא לא הייתם
מקבלים זאת עליכם( א"ל )רבא לצדוקי( אנן דסגינן בשלימותא )התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושים מאהבה
וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו – רש"י( כתיב בן )כתוב עלינו( תומת ישרים תנחם. הנך
אינשי דסגן בעלילותא )אלו שהולכים בעלילות( כתיב בהו )כתוב עליהם( וסלף בוגדים ישדם:
שקף מספר :8
כהמשך לשקף הקודם נדון במשמעות המילה 'נשמע'.
בדף ההנחיה לשקף הקודם ציטטנו את המעשה בצדוקי שלעג לאמורא רבא על פזיזות העם. כעת כדאי
לדון בתשובתו, מה זו שמיעה ואלו אנשים יכולים לקבל על עצמם התחייבויות לביצוע לפני שהם מכירים את
הפרטים.
בס"ד // עמוד 5
שקף מספר :9
בחיים עצמם אנו נתקלים לא אחת בהוראות שאנו מבצעים גם אם איננו מבינים את הרציונל שעומד מאחוריהם.
האם נוכל לחשוב על דוגמאות לכך? )ציות להורים הגיל מעיר, ציות להוראות רופאים, דוגמאות מצויות מהחיים
עצמם(.
מה גורם לנו לעשות את הפעולות הללו גם בלי להבין? האם נוכל לדמות בין המקרים הללו לבין ציות לדברי
התורה?
שקף מספר :10
לסיכום, ימי ספירת העומר נועדו להכין אותנו לקבלת התורה תוך נתינת דגש על ההתנהגות הבינאישית שלנו.
בשיעורים הבאים ניגע בכמה נושאים רלוונטיים ויומיומיים. בתחילתו של כל שיעור נציג כמה מקרים, נדון
עליהם על פי ראות עינינו ואז ננסה לראות מה יש לתורת ה' לומר על כך. האם נהיה מסוגלים לחוות 'עשייה'
לפני 'שמיעה'?
בס"ד // עמוד 6
שקף מספר 11
מנהג ישראל לקרוא פרקי אבות בשבתות הקיץ.
בשקף זה עמדנו על כמה מהסיבות לכך.
במערכי השיעור הבאים נשתדל להוסיף משנה אחת מפרקי אבות הקשורה לנושאים הנלמדים.
בהצלחה!